מחלוקת לשם שמים, ולא דו שיח של חרשים

היהדות החרדית בישראל ניצבת כבר מספר שנים בפרשת דרכים, שאלות כבדות משקל אודות הדרך בה עליה לצעוד בכל הנוגע למידת ההתבדלות וההסתגרות מכלל החברה הישראלית, מעמידות את הקהילה החרדית ומנהיגיה בפני הכרעות קשות ומאתגרות.

שאלות אודות מידת ההיפתחות או ההיסגרות הנדרשת בעת הזאת, נוגעות בהיבטים רבים בחיי הפרט והכלל. הן נוגעות לענייני תעסוקה, הכשרה מקצועית, לימודים אקדמיים, סביבת מגורים, שירות צבאי ו/או אזרחי, התארגנויות פוליטיות, מגזר שלישי, תקשורת ועוד כהנה וכהנה תחומים רבים.

כדרכו של עולם, ניתן לזהות בקהילה החרדית שתי גישות מרכזיות, כשבתווך שביניהם ניתן למצוא עוד ספקטרום רחב של גישות ועמדות. מן הצד האחד ניצבת הקבוצה בעלת העמדה השמרנית, הטוענת בנחרצות שעל הקהילה החרדית לשמר ואולי אף להגביה את החומות המבדילות בין החרדים לכלל החברה הישראלית, ושרק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח את המשך דרכה של היהדות החרדית לשמירת תורה ומצוות באופן מלא וללא פשרות בדרך שצעדו בה אבותינו ואבות אבותינו.

מן העבר השני ניצבת הקבוצה בעלת העמדה המשתלבת, המביעה את עמדתה הברורה אודות חובתה של הקהילה החרדית לסלול דרך חדשה, המאפשרת השתלבות רבה יותר בתעסוקה, בהכשרה מקצועית, בהשכלה גבוהה, בצבא ובשירות האזרחי, ובעוד מגוון רחב של תחומים, תוך שמירה על הערכים המרכזיים והמאפיינים התרבותיים של הקהילה החרדית. כאמור, בין שתי הגישות הקוטביות הללו, ישנו מגוון רחב של דעות ועמדות, של אלו המבקשים למצוא את האיזון הנכון בין שתי הגישות הנזכרות.

הוויכוח הציבורי בין הגישות השונות הללו הוא בלתי נמנע, וככל שיחלוף הזמן הוא ללא ספק יעמיק וילך. בעניין זה, אני סבור שעלינו לתת את הדעת על האופן שבו יתנהל השיח הציבורי. בחינה פשוטה של הדרך בה מתבצע הדבר כיום, מגלה לנו שיח חרשים במלוא מובן המילה. מהצד השמרני, אנו רואים מודעות רחוב, מכתבי רבנים, מאמרי דעות, פשקווילים וכיו"ב, המציגים כל צעד של השתלבות בתחומי החיים השונים בחברה הישראלית כגזירת שמד וכאבדן מוחלט של היהדות החרדית, ואת אלו המעורבים בכך בדיבור או במעשה כעוכרי ישראל בעלי כוונות זדון המבקשים בדרכים שונות להחריב את כל הקדוש והיקר לנו, עבור בצע כסף ואינטרסים אישיים. מן העבר השני, מציגים את ההתנגדות לדרכם,, כצרות מוחין וקיצוניות יתר והתעלמות מוחלטת מאתגרי השעה ומהמציאות המשתנה המחייבת דרכי התמודדות חדשים, את מובילי המאבק מתארים כאנשים אלימים צרי עין בעלי תאוות שליטה ואהבת מדון, ולעתים אף כצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.

בחינה מעמיקה של הדברים מלמדת, שהתמונה האמתית רחוקה מלהיות פשטנית כפי ששני הצדדים מבקשים להציג אותה. בין בעלי העמדה השמרנית נמצאים ללא ספק אנשים יראי שמיים, בעלי הבנה מעמיקה של המציאות והיכרות עם תקופות היסטוריות שונות, החוששים מכל סטייה קלה ממדיניות ההתבדלות המוחלטת, אולם בתוכם ישנם גם לא מעט אנשים ש"רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם", וכוונתם ומעשיהם רחוקים מלבטא יראת שמיים טהורה. כמו כן, גם בין הנוקטים בעמדת ההשתלבות ניתן למצוא אנשים יראים ושלמים אשר פועלים מתוך אכפתיות ודאגה כנה לעתיד הרוחני והגשמי של הקהילה החרדית, מתוך קריאת מציאות שעל פיה שימור המצב הקיים מהווה סכנה מוחשית להמשך קיומה הרוחני והגשמי של היהדות החרדית, אולם גם כאן חברו למהלכים שונים אנשים קלי דעת שיראתם איננה קודמת לחכמתם, והם אינם מודעים וזהירים דיים מפני הסכנות הרוחניות הכרוכות בתהליכים אלו.

לפני מספר חודשים התארחתי אצל נכדתו של הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל, וממנה שמעתי את פירושו הנפלא למשנה המפורסמת במסכת אבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים" (אבות ה,יז). הוא ביאר שמחלוקת לשם שמיים מובנה היא שכל אחד מהחולקים מודע לכך שהצד שכנגדו מתכוון גם כן לשם שמיים, במחלוקת כזו כל צד מנסה להוכיח את צדקת דרכו בטיעונים תורניים ובהוכחות משכנעות ולא באמצעות הטחת האשמות על הצד שכנגדו.

בעיצומם של ימי האבלות על החורבן, עלינו לאמץ אופן אחר לנהל את המחלוקת הנוקבת בשאלות כבדות המשקל העומדות בפנינו, על כל צד להכיר שאלו שפועלים להפך מעמדתו, אינם עושים זאת בקלות ראש וממניעים פסולים, עליו להכיר שגם הם פועלים מתוך יראת שמיים ואכפתיות, אבל מתוך קריאת מציאות הפוכה לחלוטין. באופן זה יהפוך הדיון לרציני ומועיל ויתקיימו בנו דברי חז"ל "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר; "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", אל תקרי בְּסוּפָה, אלא בְּסוֹפָהּ." (קידושין ל,ב)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!