מילה של גבר - ככל היוצא מפיו יעשה • טור

א.
בשבת הקרובה יקראו בבתי הכנסת שתי פרשיות, פרשת מטות ופרשת מסעי. בכך למעשה נזכה לסיים את ספר במדבר. חזק חזק ונתחזק! פרשת מטות פותחת במצווה מעניינת הקשורה לנושא נדרים ושבועות. וכך כותבת התורה "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה', אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".

התורה מתנסחת בצורה החלטית וחד משמעית. "ככל היוצא מפיו יעשה". לאמירה הזו ישנם מספר בחינות, המלמדות אותנו מהו כוח הדיבור של יהודי. אדם מוציא מילה מפיו, והיא פועלת פעולה. אין אפשרות לומר: "סתם אמרתי", "לא התכוונתי", "המצאתי" וכד'. אמרת משהו, תעמוד במילה שלך.

וזה מזכיר לי את הדיונים המגוחכים שהתנהלו כאן בשבוע האחרון, סביב נושא התקציבים שהובטחו במו"מ הקואליציוני עם המפלגות השונות. האמת שניתן לכתוב מאמר שלם של נימוקים לכאן ולכאן, ולהסביר בלא סוף על העוול התקציבי שנעשה כאן במדינה. אך די אם נתמקד רק בנקודה אחת. "הבטחות".

מכירים את המשפט "לא מספיק שהבטחתי אתה עוד רוצה שאקיים?". זה כבר אינו משפט הלקוח מאגדות דמיוניות, אלא מציאות כואבת המתפשטת בתרבות הישראלית ומאיימת עלינו כחברה. ממש כך. ולא מדובר על הבטחות שניתנו לפני מספר שנים ויש להם פרשנויות כאלו ואחרות. ולא שהבטחות כאלו לא צריך לקיים, אבל עדיין ניתן לומר שהשתנו הנסיבות ונוספו מרכיבים שלא היו קיימים אז. וכבר מכירים אנו את המשפט "דברים שרואים מכאן".

יושב לו ראש ממשלה ומרכיב קואליציה. לקואליציה ולמשילות יש מחיר. כספים, עקרונות, הסכמות. יושבים צוות המו"מ ומבטיחים הבטחות. נותנים הרים וגבעות. למען ההיגיון הם מתווכחים על סעיפים כאלו ואחרים, ולבסוף מיישרים את ההדורים. לא חולפים להם אלא חודשיים ובום!!! "קרע בקואליציה". ההבטחות מופרות בזה אחר זה. כאילו ולא נחתמו הסכמים, כאילו ולא הובטחו הבטחות. הייתכן כדבר הזה?

השאלה שאמורה לנקר בראשנו כל העת, זה לא מדוע הובטחו ההבטחות, אלא כיצד מעז ראש ממשלה להתנכר בכזה מהירות להבטחות שהוא בעצמו חתום עליהם. לא יאומן!

על כך אומרת התורה: "ככל היוצא מפיו יעשה". לא רבע, לא חצי, גם לא שלושת רבעי. ככל! מה שהבטחת – אתה צריך לקיים. חלק בלתי נפרד ממוסריות והיכולת שלנו לשרוד כחברה, זה היכולת שלנו לעמוד מאחורי הדיבורים שלנו. כל האימון ההדדי בנוי מכך שאנשים לא משקרים האחד לשני. הומוגניות היא בראש ובראשונה לעמוד מאחורי המילה שלך. לא להתנכר להבטחות שאתה בעצמך הבטחת. ככל!!!

ב.
וישנו היבט נוסף למשמעות הפסוק "ככל היוצא מפיו יעשה". בשפה שלנו זה נקרא "נבואה המגשימה את עצמה". תורת המיסטיקה ולא רק, מכירה בכך שישנו מושג לפתוח פה לשטן. ישנם פעמים רבות שאנשים גילו שהנבואה הגשימה את עצמה. אמרו דברים, שלבסוף קרו. ובדרך כלל הם אינם דברים טובים.

לאדם יש כוח רב בדיבור. ככל היוצא מפיו יעשה. אדם אמר משהו, ייתכן מאוד והדבר שהוא אמר אכן יקרה. בעניין הזה אני נזכר בסיפור שקרה אצל רבי חיים קנייבסקי מבני ברק, סיפרו לרב אודות אדם שאיחר לפגישה חשובה, ועל מנת להציל עצמו מביזיון, תירץ את איחורו בכך ש"היה לו לוויה של הסבתא". לא עבר שבוע מאז, והסבתא אכן נפטרה. שאלו את הרב קנייבסקי האם יש קשר בין מה שאמר האדם לבין מה שקרה. ענה להם הרב שייתכן מאוד שיש קשר בין הדברים, והורה לו ללמוד משניות לעילוי נשמתה.

למדים אנו שמשפט שאדם מוציא מפיו, יש לו משמעות אדירה. כבר ידוע מה שאומרים ש"מוות וחיים ביד הלשון" ואולי זו כבר בחינה שלישית של הפסוק המדהים הזה.

כידוע, היהדות מייחסת חשיבות רבה לכל מילה שאדם מוציא מהפה. כל נושא הנדרים והשבועות הוא מתוקף הכוח שאנו נוסכים בפיו של האדם. העולם לא יכול להתנהל עם שקרנים. כאשר אתה מזהה שהאדם שמולך לא דיבר אמת, אתה לא תמשיך להתעסק אתו. זה יכול להיות המוסכניק, השיפוצניק, השרברב, נהג המונית, פקיד בעירייה. אנשים שמשקרים, שלא מוציאים אמת מפיהם, שיכולים לעמוד מולך ולצקצק בלשונם בדבר שקר, הם אנשים המרחיקים מעצמם חברה. מוות וחיים ביד הלשון. במילה אחת שלא במקום, במעשה אחד לא טוב שעשית, אתה יכול להחריב את עולמך.

ג.
ואם אנו מדברים על מעשה לא טוב היכול להחריב את חייך, אני רוצה במספר שורות לגעת בנושא כואב המופיע כעת בתקשורת. אסביר גם מדוע אני כותב על כך. השמועות על מעשיו של "המקובל מצפת", נפלו על כולנו בקול רעש גדול. תלמידיו עשו קריעה, ספריו הושלכו לגניזה, והוא סולק מעירו ומראשות הישיבה שעמד בראשה. ללמדך מה יכול לגרום מעשה לא טוב לעושה המעשה.

מאז שהתפוצצה הפרשה, יצא לי לשמוע באופן אישי עדויות מאנשים שבמשך למעלה משני עשורים מלווים את המקובל המדובר. אנשים שהיו צמודים אליו, נועצו ממנו וקיבלו ממנו השראה. שאלתי את כולם כיצד לא זיהו את המוקש שטומן המקובל. "היינו עוורים!" ענו לי כולם. וזו התשובה היחידה לאיך קרה המקרה המצער.

קיבלתי, כמו כולם, שו"ת שכתב רבה של צפת הגאון רבי שמואל אליהו, בו הוא עונה לציבור המבולבל תשובות ענייניות ומתומצתות על הצורה הנכונה שבה צריך להסתכל על הסיפור. בתוך הדברים הוא מנסה להסביר כיצד יתכן אדם שעושה מעשים כאלו, ויש לו כוחות רוחניים. על כך הוא עונה שהתורה מספרת על בלעם שהייתה לו נבואת אמת והיה מושחת. גם בעם ישראל יכולות להיות תופעות כאלה. כתוב בתורה "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ". והגמרא מביאה דוגמא לאחד שעושה ניסים וחוטא. אם האדם הזה אומר לעבור על דברי תורה לא לשמוע לו. וזו צריכה להיות המסקנה שלנו אחרי שאנחנו נתקלים בתופעה רוחנית שקרית כזו. אין עוד מלבדו.

והוא ממשיך. אם מישהו ישאל האם כעת לא להאמין באף רב. עונה הרב אליהו שכאשר יש תאונות דרכים ל"ע לא פוסלים את כל הרכבים. כשיש ניצבים שסרחו - לא כל המשטרה פסולה. כשיש קצינים או פרופסורים שסרחו לא הכל פגום. תמיד צריך זהירות ועיניים פקוחות. אם אתה רואה משהו חשוד אצל בעל הסמכות – אל תבטל את דעתך בגלל הסמכות.

והחשוב מכל, כיצד נדע להבא לא לטעות אחר מקרים כאלה? על כך עונה הרב בזהירות שמוקדם עדיין להסיק את כל המסקנות המתבקשות מהמקרה הזה. אבל מי ששומר על ההלכה לא נופל במקרים כאלו.

ד.
ישנו מאמר מדהים של רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר בליטא, בספר שיחות מוסר. המאמר ארוך ומדהים ואצטט שורה ממנה. הוא כותב כך: "כשיש בבית חושך, אנו מדליקים את האור והחושך נעלם. אולם בתוכנו – גם כשהאור דולק, החושך עדיין שורר. מהאור והחושך הללו נובעים כל הסתירות שבמעשי האדם". המסקנה מכך, שההבדל בין צדיק ורשע, הוא פעמים רבות יכולת ההבחנה. הקב"ה נותן לאדם פעמים רבות אפשרות לטעות, וזוהי יכולת הבחירה.

הוא מסביר על הסיפור הידוע של האשה שבאה לפני שלמה המלך וסיפרה שהילד של חברתה מת ובאמצע הלילה הלכה חברתה וגנבה את הילד שלה וכו'. ולכאורה הרי פסגת השלימות של הדאגה לזולת זה לקחת ילד ולדאוג לו. אך לקחת את התחושה הזו ולעשות את המעשה הנבזי ביותר ולגנוב ילד, זה כבר קלקול. מתוך מעשה טוב לעשות את המעשה הגרוע ביותר והשפל ביותר, זה המעשה הנבזי ביותר.

ואסיים בציטוט נוסף מתוך השו"ת. "יש סיפור בגמרא שבתחילת ימי הבית השני ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה. אחר כך ניסו לבטל את יצר הרע של עריות והסתבר להם שביטול יצר העריות מבטל גם את יצר ההולדה, על כן לא ביטלו את יצר הרע הזה אלא החלישו אותו שלא יפגע בדרך כלל בתוך המשפחה. מסתבר שאי אפשר לבטל מהשורש את החלק הרע של יצר הרע. לכן בביטול היצר הרע של עבודה זרה איבדנו גם את הנבואה והשראת שכינה.

בבניין הבית השלישי תחזור גם הנבואה וגם השראת השכינה. יחד איתם יחזור יצר של עבודה זרה. לא תהיה לנו ברירה אלא להתגבר עליו ולכוון אותו למקום הנכון כדי שנוכל לזכות בנבואה. לקראת בניין הבית השלישי יחזרו כל כוחות היצירה לעם ישראל ביחד עם היצרים שלהם. יתחזק בנו כוח היצירה וההולדה, יתחזק כח יצר העריות. אנחנו מוכרחים לכוון את הכוחות רק למקום היפה והבונה. ליצירה. ליצר הבונה ומיטיב ולא ליצר ההורס ומנצל. כך תבוא הגאולה".

שבת שלום ומבורך
הרב בן ציון נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!