אז מה, עשית סוף סוף דיאטה?

בדיוק בשבת, בין הגלידה לעוגת הלוטוס השווה, קיבלתי החלטה הרת גורל. קדמו לה טורים שנחשפתי אליהם במדור זה ממש - על מר גורלן של נשים שלא ממש דקות גזרה, ומנת חלקן בכל אירוע או טקס קניית בגדים לעצמן, ואז ההחלטה קיבלה משנה תוקף: "מתחילים דיאטה".

מיד במוצ"ש, כמו כל נשות ישראל הענוגות, נעלתי את נעלי הספורט והצטרפתי לבן זוגי למסע שכונתי הכולל עליות ומורדות, מי שטיפה מצינורות הבתים, התקלות בילדים ישנים על כתף הוריהם שחזרו משבת, ועשרות מזוודות נעות על המדרכות במגוון צבעים מרהיבים. מובן שתוך כדי התנשפות וניסיון לנהל שיחה עם זה שלצדי, הנהנתי לשלום עשרות פעמים להמון האדם הנוסף שניסה כמוני לתפוס קצת ספורט.

טוב, תיאור מייגע משו אבל הפוינט המרכזי, ואם תרצו הסיפור האישי שלי שלא הכרתם, ירדתי 30 ק"ג לפני 3 שנים. זו הייתה דרך ארוכה וקשה, שלוותה עם המון פידבקים ותוצאות בשטח. פתאום הרגשתי כשנכנסתי לזארה - לא ממש זרה, הצלחתי להצטופף לתוך חצאית שמספרה בטיקט היה 38, מגיל 12 לא חוויתי דבר כזה, הרגשת שכרון חושים אמתי לצד תחושת ניצחון הרע והמכוער. עד היום כשאנחנו יושבים ברגע משפחתי טהור והאלבום נפתח, הילדים טורחים לציין כמה מכוערת הייתי, ואני רק מסתכלת ומהרהרת לעצמי כמה אושר אינסופי יש בתמונה הזו, אינסופי.

וכאן, אחרי מסע הניצחון שכלל אובדן של אלפי שקלים בכרטיס אשראי, שולחת תנחומיי למחזיק הכרטיס... ולאחר אינסוף גריפת מחמאות מאנשים שמימי לא הכרתי, כולל חוסר זיהוי מוחלט ברחוב, אגב נתון זה בא לטובתי בכל עת כיון שנשאלתי האם יש לי אחות בעיר ושאני מוכרת מאיפשהו, עניתי שכן, יש לי אחות, וכך מנעתי מבול של שאלות שהיו אמורות לנחות עליי כולל הדפסת תפריטים ומתכונים.

בשוך המהומות וההתלהבות הראשונית, התחילו החיים האמתיים: לשמור על כל מה שירדתי. פשוט יום יום - מלחמת עולם. להתרגל להגיד שלום לעוגות שקורצות מחלונות ראווה, לחיות איתן בדו קיום אך ללא התערבות בחייהן, להגיע לאירועים ולהבין שהשמן הזה שצף קרוי שניצל בלשון עם, ומקומו בצלחת בלבד, ולקט ירקות אסיאתי אינו אלא טון של מיונז, חרדל, פיצוחים, וקצת עלים לקישוט, פשוט לעבור לאורח חיים בריא עד כמה שניתן, ולשלב ספורט יומיומי, גם אם עייף לי, עצוב לי ואין לי חשק.

ובכלל להתרגל פתאום שהדודה ההונגריה אומרת, "תראי, קודם היית נראית חולה, ממש דאגתי, ועכשיו הפנים התעגלו בחזרה, את נראית מצוין".

ואני בוכה בתוך הלב ומבינה שמה שהיא אומרת מציין עובדה מצערת שעליתי חמישה קילו שלמים, ואני כבר לא דקיקה כמו בהתחלה.

הוא אשר אמרתי, מלחמה, כל כוס קפה - פתיחת חזית, כי בלי שוקולד הוא לא שווה כלום. כל אירוע - פתיחת מבצע צבאי, כי שם אין שליטה, ודווקא אז באה החברה המדהימה שטוענת שאני נראית מעולה, ומאז פסח ירדתי המון...

יש עוד המון תובנות, "תובנות מלאות" תרתי משמע.

בטור הבא מבטיחה לתת גם טיפים, רק לפני הכל מזכירה שלצום לא עוזר ולא מרזה - יום למחרת אנחנו מפצות את עצמינו על העדר אוכל במשך יממה.
תכלס', אז מה? מגיע לנו!

הערת מערכת: הזמנה לערב בריאות
ביום רביעי הקרוב יתקיים בעזרת ה' ערב בריאות חוויתי וטעים, בנושא השמנת יתר. ההשתתפות חינם, מותנית בהרשמה מראש. מוזמנות להירשם בלינק הבא:

קישורים:
להרשמה לערב בריאות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!