30 ליתד: "בדרכם זצוק"ל, בהכוונתם שליט"א"

היום מלאו שלושים שנה לקיומו של "יתד נאמן", העיתון שנוסד ע"י רבותינו מרן הגר"י קניבסקי בעל הקהלות יעקב זצוק"ל ומרן ראש הישיבה הגרא"מ שך בעל האבי עזרי זצוק"ל. "יתד נאמן" נולד בסערה ומשך תשומת לב, עוד לפני שראה אור דפוס. התקשורת כולה עקבה אחריו כדי להבין מה בשורה תהיה בפיו. הכל הבינו שהוא מביא חידוש בכנפיו.

מאז אותו בוקר בשנת תשמ"ה, עבר העתון ימים קשים ודילג על מהמורות ומוקשים, עד אשר הגיע בסייעתא דשמיא למעמדו הנוכחי. עמל רב הושקע ומושקע עד עצם היום הזה ע"י כל העוסקים במלאכת הקודש עד ש"יתד נאמן" הפך לעתון המוביל ביהדות החרדית. כיום הוא נחשב כשופרו המוסמך והבלעדי של עולם התורה. זאת בצוותא עם רמתו המקצועית הגבוהה ואיכותו שיצאו לה מוניטין – שגם זו בחינה של רוחניות היא. וכבר התבטא בעבר רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כי כל כותבי "יתד נאמן", גם אלו העוסקים בדברי החולין כמו כלכלה, מדיניות וכדו', הרי הם בבחינת "כלי קודש", ומכאן גודל האחריות המוטלת עליהם ככותבי עתון העולה על שלחן מלכים.

כאשר גדולי ישראל החליטו על הצורך להקים עתון חרדי, עמדו בפניהם שתי מטרות: הראשונה - לספק לצבור החרדי חדשות כשרות, מנופות ומסוננות מפסולת, כדי שלא יסתכל ויראה בשדות זרים. המטרה השניה: נתינת בטוי להשקפה הצרופה והטהורה ולדעת התורה של רבותינו גדולי הדור.

אין זה קל להוציא עתון חרדי. קשה מאוד להפיק כתב עת עם "ידים כבולות". בעבר, כשסוגיית הוצאת עתון עלתה על שולחנם של גדולי ישראל בעת שצורכי התקופה תבעו זאת, סרב מרנא רבי חיים סאלאוויצ'יק זצוק"ל להשתתף ביוזמה. הנימוק: עתון צריך פיקוח והשגחה ע"י אדם כמו מרן הגר"ח. אך דא עקא, אם הוא היה המבקר, לא היה עתון, שהרי היה נאלץ לפסול את הכל.

גם אם מרנן ורבנן עיני העדה שיסדו את "יתד נאמן" ראו בעיני רוחם את הצורך הגדול של התקופה להוציא לאור עתון לבני תורה, גם אם היתה זו החלטה שהזמן גרמא, אבל דבריו של מרן הגר"ח וחרדת הקודש הנדרשת בעקבותיהם, מלווה כל צעד ושעל את מלאכת העשייה הגדולה. תנאי קודם למעשה היא העובדה שעתון שנוסד ע"י עיני העדה זצוק"ל ונתמך ע"י גדולי הדור שליט"א, חייב לעבור את זכוכית המגדלת של שלוחיהם - רבני הועדה הרוחנית שליט"א, שעינם פקוחה על תכני העתון דבר יום ביומו. הם אשר מכוונים ומדריכים את העורכים והכותבים, על פי הדרך שסללו רבותינו מרנן ורבנן גדולי הדור זצוק"ל שליוו ועיצבו את העתון. הם שמנחים את המערכת על פי הכוונתם השוטפת של מרן ראש הישיבה שליט"א וגדולי דורנו שליט"א שממשיכים לטפח את העיתון מתוך חרדה ודאגה לקיומו ככלי בטוי יחודי להשקפת התורה בדורנו.

זה מה שנותן ל"יתד נאמן" את הסמכות והמנדט לשאת ולהניף את דגלם של גדולי ישראל שליט"א, אשר את הדבר הקשה והגדול יביאון אליהם, ולא רק. כפי שהיה בעבר אצל רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל ורבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, לא אחת מובאות לפתחו של מרן ראש הישיבה שליט"א שאלות יומיומיות בעניני העתון האם לפרסם או לא לפרסם, ואם לפרסם איך לפרסם – ולקבל שכר על הדרישה ושכר על הפרישה! לעיתים, כאשר אלו שאלות מהותיות, מדובר בירידה לפרטי פרטים, כאשר ישא האומן את היונק.

בתחומים רבים היה "יתד נאמן" מורה דרכה של העתונות החרדית – ועדיין. הוא היה חוד החנית במערכות על קודשי ישראל וביצור חומות הדת, בהכוונתם המוחלטת של רבותינו גדולי ישראל זצוק"ל ויבדלחט"א - ועדיין. הוא היה חלוץ וחדשני בעיצובו – ועדיין. הוא היה החלוץ בתחום הוצאה לאור של גליונות מוסף - ועדיין. הוא היה עתון עז בטוי והבעה שאי אפשר להתעלם מהנכתב בו. גם במאידך גיסא שאלו "מה כתב/יכתוב "יתד נאמן"?" – ועדיין. אולם תרומתו הגדולה ביותר והמהפכה האמיתית אותה הביא לצבוריות החרדית היא הכפיפות המוחלטת להוראתם של גדולי ישראל. את החותם העמוק הזה צרב "יתד נאמן" במכוות אש בתודעה הצבורית: עורכי העתון וכותביו אינם בעלי הבית, אלא גדולי ישראל. העורכים והלבלרים הם רק השופר, גולמה של הקרן. מישהו אחר נושף בו מרוחו. מישהו אחר הוא התוקע. הקול הבוקע הוא קולם של עיני העדה שהעתון משמש להם מגאפון בלבד, מגביר קול. רבני הועדה הרוחנית שליט"א אשר נתמנו על ידם, קובעים מה יודפס ומה יימחק, מה ייאמר ע"י פרסום ומה ייאמר על ידי אי פרסום, מה יכתב בשורותיו ומה מלמדים "בין שורותיו", מה ייאמר ע"י הבלטה בעמודים ראשונים ומה ייאמר ע"י הדחקה, את מי לבקר - ולא פחות מכך, איך לבקר.

ואכן, בין בתרי "יתד נאמן" לא ימצאו כל הדיווחים הססגוניים והמרתקים לכאורה על מחלוקות מפלגתיות ופנים-מפלגתיות ועל כל תבשילי המטבחים הפוליטיים ומאחורי פרגודה של היהדות הנאמנה, דיווחים שכובשים עמודים שלמים בעתונות אחרת. עקרונותיו והלכותיו של מרן החפץ חיים זצוק"ל מחייבים ומנחים את עורכי העתון גם כאשר מדובר באישים מהמגזר הכללי, שדמם אינו הפקר ואין הם נחשפים בקלון הראווה החדשותי מתוך מרדף אחר כותרות. יש ל"יתד נאמן" משקפיים מבעדן הוא בוחן את סקירותיו – ההשלכה על חינוכם הטהור של בני ובנות ישראל. עניין שעלול לגרום מכשול לא יתפרסם, יהיה מעניין ככל שיהיה. לפעמים עדיף לא להוקיע ולא להתריע, אלא להזיר את הקוראים מן היין ולא להביא בפניהם תופעה בקלקולה.

יתר על כן: האור החיים הקדוש כותב על המילים "ונתן לך רחמים ורחמך" "לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם... לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ד' רחמים, הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש, לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה". מדבריו הקדושים של ה"אור החיים" נמצאנו למדים, שמעשה שמהותו אכזריות, גם אם נעשה על פי צו הבורא, עלול להפוך אדם רחמן לאכזר. ביקורת, גם נכונה והכרחית, גם כשהיא על משמר קודשי ישראל שם אי אפשר לוותר כמלוא נימה, חייבת להעשות בשפה הנכונה, במינון הנכון, במילים הנכונות. השמוש בכלי מלחמה אלימים עלול לגרום נזק. כאשר עיני קוראים מתרגלות למילים כמדקרות חרב, האוזן מתרגלת לרעם, לבוטות, זה גורם לחספוסה של העדינות היהודית. קשה מאוד למצוא את האיזון, את הבלנס, אבל הוא חיוני כדי שלא להפוך את הקוראים לצמאי דיו. זה משחית. לשם כך נדרש מצפן מהסוג של"יתד נאמן" יש. לשם כך נדרשת הכוונה וכפיפות מוחלטת. "ואם ידבר אחד ויכתוב כל היום על תורה ויהדות אבל אותן הלכות דרך ארץ לא יסמנו ויציינו את דבורו וכתיבתו – אות הוא שאור היהדות המקורית כהה אצלו. אות הוא שרוח זר מושל עליו מבלי כוונה ומבלי משים", כתב רבי אלכסנדר זושא פרידמן במאמר על העתונות (כתבים נבחרים).

במאמר המערכת של הגליון הראשון בו מבהיר העתון את מטרותיו ומשימותיו כפי שהיו לעיני מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל, נכתב בין השאר: "ללמד דעת, ולהאבק בדעות כוזבות ומטעות... להגיב ולבקר תופעות שליליות ולהשיב למחרפים דבר, מבלי להגרר לסגנון ולתרבות הדבור של "איש את רעהו חיים בלעו", לשמור על כבוד האדם, יריב כאוהב, להאבק בדעות ובמעשים ולא באנשים" "יתד נאמן" נוסד כדי לעמוד בנחישות על עמדותיה של היהדות הנאמנה, אבל בסגנון של בני תורה. לבקר דעות ושיטות, לא אנשים. ידוע הוא המעשה במנהיג המפד"ל חיים משה שפירא אשר פגש את מרן רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל ואמר לו בכעס: "שמעתי שבישיבתכם מדברים נגד המזרחי, אתם תשלמו על כך", והתכוון לתשלום פוליטי. השיב לו ראש ישיבת חברון זצוק"ל: בישיבתנו מדברים רק על תורה, מחשבה, מוסר והשקפת התורה. אם הדברים נשמעים נגד המזרחי, אז יש אצלכם בעיה קשה.

"יתד נאמן" נוסד "להביע את עמדת היהדות ותורת ישראל בכל תחומי החיים ולא רק בנושאים המוגדרים כ"דתיים" – מתוך אמונה שהתורה היא הפשר היחיד להיות אדם ועולם... להציג לקוראיו השקפת עולם יהודית ונאמנה שראשיתה במעמד הר סיני והמשכה בנתיב שסללו מורי התורה מדור לדור, נתיב אשר הבטיח ומבטיח את קיומו של עם ישראל בכל סערות העיתים" במשך שלושים שנה "יתד נאמן" עושה זאת, ואם יש כאלה שנעים בכסאם באי נוחות, אז יש אצלם בעיה קשה. "בישיבתנו מדברים רק על תורה, מחשבה, מוסר והשקפת התורה". "יתד נאמן" אינו משיב ואינו עונה, אבל משמיע את דעת רבותינו ברמה.

מרן ראש הישיבה שליט"א הבהיר לנו לא מכבר, כי כאשר כותבים בקורת, היא צריכה להכתב באופן שתהא נשמעת, אחרת אין תועלת בדבר ומה הועילו חכמים בתקנתם. אבל כדי להיות זכאי לכתוב בקורת, צריך הכותב להיות אדם מושלם בעצמו. אז איך ניתן לאחוז בעט ולהקיש במקלדת? על כך השיב מרן שליט"א לשואל: "לא לעשות שום דבר לבד. כלום. לפעול רק בשליחות. לבצע מה שנשלחת לעשות, לא לסור ימין ושמאל אלא רק ככל אשר יורוך. אז אתה אינך אתה, אלא ידא אריכתא. רק מתוך התבטלות מוחלטת, ניתן לבצע את המשימה: ללמוד מן העבר למען העתיד, להרבות כבוד שמים, ולהפנים בלב הקוראים "לאהבה את ד' אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם"!

שלושים שנה אחרי. המשימות התחלפו, המציאות השתנתה, רק העקרונות נשארו. בעבר סיפר רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל שפעם עברו הגאון רבי עקיבא אייגר ובעל "הנתיבות" לפני קבוצת צעירים בני תורה שלא טרחו לקום לכבודם. אמר ה"נתיבות": הנה עקבתא דמשיחא, ירהבו הנער בזקן.... ענה הגאון רבי עקיבא אייגר: עדין לא. יגיע יום שאנחנו נשב ולפנינו יעברו אותם נערים וכשלא נקום לפניהם יאמרו: אח, ימי עקבתא דמשיחא... זהו ירהבו נער בזקן...

אז זו היתה מילתא דבדיחותא, היום היא הופכת למציאות. מלחמה אדירה ניטשת נגד עולם התורה. כבודם של תלמידי חכמים ולומדי תורה ניתן למרמס. המציאות משתנה, התפקידים השתנו, העקרונות נותרו. ודוקא בעלטה הזו מהדהד ומאיר קולו של "יתד נאמן" ששתיקתו לעיתים רועמת, שהמילים היוצאות מלבם של גדולי ישראל ומוצאות מקומן על גבי נייר העתון, חודרות, וציותו המוחלט מאיר כמגדלור. החידוש הגדול של "יתד נאמן" התיישן, אך תוקפו לא פג.

אמנם ברו של העתון לובש מלבושי חן בימים אלו, אך תוכו ופנימו לא השתנו. הוא מביא כתבות מרתקות, סקירות רחבות, תחקירים וחשיפות, אך רוח ד' מנשבת בין דפיו. אדרתו נעימה לעין ומתחדשת. אך מהותו שואבת מנבכי העבר. חז"ל אמרו במסכת מנחות: חצוצרות שעשה משה כשרות לו ופסולות לדורות. כל דור זקוק לחצוצרות, למקרא העדה ולמסע המחנות ואמנם התקיעה והתרועה עצמה היא אותה שהיתה בדור הקודם, אולם צורתם של הכלים שונה ונבדלת. בכל דור צריכים להתאים את ה"חצוצרות" לתנאי הדור וחצוצרות שהשתמש בהם משה אינם ראויים לדורו של יהושע, הסביר מרן רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל (פנינים משלחן גבוה).

נסיון לשווק כיום עיתון חרדי בעיצוב של העיתונים החרדיים של העבר, היה נוחל כשלון חרוץ וגורם לקוראים פוטנציאליים לצרוך עיתונות פסולה. לכן, בימים אלו יוצק "יתד נאמן" יין ישן בקנקן חדש, כי איש אינו מצפה ש"יתד נאמן" תשע"ה ייראה כמו ה"איזרעליט". הצלופן מתחדש ומתרענן, אך פנימה של האריזה לא השתנה במאום במשך שלושים שנה, ולא ישתנה.

נודה לבורא עולם על העבר ונתפלל: יה"ר שתעמוד לנו זכותם של מרנן ורבנן מייסדי העתון וברכת מרנן ורבנן גדולי ישראל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א ומרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א עם שאר גדולי התורה שאנו שותים מימיהם ופועלים בהכוונתם, תלווה אותנו שלא תצא תקלה מתחת ידינו. תעמוד לנו זכותכם-זכותם של רבבות קוראי העתון, גבורי כח ואמיצי רוח המתמודדים במסירות נפש במלחמת קיום אדירה נגד המבקשים לעקור תורה מישראל ולהתנכל לצבור החרדי ונגד רוחות הזעף שנושבות ברחוב, שזכינו להיות להם-לכם לפה.... תודה על אמונכם. בסייעתא דשמיא נצדיק אותו גם בעתיד, לאורך השנים הבאות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!