קנאי, קנאות, קנאים: רק על ידי אהבה ושלום

"ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו"

מעשה הקנאות הראשון בהיסטוריה היהודית, קם פנחס ומשיב את חמתו של בורא עולם בעבור כל כלל ישראל. ועליו נאמר "הנני נותן לו את בריתי שלום"

ולהלכה נפסק שעל אף שמעשהו של פנחס נזכר כמעשה חיובי אבל "הבא לימלך אין מורין לו"

הייתכן?
קנאים פוגעין בו או אין מורין כן?

אלא פה למדנו מהו מעשה הקנאות האמיתי כזה שלא שייך הוראה של דיין, הרשות לפגוע בחוטא ניתנה רק כאשר יש קנאת ד' נטולת נגיעות, רק כאשר היא בוערת בקרבו ממש, ומתוך הקנאה פוגע בחוטא. לולא ההרגשה הזאת הוא רוצח ככל הרוצחים, לכן לא שייך הוראת בית דין.

וכמובן לא מצאנו מלבד פנחס בכל ההיסטוריה מישהו שעונה על קריטריון שכזה.

ולא סתם האריכה התורה בייחוס של פנחס עד אהרון הכהן לומר לך שמתנאי הקנאות האמיתית היא "אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את הבריות" ומכח זה בא לקנאות את קנאת ד'.

"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", אלו שתי מעלות שהם אחת.

א"א לאהוב את הבריות ללא מקרבן לתורה ואין קירוב לתורה ללא אהבת הבריות,

אהרון מתווה לנו את הדרך - איך אוהבים את הבריות, רק ע"י קירוב לתורה ואין דרך לקרב ללא אהבה.

קנאות אמיתית היא איננה 'קנאים' בשפת העם, ולא רק זו אלא גם קירוב לבבות ואהבת העם על כל פלגיו ושבטיו לא יכול להיעשות אלא על ידי הקירוב לתורה.

ילמדו ויעמיקו בסוגיא, כל אוהבי האדם אשר זועקים ובמיוחד באלו הימים, ומנסים לקרב ולחבר בין מגזרים רחוקים או קרובים, ולא שמים לב שבדרכם שלהם דוחים או מקלים בהלכותיה של התורה.

אהבה על ידי קירוב לתורה, וכמובן שקירוב לתורה רק על ידי אהבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!