שלוש שנות יתמות: לדמותו של מנהיג • טור

ביום רביעי הבא ימלאו שלוש שנים – כבר שלוש! – להסתלקות מרן רבינו רבי יוסף שלו' בן רבי אברהם אלישיב זצוק"ל. שלוש שנות יתמות, שלוש שנות געגועים. כולם הכירו אותו כפוסק-הדור, מתמיד-הדור, אך מי שזכה להסתופף בצילו, יכול היה לחוש במידותיו האציליות ורגישותו לזולת. בעידן שבו "כל האמצעים כשרים למען המטרה", מומלץ ללמוד ממנו, ללכת בדרכו, ויהיה זה לעילוי-נשמתו.

1.
בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, פורסם באזורים החרדיים על מבצע לעידוד הלוחמים: העסקנים קראו לנשות ישראל לאפות עוגות ולהעבירן למרכזי חלוקה, משם נשלחו העוגות ללוחמים בלבנון.
אברך סיפר לרב כי רעייתו הביעה ביקורת על המבצע. "אני אאפה עוגות לחיילים מחללי שבת?!".
הרב הביע מורת-רוח: "תגיד לה שאם הבן שלה או אח שלה היה בין החיילים, היא הייתה מדברת אחרת!".

2.
במלחמת לבנון השנייה, שהתרחשה בשלהי הקיץ, הורה רבינו לא לצאת לטיולים ובילויים בחופשת 'בין הזמנים'. "זו שעת צרה", הסביר. "עלינו לשאת בעול עם צערם של החיילים והתושבים בצפון הארץ". היה מי שטען כי הדבר יפגע באיכות הלימוד בזמן 'אלול'.
הרב זצ"ל השיבם: "קודם יעשו התלמידים סיבוב בבתי החולים, שיראו את פצועי המלחמה. נראה אחר-כך אם ירצו לצאת"...

3.
עשרות מחנכים התכנסו בבית רבינו כדי לשמוע הדרכה בנושאי חינוך. הם המתינו למוצא פיו.

ומה אמר להם רבינו?

הוא פתח איגרת הגר"א – והחל להקריא בפניהם: "גם לבניך שיחיו, תגדל אותם בדרך הישר ובנחת, וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד שלא יחסר להם, ואל יכביד עליהם כי אם בנחת, כי הלימוד אינו נקבע באדם כי אם ביישוב ובנחת, ותפזר להם פרוטות".

"כאן סלל הגר"א דרך ברורה איך מחנכים ילדים", אמר רבינו.

4. אברך סיפר לרבינו כי אחותו נפגשת לשידוך עם בחור מישיבה מסוימת, המחדירה בתלמידיה השקפה שונה. האברך מתחבט האם עליו לנסות להשפיע על אחותו ולגרום לכך שלא תינשא לו.
מה הבעיה? תהה רבינו.

יראת שמים, השיב התלמיד.

רבינו הגיב: כבר בדקת שיש לך יותר יראת שמים מהבחור?

5. אמר רבינו: "שמעתי מדריכי חתנים ויועצי נישואין נותנים הסברים רבים ומייעצים לנשואים הצעירים לוותר לאישה.

"אך מעולם לא שמעתי מדריך או יועץ שנותן לבעל את העצה הפשוטה ביותר: זה בכלל לא ויתור. הרווח כולו שלך, כי אם תחיה עם אשתך כמו שצריך ותוותר לה– תרוויח פי שניים, היא תוותר לך כפליים, וחייך יהיו הרבה יותר שמחים..."

6. סיפר אבי מורי שליט"א בהספד על הרב זצ"ל: נכנסתי לרבינו עם שאלה – הציעו לבתי בחור, בן למשפחה חשובה. סיפרו עליו שהוא למדן גדול, מתמיד גדול, מצוין, אבל אמרו שהוא לא משתתף ב'סדר מוסר' בישיבה. צריך לזכור, הרב אלישיב הוא הרי לא דמות המוסר הידועה, כמו ה'משגיח' בישיבות.

"הרב השיב בזה הלשון: פעם לא כולם היו לומדים מוסר, היו ישיבות עם מוסר והיו ישיבות בלי מוסר. אבל היום כולי עלמא לא פליגי שחייבים ללמוד מוסר. אינני מחייב שהבחור ילמד כל יום מוסר, אבל חייבת להיות לו שייכות ללימוד המוסר. בחור שבכלל אין לו שייכות ללימוד המוסר זה חסרון. בחור בלי שייכות עם המסילת ישרים?!

"והוסיף ואמר: מי שלא לומד מוסר, זה יכול להוות בעיות אחר כך בבית ובכל מקום. כי מי שלא לומד מוסר, לא מכיר את המושג שנקרא להאשים את עצמו. על כל דבר הוא חושב – היא אשמה, האישה אשמה, השוויגער אשמה, השכנים אשמים. הוא לא יודע אף פעם להאשים את עצמו. וזה יכול לגרום לבעיות רבות בחיים.

"שאלתי אותו, איזה פרק מומלץ ללמוד ב'מסילת ישרים'? הרב השיב: 'כל פרק שאני לומד בספר הזה, אני מקבל תועלת עצומה'".

7. מדי קיץ היה מגיע לירושלים תלמיד-חכם חשוב מאמריקה, וקובע את מקום תפילתו ותלמודו בבית-מדרשו של רבינו.

באחד משיעורי מרן הקשה קושיה, וכך ניסח את דבריו: "מה בעצם רש"י מרוויח מהסברה שאומר?".
בטרם השיב לשאלתו, מרן הישיר את מבטו לקהל המשתתפים והתייחס לנוסח השאלה בחיוך: "הוא יהודי אמריקנע'ר. אמריקאים תמיד חושבים מה הם 'מרוויחים' מכל דבר"...

8. לעת זקנותו, בליל פורים, הפתיעו בני-הבית את רבינו בבחינת 'ונהפוך הוא'. בפתח ביתו, בשובו מקריאת המגילה, קיבל את פניו חמור לבן. הרב החל לצחוק, אך התגובה הראשונה שלו היתה: האם נתתם לו לאכול?

9. בתקופת המאבק נגד סכנות הטכנולוגיה, אמר רבינו לעסקנים כמה פעמים: "זו לא חוכמה להילחם באינטרנט, צריך למצוא פיתרון".

10. ימים אחדים לאחר הניתוח הסבוך שעבר בבית החולים הדסה בשנת תשס"ג, חזר הרב הביתה בערב שבת. רבים היו מופתעים.

הסתבר, כי ביום שישי ביקש מרן: "אנא, קחו אותי מכאן. איני מסוגל לראות את כל החילול שבת שיש כאן", אמר מרן. "ואם אני חייב להישאר בבית חולים", ביקש מרן, "תעבירו אותי לשערי צדק. שם יש פחות חילול שבת".

11. לאחר ניתוח סבוך, בעוד רבינו בשלבי ההתאוששות הראשוניים, ביקש להודות באופן בלתי אמצעי לד"ר דניאל קליר על מלאכתו המסורה.

בני המשפחה והמקורבים כבר היו רגילים לכך. הלא רבינו הקפיד במידת הכרת הטוב. אבל הפעם, פנה רבינו לסובביו עם שאלה אחרת: "איך אומרים תודה-רבה באנגלית?".

"הרב יאמר לו בעברית ואנחנו נתרגם", ניסה להציע אחד הנכדים כדי להקל על רבינו.

אבל רבינו לא התרצה, עד שלא אמר בפי-קודשו לאוזני המנתח הבכיר מבית החולים קולומביה: "תֵנְק-יוּ!".

מאוחר יותר הביא לכך רבינו הוכחה מתקנת חז"ל שכל יחיד ויחיד יאמר 'מודים דרבנן' ולא יסתפק בהודאת שליח-הציבור. "תודה לא אומרים על-ידי שליח".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!