חשבון נפש: מי אשם במותו של תנ"צ ברכה?

השבוע נתבשרנו כי תנ"צ אפרים ברכה נטל את חייו, תוך שמדברי הקרובים אליו, מסתבר כי לא יכול היה לעשות עוד את שהעלילו עליו גורמים כאלו ואחרים, עד כדי אמירות במסגרתן יוחסו לו ביצוע מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם תפקידו כחוקר מספר 1 במשטרת ישראל.

זכיתי להכיר אישית את אפרים ברכה ואף נפגשתי איתו במקום בו נדרש סיועו לאנשים שנקלעו לשעת צרה, במפגשי עימו הפגין תנ"צ ברכה רגישות, אכפתיות ואמפתיה, למצוקה כפי שתוארה בפניו. באותו המעמד גילתי אדם אשר למרות רום דרגתו, דיבר אל הסובבים אותו בגובה העיניים, תוך הפגנת צניעות ונכונות לסייע, במידה רבה של רגישות, כמצופה מקצין בכיר, הרואה בעצמו משרת ציבור.

לאחר לכתו של תנ"צ ברכה אצה הפרקליטות לטהר את שמו של כאשר להלווייתו הגיעה צמרת מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל, אשר הביעה במעמד מצער זה, את תמיכתה בתנ"צ ברכה ז"ל, אולם, למרבה הצער הבעת תמיכה זו, הגיעה מאוחר מדי.

בהתאם נשאלת השאלה, אם אכן בתוך 24 שעות מהרגע ששלח יד בנפשו נמצא לנכון על ידי מערכת אכיפת החוק, לטהר את שמו של תנ"צ ברכה ז"ל, ולהודיע בשער בת רבים, כי מעולם לא הייתה כל תשתית ראייתית לפתיחת חקירה כנגדו, הרי שניתן היה לעשות כן 48 שעות קודם לכן, ויכול להיות שבכך היה כדי למנוע את הטרגדיה, שהתרגשה בראש ובראשונה של משפחתו אשר איבדה אב ובעל, ואף על אזרחי מדינת ישראל אשר איבדו את אחד מלוחמי השחיתות המסורים ביותר.

יתירה מכך באם אכן בדין טוהר שמו, מדוע על רשלנות זו של הפרקליטות אשר התמהמהה, אף אחד לא נותן את הדין ואיש בפרקליטות אינו לוקח אחריות, ולו ברמה הערכית והציבורית, שלא לומר ברמה האישית, על ידי הגשת מכתב התפטרות.

למרבה הצער, במהלך השנים האחרונות, פשטה במחוזותינו תופעה כעורה במסגרתה, מתירים לעצמם אי אלו גורמים, להוקיע ולהכפיש בעלי תפקידים בשירות הציבורי, תוך ייחוס לאותם בעלי תפקידים ביצוע עוולות ועבירות, מכל מין וסוג שהוא.

לעיתים רבות, אותם "דיווחים" שאינם מעוגנים ולו בראשית תמיכה עובדתית ממשית, מוצגים בפני הקורא הסביר, כאמת צרופה, כאשר, אותו קורא סביר, אינו תר באופן עצמאי אחר מקורות האמת, ומניח כי הכתוב הינו אמת.

כתוצאה מכך, נגרמת פגיעה קשה וחמורה למושאי הפרסום, אשר נאלצים לעמוד נדהמים אל מול חריצת דינם, בכלי התקשורת, כאשר, התנהלות זו, חוסה תחת זכותו של המפרסם לבטא את עמדתו, דעתו, ועובדות אשר לשיטתו נכונות הן.

אכן נכון הוא הדבר כי, לגורם הנפגע נתונה האפשרות לפנות לכלי התקשורת ולהביא את עמדתו, אולם, מקום בו מדובר בבעל תפקיד בשירות המדינה, כדוגמת תנ"צ ברכה ז"ל, כפוף השוטר למערכת כללים ותקנות, אשר אינה מאפשרת לו להציג את עמדתו באופן ישיר, דבר היוצר חוסר איזון מוחלט, תוך שלמרות הפגיעה הרבתי שנעשית בשמן הטוב, מחויב הוא לשמר את כללי הארגון בו הוא פועל, ואף לנהוג בממלכתיות ביחס לנטען כלפיו.

במקרה זה, נדרש תנ"צ ברכה ע"ה, להתמודד לבדו, וללא כל כלי שהוא, בהאשמות החמורות שהוטחו בו, כאשר, אותן האשמות סרק, באו לאוויר העולם עקב העובדה כי מילא את תפקידו כקצין משטרה.
לפיכך, מצופה היה כי, מערכת אכיפת החוק אליה השתייך תנ"צ ברכה ז"ל, תפעל להגנתו, בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותה, כאשר, תנ"צ ברכה יצא למערכה בשליחות מפקדיו אולם לא זכה להגנה מפני הגל העכור שהתרגש על חייו לאחר שמילא את תפקידו, ובסופו מצא לנכון תנ"צ ברכה ז"ל ליטול את חייו בידיו.

על מערכת אכיפת החוק, הפועלת להגנת גופם של המשרתים בה, מוטלת החובה להגן אף על כבודם ועל שמם הטוב, כאשר, מקרה זה, אמור להוות תמרור אזהרה לאלו האמונים על מערכת אכיפת חוקי מדינת ישראל, החל בראשי המערכת הפוליטית עובר בראשי מערכת אכיפת החוק וכלה במפקדי המשטרה, על מנת שיפעלו להגן על אלו הפועלים לילות כימים להגנה עלינו האזרחים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!