מה טוב בזה שהילד מאושר כשאני הולכת?

באופן פרדוקסלי, אחד המבחנים הטובים ביותר לאיכות הקשר של ילד עם אימו, היא היכולת שלו להתנתק ממנה.

הורים רבים אומרים ובמידה לא מועטה של סיפוק, ׳הילדה שלי בחיים לא תצא לשני לילות מחוץ לבית. היא מאוד קשורה׳... שעה שהמציאות מוכיחה ההיפך; קושי להתרחק יכול, במקרים רבים, להיות סממן של בעיות בקשר של הילד עם הבית ולא של קשר בריא וטוב.

בארצות הברית, למשל, החל מגיל תשע-עשר ועד גיל שמונה עשרה, מבלים מרבית הילדים את החופש הגדול הרחק מבית הוריהם במחנות קיץ.

האם זה אומר שלכל ילדי אמריקה קשר אמיץ ובריא עם הבית? לא. זה אומר ששם ילדים נאלצים לעשות זאת בין אם זה קל ורצוי עליהם - לבין אם לאו. והמבחן של הקשר הוא, לפיכך, עד כמה טוב לילד בזמן שהוא במחנה, לעומת עד כמה הוא סובל.

על פי הגיון זה, ילדים שיותר סובלים במחנה הקיץ מגעגוע ומקשיים אחרים, מאותתים על קושי בקשר עם הבית, יותר מילדים שחשים שם כמו ציפורי דרור מאושרות.

איך מסבירים את הפרדוקס?

הקשר של ילד עם אימו (הבית), הוא קשר מאוד מהותי בחייו. עד כדי כך מהותי שהוא מופנם בתוך מאגר המודעות של הילד והופך להיות חלק ממי שהוא. במילים אחרות, הקשר עם אמא הוא דבר שמצטרף לקוד הגנטי של אדם ולכן, לא צריך להיות ביחד עם אמא בשביל להרגיש! ביחד עם אמא. ככל שהקשר עם אמא טוב יותר, הוא מופנם טוב וחזק יותר בתת המודע של הילד וככל שהוא מופנם וטבוע טוב יותר, יורד הצורך הפיזי באמא, וגוברת היכולת להתרחק ממנה (ועדיין לדעת שהיא שם בשבילו).

זאת הסיבה מדוע ישנם פעוטות שמתקשים להיפרד מאמא כשהיא משאירה אותם בגן, יותר מפעוטות אחרים. ילדים שמראים קושי חריג להיפרד מההורה בבוקר, מאותתים לנו שמשהו בחוויית הקשר שלהם לא עובד טוב. בנקודה כלשהי אנחנו לא מצליחים להטביע את הנוכחות שלנו בקוד הגנטי שלהם ולכן, משהו בקשר מרגיש להם חסר בטחון.

אז,
שולחים ילד לקייטנה/ לדודים לשבוע/ לחבר ליומיים? הוא יוצא מהבית בצעדי ריקוד ועד שחוזר די שוכח שאתם קיימים (די, נו)?

טפחו להורות שלכם על שכם. אתם עושים משהו טוב.

ביתי שירה סיכמה את כל הנאמר כאן בשרבוט אחד קטן:





מירי פסח היא עו"ס קלינית, מטפלת רגשית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!