שאלת את עצמך פעם איך מרגיש העובר שלך?

אנחנו בהריון.

מי זה אנחנו? אני האישה - כמובן. הבעל - כמובן, הקב"ה - עוד יותר כמובן.

תפילת הודיה להקב"ה על הבשורה המשמחת כל כך, בקשות אין סוף על ההריון, על הלידה, שלא יהיה כואב, שלא יהיה חתך. כל אלו ועוד כל כך מוכרים לנו.

הבעל - מקיים את המצוות פריה ורביה, ושמח גם הוא.

האישה מ-א-ו-ש-ר-ת.

אבל שכחנו שיש עוד פרט אחד מאוד מאוד חשוב, אומנם פצפון מאוד עכשיו, אבל בלעדיו אין כל מאורע.

העובר.

כמה אנחנו חושבות על האישה בהריון, הסובלת מבחילות, הקאות, ורידים, כאבי ראש, חולשה ועוד תופעות שונות ורבות, ולפעמים שוכחות שיש שם עובר, שגם לו יש דברים שהוא מרגיש, טוב לו, או לא טוב לו.

קחו לדוגמה נשים שמתחילים להן צירים בשלב מוקדם של ההריון. כאשר האישה עם צירים - הדבר משפיע גם על העובר. למשל: בזמן ציר השריר של הרחם מכווץ, על כן זרימת הדם והאספקה התקינה לשליה יורדת. בדרך כלל הרחם מצליח להשלים ולמלא את המצברים בין ציר לציר, ולהתכונן לציר הבא, אבל לאורך זמן - אנחנו לא יודעים איזה נזק הדבר יכול לגרום. וזה חוץ מהתמודדות של העובר, שהוא קטן ורך מאוד, בלחץ הזה שמופעל עליו.

לפעמים יש מיעוט או ריבוי מים, וגם עם החוסר או העודף של המים העובר צריך להתמודד. בחוסר מים, הוא מרגיש יותר את ההדפנות החיצוניות ואת מה שנוגע בבטן האם, קשה לו יותר לזוז, וקשה יותר לחבל הטבור לזוז. ריבוי מים - כמות המים הגדולה לא ממש מהווה את הסיכון כמו במיעוט מים, אבל קשה יותר לעובר להתמקם נכון ברחם ובאגן של האישה ויותר סיכוי לכך שחבל הטבור יהיה מתחת לראש של העובר - ובלידה כאשר החבל מתחת לראש, זה מצב של ניתוח.

את חוסר בתנועות ועודף תנועות אני בכוונה מכניסה לאותה קטגוריה, כי שני המצבים האלו אומרים לנו שמשהו לא טוב לעובר. כמו מיעוט בתנועות, גם בריבוי תנועות - או תנועות חזקות הרבה יותר מהרגיל, או בכמות רבה יותר מהרגיל, גם כאן אני רוצה להכניס את הנושא של חבל טבור. לפעמים רואים עובר שנולד עם חבל טבור סביב יד או רגל או צוואר, או שניהם או שלושתם... האם לעובר זה נח? להיות עם מעין "אזיקים" על איבר בגוף שמונע ממנו לזוז בחופשיות? אולי משם נובע עודף התנועות שלו - כי הוא מנסה "להשתחרר" מהדבר ההדוק הזה? מכאן זה מעבר ישיר לנושא הבא:

היפרדות שליה: במידה ויש חבל טבור על הרגל של העובר לדוגמא, והוא רוצה להשתחרר - כי לאף אחד לא טוב כשיש לו איבר שאינו יכול להזיז בחופשית, והוא מניע חזק יותר את הרגל בשביל להשתחרר ממנו, מה שיכול לגרום להיפרדות שליה, כשהעובר בעצמו יכול למשוך את השליה ולהפריד אותה מהדופן של הרחם.

הראש של העובר זה האיבר הכי כבד, ובאופן טבעי הוא יימשך כלפי מטה. (במידה ואין מחיצה או משהוא לא רגיל ברחם), במידה והראש נשאר למעלה או בצד ולא יורד למטה, זה אמור להדליק אצלינו נורה אדומה. למה זה לא יורד? מה מונע ממנו? אולי גם פה חבל טבור כרוך, יכול להיות על הצואר?

על כן זה לא רק החשש מהתחושות וההרגשות שלנו, או מהחששות של מה אנחנו חושבים לגבי "לתקן" את הדברים שלא מתנהלים בדרך הנורמה, יש פה גם עובר שמרגיש ואולי לא טוב לו, אולי הוא צריך עזרה?

בשלב זה של החיים של העובר אין לו אפשרות לתקשר איתנו דרך הפה ולספר לנו מה הוא מרגיש, מה הוא צריך, מה חסר לו, או מה מפריע לו. אז מה בכל אופן יכול לשמש פה לעובר?
אנחנו צריכות לפתוח את האוזניים והעיניים שלנו, אנחנו האמהות, בכדי לדעת מה עובר על העובר, מתי הוא נמצא במצב שהוא צריך את העזרה שלנו.

בסיכום המקרים הללו יוצא בעצם שאני "מאשימה" בהרבה מאוד מקרים את חבל הטבור והמיקום שלו כאחראים על כל כך הרבה דברים.

הרבה נשים לא יודעות, אבל יש דרך להזיז את החבל טבור (בלי לגעת בבטן!) גם אם הוא נמצא סביב הצוואר, או במקום אחר, ובכך בשלב מוקדם של ההריון, כשרק מתחילים להרגיש את אחד הדברים הללו, או דברים אחרים שלא רשומים פה, יש פתרונות.


שושנה פרימאק היא יועצת לנשים בהריון, תומכת לידה, מומחית למיקום עוברים, פתרון לשילית פתח, ורידים, עצירת צירים מוקדמים, היפוך ללא מגע, פוסט דייט- "זירוז" ועוד, בשיטת מרילוס.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!