מה בין רפואה ציבורית לפרטית? טור

הממשלה ה-34 היא כבר עובדה מוגמרת. הקואליציה צלחה את המשברים הראשונים, וחזקה עליה שתעבור גם את המשברים הבאים. נציגי הציבור החרדי כבר התרגלו לכסאות עור הצבי המרופדים והנוחים. בליבם כוונות טובות ובידיהם מעשים טובים למען שולחיהם.

ומה יהיה איתנו? האם משהו ישתנה? בואו נדבר על משרד הבריאות - המשרד שנותן לנו את הביטחון הבריאותי, בחסדי שמים.

חבר-הכנסת יעקב ליצמן חזר לשם (סגן שר, סגן שר) במלוא המרץ. אפילו מסורת 'ביקורי הפתע בבתי-החולים', חזרה ובגדול, בגיבוי ח"כים נוספים, שהפכו זאת למסורת לאומית. יפה.

אני לא באתי אלא לספר לרב ליצמן סיפור קצר – אך משקף – כדי לתת לו את הכוח להמשיך לעשות את מה שחשוב באמת.

מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, בחודשים האחרונים נדרשתי לסייע לקרוב משפחה הסובל מבעיה רפואית נפוצה.

הוא ביקש מרופא המשפחה שלו הפניה למומחה לתחום. עם טופס 17 בידו, נקבע עבורו תור בבית החולים בעירו. הוא נאלץ להמתין כשלושה חודשים. משהגיע התור הנכסף, ליוויתי אותו לבית החולים. הגענו בשעות הבוקר המאוחרות, כמה דקות לפני הזמן המיועד (הפסדנו יום עבודה), אבל אז נאלצנו להמתין כשעה תמימה (כאילו לא המתנו כמה חודשים לתור מסודר).

נכנסנו לרופא. הוא שאל כמה שאלות בחוסר עניין, ובין תשובה לתשובה, היה עסוק בהתכתבות בסמארטפון שלו. הוא לא הציע פיתרון רפואי, רק אמר: תנסו כך וכך. "כדאי למצוא פיתרון יסודי - ולא נקודתי", ניסיתי לרמוז לו בעדינות והמשכתי עם שאלה מעשית: מדוע שלא תפנה אותנו לצילום כדי לשלול בעיה כלשהי?

אך הוא בשלו. כלומר, בטלפון. "טוב, תנסו את ההצעה שלי – ותחזרו לתור נוסף", אמר המומחה. התור הבא – אליו נאלצנו להמתין עוד כמה חודשים – נקבע לרופא אחר במחלקה. לך תסביר לו הכל מחדש.

בלית ברירה, פנינו לרופא מומחה בתחום, אודותיו קיבלנו המלצות. מאיזו קופה אתם? שאלה המזכירה, בטלפון. השבתי. "יש לי תור פנוי בעוד חודשיים וחצי", השיבה באדישות. "רגע, רגע", עצרתי אותה, "אני רוצה לבוא פרטי, לשלם מזומן", אמרתי לה. "אוקי, תיכף נחזור אליך". כעבור שלוש דקות, הוצע לנו: "לבוא עוד שעה, או מחר, או מחרתיים. העלות – 1500 ₪ להתייעצות". קבענו.

ייאמר לשבחו של רופא זה, שלקח את הנושא לידיים והעביר הפניה לצילום והמשיך לחפש פיתרון יסודי, וקיבל את הפציינט לתור נוסף תוך ימים ספורים, ואני נותרתי עם שאלה אחת לא פתורה: אם היינו מבקרים אצל אותו רופא כלקוחות הרפואה הציבורית, כלום היינו מקבלים גם אז יחס VIP?

זה סיפור קלאסי של אזרח אחד. אבל אין כמעט משפחה בישראל שלא חוותה יחס דומה ברפואה הציבורית.

סיורי-הפתע חשובים לאין ערוך, אבל מישהו חייב להבין שהבעיות לא מסתכמות בחדרי-המיון הפתוחים לכל אדם. הן הולכות ומחמירות בחדר הסגור, במפגש הבלתי-אמצעי בין החולה חסר-האונים לבין הרופא הכל יכול (כביכול). הפערים בין הרפואה הציבורית לפרטית – זועקים לשמים, אבל שורש הבעיה, לעניות דעתי, באדישותם של עובדי הרפואה הציבורית לעבודתם. הם באים לעבודה בלי חשק, כאילו עושים טובה למישהו.

ר' יענק'ל, לטיפולך המסור.

2.
הרב ישעיהו הכהן הולנדר מפתח-תקוה כתב לי בתגובה לטור שנכתב מ'קונגרס מנהיגי הדתות' בקזחסטן: "ישר כח על הדיווח על דברי הראשון לציון הרב יצחק יוסף בכנס בקזחסטאן. בנוסף למשל היפה של שלוש הפסיעות הנדרשות מאיתנו, כמו בתפילת 'עושה שלום', חשוב היה מה שכתבת שהרב לא דיבר על דתות אחרות אלא רק על היהדות.

"לפי הניסיון שלי כמי שעוסק עם גויים כבר 9 שנים - תחילה דווקא בבני נח ואחר-כך גם עם נוצרים ומוסלמים – מצאתי שזו הדרך הנכונה.

"מצאתי שיש צמא אצל נוצרים וגם אצל מוסלמים לשמוע את דבר היהדות. בזמנו כתב מרן הרב אלישיב זצ"ל שמותר ללמד גויים תורה כאשר יש לנו, ליהודים, עניין בכך.

"לי ולחברי יש ניסיון רב, במיוחד עם מוסלמים. חברי - הרב אברהמסון - לאחרונה הוציא ספר [באנגלית] על השיחות שלו עם מוסלמים. מוסלמים רבים מבינים שיש עליהם לתקן את האיסלאם. אולי האדם החשוב ביותר בדורנו מבין המבקשים שינוי הוא נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי.

"כידוע, לפי מומחים מוסלמים חשובים, האלוקים נתן לבני ישראל את ארץ ישראל - גם לגאולה השלישית. כך כתב גם פרופסור נסים דנה, בספרו שיצא לפני כשנה "למי שייכת הארץ הזאת" - על פי האיסלאם.

"אין ספק כי הדרך לשלום היא רק ברצון המוסלמים, ולא בכח, ולא בהסכמים שהם נגד כוונת הבורא. רצון המוסלמים רק תושג כאשר יקבלו על עצמם באמת את רצון הבורא. ומתברר שיש עם מי לדבר".

אשרי המאמין.

3.
ידידי הרה"ח ליב פפר שליט"א, מברר מקחם של צדיקים ומפיץ תורתם בתפארת המאור, הוציא בימים האחרונים – לרגל שמחת נישואי בתו – את הספר הנפלא 'פרי צדיק' לרבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע, בהוצאה מפוארת, עם ביאורים ותיקונים, על-פי סדר ראשי החודשים.

מצאתי שם את דבריו הנשגבים לראש חודש תמוז (מאמר ג): "שלמה המלך קרא ליצר הרע שונא, שנאמר (משלי כה, כא): "אם רעב שונאך האכילהו לחם" (סוכה נב, א). ואיתא בספרים הקדושים במה שנאמר (תהלים נ, טז) "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי" - שהרשע על ידי הלימוד נותן עוד כח בקליפה חס ושלום.

ואף על פי כן העצה "האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו" (משלי שם), שלבסוף הדברי תורה יועילו לאדם, שאף שהוא סובר שיהיה לו יניקה מתורה שלא לשמה, מכל מקום "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה אתה בא לשמה" (פסחים נ, ב).

לא את קוראיי באתי ללמד, כי אם את עצמי. והיה זה שכרי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!