שיחות שלום או מלחמה קרה?

כשאנחנו במערכת יחסים, אנחנו לא אוהבים להרגיש שמאלצים אותנו לעשות משהו.

זה מרגיש הרבה יותר נכון כשהכל טבעי וזורם, כשאנחנו לא מכניסים את עצמנו בכוח לתוך סיטואציה שאנחנו לא רוצים להיות בה.

אבל לפעמים אין לנו ברירה. לפעמים הסיטואציה בה אנחנו נמצאים לא מאפשרת לנו מרחב תמרון בכלל, זה אומר שאם לא נעשה משהו, משהו שהוא לא טבעי ולא ורם עם הסיטואציה, נשאר פחות או יותר תקועים בתוכה.

ואת זה אנחנו רוצים למנוע.

אז כן, כדי להיות מסוגלים לשוחח צריך קודם כל לסדר את התפאורה. העולם הוא במה ואנחנו שחקנים וזה נכון לכל מישור בחיים.

אבל איך אפשר בכלל לעשות דבר כזה?

מה אני אמורה לעשות עכשיו? לתלות תמונת נוף גדולה על הקיר, לסדר שתי כורסאות ושולחן עם עוגיות ולהזמין אותו לשבת? הוא יחשוב שמשהו אצלי קצת הסתובב... לא?

בשלב כזה באמת נדרשת קצת יצירתיות, אבל הנה משהו שיכול לעזור.

לכל זוג, בשלב מסויים בחיי הזוגיות, יש תקופות טובות יותר. אני בטוח שגם לכם הייתה אחת כזו.

המטרה שלנו כרגע היא לנסות לשחזר או להזכיר משהו מהתקופה הזו, כדי ליצור מצב רוח רגוע, נוסטלגי אפילו. כי כשאנחנו נזכרים במשהו טוב, מתעורר בנו רצון לחזור אליו. ורצון הוא מילת המפתח בכל מצב בו יש צורך בשינוי.

אני לא מבקש שתסעו שוב לירח דבש, או שתחזירי אותו לדירת החדר בה התגוררתם בתחילת הנישואין. אבל תחשבי על משהו אחד שעשיתם יחד ונהניתם ממנו.

זה יכול להיות בית קפה מרוחק שנקלעתם אליו פעם והעברתם בו שעתיים של יחד קרוב ונעים,
משהו שאחד מכם קנה לשני כדי לציין אירוע מיוחד- וכבר מזמן שכחתם שהוא קיים,
אלבום ובו תמונות מחופשה שקשה לך להאמין שתצליחו לשחזר.

לכל זוג יש את הרגעים ואת הזכרונות המשותפים שקשה מאוד למחוק, גם בעיתות משבר.
השתמשי בזה כדי להעלות שוב את ההרגשה של הקרבה, של החמימות, של הפתיחות להיות שם, להקשיב, להבין, להכיל.

אחר כך כל מה שנשאר לך הוא לשתף אותו.

ואיך עושים את זה?

גם כאן, לכל זוג יש את השפה ואת דרך התקשורת שלהם (שברוב המקרים אמורה להיות חסומה בשלב הזה) אבל את בוודאי יודעת איזו דרך לא תגרום לו לקפוץ מיד ולהתנגד, באילו מילים כדאי להשתמש כדי לגייס אותו להיות איתך שם.

אם קשה לך למצוא את המילים, הנה דרך אחת:

אני מאמין גדול בכנות. וגיליתי שברוב המקרים היא עובדת, במיוחד במקרים בהם יש קצר בתקשורת.

אבל כנות היא לא רק במילים, היא גם בטון הדיבור, בהבעת הפנים.

אם אני אבוא לאדם, ולא משנה כמה הוא כועס עלי, אסתכל בו ואומר לו – כשאני באמת מתכוון לזה – "אני רוצה לתקן את מה שקורה בינינו, בבקשה תן לי הזדמנות לעשות את זה", הסיכויים שהוא יסרב הם מועטים במיוחד.

אז מה דעתך? הגיע הזמן לנסות להפשיר את הקרח?

אם יש לך שאלות, התלבטויות או שאת לא בטוחה לגבי הצעד שאת אמורה לעשות עכשיו, אני מזמין אותך לפנות אלי, אפילו במייל, אפילו באנונימיות מוחלטת. אשמח לכוון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!