קיה סיד: תשובה להאצ'בק האירופאיות?

אז מזמן זה כבר לא סוד: קיה היא הלהיט של שוק הרכב הישראלי. אחרי שבשנים האחרונות נשפה קיה בעורפן של יונדאי וטויוטה בדרך לפסגה, ניצחה קיה את שתי מתחרותיה העיקריות ומסרה בחודש מרץ האחרון יותר רכבים משתיהן.

הדגם העיקרי שנמכר היה קיה פיקנטו שעליו ועל התופעה שלו נשפכו הררי דיו, אבל לפיקנטו יש אח בוגר וגדול, סיד (ceed) שמו. הוא לא רק גדול (פיזית) יותר אלא גם חזק ועוצמתי בהרבה. בעצם, כמי שעשה שעות פיקנטו רבות על הכביש, הייתי אומר שמדובר ב-2 רכבים שונים לגמרי. מלבד היותם בנים לאותה משפחה, אין מה להשוות ביניהם. הסיד מגיע בשלוש צורות. הסיד הרגיל – האצ'בק, עליו אנו מדברים כעת, סיד סטיישן (שהפך לפופולארי בקרב נהגי המוניות) ופרו סיד – רכב דמוי רכב ספורט בעל 3 דלתות.

אז נתחיל. קיה מנסה לשנות את הראש הישראלי באמצעות הכנסת האצ'בק לשוק הישראלי, כדי שיחליף את דגמי הסדן הפופולאריים כאן. הסיד שנחת בארץ ב-2013 קיבל את הפנים החדשות ודומה לכלל קולקציית קיה המחודשת. היצרנית ניסתה לשוות לו מראה אירופאי זורם, ואכן הצליחה בכך. המראה המוארך לצד הגג הנמשך לאחור יחד עם פנסי הלד והגריל הקדמי המחורר (כמו בכל דגמי קיה החדשים) מעניקים שיק מעניין וייחודי. פני הרכב מזכירים יותר את דגמי פז'ו ורנו למיניהן, אך אחורי הרכב קצת משעמם ואפור, למרות היופי שלו. אחרי ככלות הכול נעשה פה מהפך של ממש למול הדגם הקודם של הסיד שכמעט ולא נראה על הכבישים.

אם דיברנו בעבר על "מה יגידו" בחוצות בני ברק, אז בהחלט שתתקלו בהסטת ראשים. הסיד מכובד ובניחן במראה עשיר ואף גורם להתעניינות בציבור. הוא לא דגם האצ'בק יחצני המתאים לפוזות של בני הנעורים.

פתיחה של דלת הרכב מראה שהחישוב מחדש של קיה לא פסח על תוכו וקרביו של הסיד. החלל מרווח מאוד ומרווח הברכיים ליושבים במושבים האחוריים מתגלה כענק. המושבים נוחים ואיכות חומרי הדשבורד וכלל תא הנהג מתגלים כטובים ולא כמקשה פלסטית יצוקה. במקרה הזה, האווירה הקודרת שיש בו – למרות ביקורת של רבים - מוסיפה לדעתי ליוקרה שמנסים לשוות לו. אחרי ככלות הכול הגוונים הכסופים שצצים פה ושם משדרים יוקרה. רמת האבזור רגילה לקטגוריה ואפשר לומר שהיא ממש זהה למתחרה החביב - יונדאי i30. האבזור כולל מסך מולטימדיה נחמדה, בקרת אקלים מפוצלת ובקרת שיוט. האבזור כולל גם כמובן לחצנים על ההגה, כמו ה- flex steerלשינוי מצבי ההגה ולשליטה על מערכת המולטימדיה, אבל אין בה חידוש או בשורה מרעננת. אם תרצו, תקבלו גם קיפול של מראות הצד בעת החנייה ותאורה עוקבת פניה. צריך לזכור גם שהסיד קיבל 5 כוכבים במבחני הריסוק – כלומר ציון 100.

יחד עם זאת הגאווה של קיה נעוצה כמובן גם ביכולות המוטוריות של הסיד. מנוע בנפח של 1.6 ליטרים, עם הזרקה ישירה והספק של 135 כ"ס הם נתונים נאים, והסיד מנצל אותם עד תום. לחיצה על דוושת הגז מזניקה את הרכב קדימה בצורה חלקה, במהירות של 11.4 שניות ל-100 קמ"ש, ונראה שיש בקוריאני הזה פוטנציאל של מלחמה ראש בראש עם מתחריו האירופאים. מחסורם של מנוע הטורבו או ה-T.S.I כמעט אינם מורגשים והוא מאיץ קדימה ללא מאמץ ניכר, גם מעצירה מוחלטת. נוסף לכך, גם רעשי הנסיעה, יחסית, אינם חודרים לתא הנוסעים. הסיד מתגלה כרכב שמתמרן היטב והוא די יציב על הכביש. לא יצוק, יציב. המתלים רכים יחסית ותרגישו במהמורות רק אם הן יהיו גדולות מהממוצע. ניתן לומר שיש כאן פייט לאירופאיות. כמו בכל רכב ממוצע שיוצא היום לשוק, גם כאן תמצאו את האפשרות להעביר את מוט ההילוכים למצב ידני באמצעות הסטתו ימינה, 'טיפ-טרוניק' בלע"ז, והתוצאה לא תאכזב אתכם.

וכמה נתונים נוספים: אורך הסיד עומד על 4.3 מטר ורוחבו על 1.78. תא המטען יכול להכיל 380 ליטרים ועם קיפול המושבים האחוריים יגיע הנפח ל-1,318. צריכת הדלק שלו קרובה לליטר אחד לכל 13 ק"מ של נסיעה משולבת בעיר ובמחוצה לה.

אבל הבעיה של הסיד היא המחיר שלו. 128,000 הוא לא מחיר מוצדק, נוכח התחרו הקשה בשוק ונוכח העובדה שמדובר במחיר יקר יותר מהמתחרות. יכול להיות שבקיה חשבו לשדרג ולבדל בך את העוצמה שלו ובטוחים כי למרות זאת הקונים יעדיפו אותו, אך ברור שיש קונים שהמחיר ירחיק אותם מחלומם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!