פירקת אל נור ויחיאל נהרי • סיכום וסיקור

אמש במועדון ה'זאפה' בירושלים התקיימה הופעתו של החזן יחיאל נהרי עם התזמורת 'פירקת אל נור'. אירוע בו התגייס החזן בהתנדבות לטובת התזמורת ובכדי לחזק את פעילותה.

ציפייה רבה הייתה בקרב ציבור חובבי תרבות "שירת המזרח" לקראת ההופעה הזו, הופעה עם קרוב ל-20 נגנים, חלקם מוותיקי וטובי הנגנים בארץ, וחלקם צעירים ומלאי-מוטיבציה להצעיד את התרבות הזו קדימה, ומקהלה בת 6 חברים והכל בהנהלתו של ד"ר יהודה קמרי (עוד), ובניצוחו של אריאל כהן (דרבוקה) שדוחפים עוד ועוד בכדי שדרך המלך ודרך האמנות הזו יחתמו על שיתוף פעולה.

ואכן, ציפייה זו באה לידי ביטוי בנהירה הרבה למופע, מופע ש-350 הכרטיסים אזלו עוד קודם שעת פתיחת הקופות בערב המופע, מה שגרם לאנשים רבים להישאר בחוץ, או לחזור על עקבותיהם, או לחכות עד לשעה בה הדלתות נפתחו בחופשיות לכל הרוצה להיכנס, או לבחור באפשרות אחרות -כיאה לאירועים מהסוג הזה, עשרות אנשים נכנסו בסתר והתחמקו באלגנטיות מעיני המאבטחים הספורים שנכחו במקום.

טוב, אז כל המשתתפים התמקמו כל אחד במקומו לפי סדר ההגעה, והתחילו להתארגן לקראת המופע, האדרנלין היה בשיאו, האנרגיות היו מיוחדות, קבוצות הוואצטפ של השנים האחרונות גרמו לכולם להכיר פחות או יותר אלו את אלו, זה מזמין לזה כוס בירה, וההוא מזמין בשביל שולחן צלחת שניצלונים.

האווירה חוגרת את עצמה לקראת טיסה מוזיקלית כיאה וכיאות לנגנים כה מכובדים, ולחזן כה מוכשר ונערץ, יחיאל נהרי המציא בעולם התרבות של "שירת המזרח" את המושג הערצה, בסדר גודל שלא היה קודם לכן.

המועדון היה מלא וגדוש מדלת הכניסה ועד למרגלות הנגנים, וכך עם האדרנלין הזה נפתח המופע בשעה 22:30 בקטע מוזיקלי של התזמורת, "סמאעי כורד" שהלחין אברהם סלמאן ז"ל, וכך אחר שהציגה המנחה את התזמורת ואת אופי האירוע, היא הזמינה אחר כבוד את מי שלפי דבריה אי אפשר להגדיר אותו במילים ספורות - החזן יחיאל נהרי לקול תשואות הקהל החם והאוהב.

מפה ואילך הערב נכנס להילוך גבוה, כשהשיר הראשון איתו פתח נהרי את הערב הוא השיר "אילעזאב" שבמקור שייך למלחם ברקת, ולאחר כמה מילים חמות על האירוע ועל התזמורת המשיך הלאה לנווט את האווירה לכיוון מוואלים מסולסלים וגבוהים במיוחד.

הערב היה מורכב מקטעים ספונטניים בתוך מחרוזות מתוכננות, כמו למשל אחר הפתיחה הראשונה נלקח קטע מהשיר ‏‏אַמַל חַיַאתִּי שהלחין מוחמד עבד אלוהאב, ולא מתוך כוונה לשיר אותו אלא כפתיחה לשיר יותר פופלארי של אום כולתום אַלְף לִילַה שהלחין בליע חמדי, ובתוכו, איך לא, סלסל יחיאל ועלה וירד, והתזמורת מתחקה אחרי צעדיו במאמץ רב, כי מצד אחד השיר תוכנן, ומצד שני לא תוכננו כל הוויראציות בתיאום, בסה"כ מדובר כאן בתיאום בין קרוב ל-20 נגנים, ואין ספק שהקונפליקט הזה הורגש בקהל, אך לא פחות מכך הוא היה מעניין.

קטעי שירה נוספים היו ובהם בוצע מזמור התהילים "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר" בהטעמה טורקית עם כניסה לאיזשהו שיר טורקי, וכמו"כ השיר חֻבִּאִיה שגם אותו הלחין בליע' חמדי, ועוד שירים של המלחין הזה כמו פַאתּ אִלְמַיעַאד, וסִירְתּ אִלְחֻב ואַנְסַאכּ, ובין היתר בוצעו גם השיר "בעיד ענאק", וכמה קטעי "פתיחות" - רובם ככולם לא בוצעו מתחילה ועד הסוף אלא כמחרוזות המשלבות את השירים חלק מכאן וחלק אחר משם, עד לשיר האחרון ש-חתם את הערב "יה לחתן הדור".

וכעת לביקורת
שלשה מרכיבים יש לערב הזה, 1. ההתגייסות הכללית מצד כולם למען מטרה אחת "לצעוד קדימה" מבחינה תרבותית. 2. האווירה החמה בתוך הקהל הכללי שלא מיתן את תגובותיו החמות למרות האי-נוחות והצפיפות, ולמרות חוסר היכולת להכיל את מה שהתרחש על הבמה, כי סדר ותיאום לא היה שם. 3. הביקוש האדיר והנדיר לערב הזה.

כמובן, שאם אעבור דקה אחרי דקה, וביצוע אחר ביצוע לא יהיה קשה למצוא פה נפילה ושם בריחה, פה אי הבנה ושם תקלות טכניות, כמובן שאנשי הבמה במופע פנטומימה מיוחד הצליחו להטמיע בלב כולם הבנה כי כל הכאוס אינו אלא באשמתם של אנשי - ההגברה, אך לא כך הם פני הדברים, אולי זה היה חלק מהתהליך שגרם לכך שסרטוני ה"חזרות" למופע, ייראו הרבה יותר טוב מהמופע.

בואו נאמר כך: אלו מתוך הקהל שהכי 'שרופים' על המוזיקה הזו בכלל ועל יחיאל נהרי בפרט הם אלו שיצאו הכי הרבה פעמים ל'הפסקות סיגריה', האווירה היתה מצד אחד סיפוק גדול מכך שסופסוף קרה אירוע מסוג זה, סיפוק שלא תלוי במה יקרה בפועל, ומצד שני ציפייה למשהו שטרם נראה כמותו, וציפייה זו לא הצליחה לממש את עצמה.

אך ברצוני להפנות את תשומת-לבכם לעניין אחר, מה שקרה אתמול אין ספק שהיה בבחינת "מקפצה תרבותית", כי חשבון נפש והתייעלות תמיד ניתן לעשות, השאלה היא האם המסלול בו צועדים הוא כזה שמוביל לכיוון של קידום אמתי והצלחה, או שהוא אינו אלא שלב נוסף בתוך מסע ניפוץ האידיליה התרבותית של הז'אנר הזה.

התזמורת אמש בהופעתה לא נתנה הופעה של יותר מכל הרכב אחר, פשוט מאוד חלק מהנגנים שבה הם מצויינים בקנה מידה ארצי, כך שלא משנה מה יקרה הם הצליחו לתפוס את הבמה ברמה גבוהה למרות כל האווירה הלא ברורה, אך מכאן ועד להגיע לשלב של "תזמורת" במעמד כמו של האנדלוסיות השונות וכדו' הדרך היא ארוכה, הן בלימוד הכללי כיצד לעבוד ביחד כתזמורת שנותנת ערך מוסף לכמות של נגנים יותר מאשר ריבוי צלילים וקולות, וגם בהתנהלות על הבמה שלעיתים היה נדמה שאלו שכחו את שפתם של אלו, זה צועק להוא "תעשה כך" וההוא מסמן בידיו בתנועות חדות "כעת בצעו קטע פלוני", וזה מסתובב, וההוא קורץ להוא. בקיצור, לא זה מה שהתכוון מי שהגדיר מהו קונצרט.

אבל נלך צעד קדימה נוסף, הרעיון פה הוא לא תהליך שקורה מאליו ואנחנו מן הצד מסתכלים ובוחנים אותו, התרבות הזו קוראת לכולנו, תנו לי יד ונצעד יחדיו, וכולנו מאמינים ברצון וביכולת של האנשים להוכיח את עצמם, אז אירוע מסוג זה הוא לא משהו שדרכו ניתן למדוד את התזמורת "היש בה עץ אם אין", אלא התהליך כולו וההופעות והאירועים אינם אלא "חדרי חזרות" לקראת השלבים הבאים האמיתיים יותר, הגבוהים יותר, והמקצועיים לא פחות מכל קלאסיקה אחרת.

ואם אנחנו בוחנים את זה בעיניים כאלו, הרי שהאירוע הזה חרף כל מה שקרה בו, הוא הישג ענק לעולם תרבות "שירת המזרח", הרצון והאנרגיות, האהבה וההשתדלות, ההתגייסות ושיתוף הפעולה ההדדי בין האמנים ובין הקהל כל אלה מחממים את הלב, מעירים את ציפור התרבות שיבש גרונה, ומזכירים לה שהיא "ציפור שיר" - ציפור שהכנפיים שלה אט אט מתחילים להתחזק, ובעתיד הם יעיפו אותה גבוה מעל גבוה.

האירוע הזה מצוין גם "לכתחילה" וגם "בדיעבד", ובמקום שיש טוב-לב ורצונות חיוביים להועיל ולפעול לשם מטרה שכולם חפצים בה אין לביקורת או לחיפושים אחר 'פאלטות' מקום, והם כאורחים בלתי רצויים.

בכדי לעשות 'חזרות' ובכדי להצעיד קדימה ולהשביח את הקיים חייבים גב - כלכלי שיעמוד מאחור, מצד 'משרד התרבות' וכמובן גם מצד קהל השומעים הנאמן, שצריך לחזק את ענף ה"ביקוש" לא רק ברצון אלא גם "הלכה למעשה" בהגעה להופעות, ברכישת כרטיסים, ובהשקעה של אהבה לכל מיזם תרבותי.

ובמשפט אחרון לסיכום אומר, כי עלינו להבין שהצעדה קדימה אין פירושה השוואת התוכן הפעילותי וההתנהלות לסגנונות מוזיקה אחרים, אלא היכולת להצעיד את התרבות הזו דווקא אל המקום האמיתי שלה עם שיפורים עדכניים, אל הטעם שלה, אל הסגנון שלה, אל האופי המיוחד שלה, אם זה באופן ביצוע השירים, ואם זה בהגדרת 'תפקיד התזמורת', ואם זה בתפקידו של החזן על התיבה והזמר על הבמה והפייטן בכל מקום של שמחה, ושל כל אלו במקומות עמיתיהם.

אז יש מקום לאופטימיות, ואם אם אתמול היה טוב, בטוח שמחר יהיה מצוין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!