צייצנים: הזהרו בציוציכם! • טור כואב

בעוונותי הרבים גם אני נמנה על מצייצי הרשת החברתית טוויטר, המשעשעת למדי.

משעשעת? כן!

כי לכתוב את הגיגך בכל שעות היממה, לקבל תגובות מכל קצוות תבל ול"עקוב" בדריכות אחר עוד עוקב ועוד עוקב שמצטרף לשורות הקהילה שאתה מנווט במו ידיך - אין משעשע יותר מזה.

אממה שבעבר ‏- את חטאי אני מזכיר היום - גם אני התמכרתי לציוצים שלפעמים הזיקו לאדם כזה או אחר. זו לא הייתה כוונת הציפור, כוונתה הייתה לשמח את לבם של העוקבים, אך לפעמים הגיעה מכשלה בשל חוסר זהירות.

כשהייתי בשיעור ג' בישיבה לפני 11 שנים החלה פריחת הסמס עם נייעס פנימי מהעולם החרדי. תמיד ידענו שאם מגיע משהו פנימי, זה נשאר בפנים. אולי מקסימום לפורום 'בחדרי חרדים' אחרי שבועיים או מסתיים בנייעס ליל שישי במסעדת שטיסל.

מאז התפתח הוואטספ למימדים היסטריים גם בציבור החרדי. כל צרוע וכל זב מעדכן שם של כל הרוג בתאונה או פיגוע, כשלפעמים רבות בני משפחה מתוודעים לגורל יקירם רק הודות לאפליקציה. כעת הגיע תורו של הטוויטר. לפעמים בכוונת מכוונים לפרסם דבר ראשוני באמצעות שליחים, ורבים חללים הפילה.

והיום תור הציפור. אחיותי הציפורים, שחורות ולבנות, רעות וטובות רגע לפני ההברקה השנונה, או התמונה שאתם עומדים לחשוף תחשבו קמעה על אותו אדם שיושב בפגישה ומקבל מבול של טלפונים וצילומי מסך ולא יודע את נפשו - עורו עורו ובתוך עמי אנוכי יושבת ואפילו שלאחר מכן יימחק הציוץ, הנזק הוא בלתי הפיך.

גם אותם שמתבטאים ללא כוונה בלשון לא נקייה ולא מתאימה ומוחקים אחרי הרבה זמן, נכון שתקבלו עוד עשרה עוקבים לאותו ערב אבל השם, אוי השם הטוב, כבר לא ישאר כמו שהיה.

לפני מספר חודשים צייצתי אודות איש ציבור בפרשה מסויימת. הלה ביקש למחוק את הציוץ אך התחמקתי מכך משום מה. פגשתי בו לאחר כמה ימים והוא העיר לי: "דע לך בי ובלקוחות שלי אתה רשאי לפגוע, אבל במשפחתי לא. עד כאן". הפנמתי שיתפתי והמוסר הוא בעיקר לעצמי.

היום אין סודות בוואטספ ובטוויטר, הכל מיידי, הכל גלוי וכוחה להזיק גדול יותר.

אז ציפורים הזהרו בציוציכם, אתן יושבות על עמוד חשמל, אין לדעת מי הבא שיתחשמל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!