רישיון הנהיגה נשלל, ואז אירעה תאונה; האם הביטוח יפצה?

ש' נהג ברכב פרטי. לאחר זמן מה הבחין כי ליד הרכב נוסעת ניידת משטרה. השוטרים בניידת סימנו ל-ש' לעצור, ואולם הוא נלחץ מהמשטרה והגביר את מהירותו, כשהוא חולף תוך כדי נסיעה על פני צמתים מרומזרים באור אדום. ש' פגע ברכב אחר, וכתוצאה מכך נפצעו 4 הנוסעות ברכב, ונגרמו להן נזקי גוף.

ש' הורשע בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות שונות כגון נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, אי-ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה במהירות מופרזת.

חברת הביטוח סירבה לשלם בעבור נזקי הגוף שנגרמו לנוסעות, בטענה כי ש' נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף (נהג בזמן שלילה). בעקבות כך, הגישו הנוסעות תביעה לפיצוי בבית המשפט על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד).

ש' טען כי חודש לפני התאונה, לאחר שנתפס על-ידי המשטרה בחשד לנהיגה בשכרות, נמסרה לו הזמנה לדין.

לטענת ש' ההזמנה אבדה לו ועל כן הוא לא זכר את מועד הדיון שהיה קבוע בעניין זה ולא התייצב בבית המשפט. רק לאחר התאונה, לטענת ש', נמסרה לאחיו הודעה על שלילת הרישיון.

ש' טען, כי פרט להודעה זו שהתקבלה הוא לא קיבל שום הודעה וכי לא יכול היה לדעת, כי הוא מצוי בשלילה עד למועד מסירת גזר הדין בעניינו. האם צדקה חברת הביטוח בכך שסירבה לשלם בנסיבות האמורות? מה אומר החוק? מה קובעים בתי המשפט בסוגייה זו (שמתרחשת לעתים קרובות)?

בית המשפט ציין כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה, באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו, אין לראות בו כמי שנהג בעת פסילה. הודעה זו יכולה להיות בעל-פה או בכתב, ובלבד שתהיה הודעה. גם אם הוזמן הנהג לדיון שבו נפסל רישיונו ולא התייצב, אין לייחס לו ידיעה קונסטרוקטיבית. "פסילת רישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה ונדרשת ידיעה ממשית על הפסילה", נכתב.

במקרה זה, לא הוכחה כל ידיעה ממשית של ש' לגבי עונש הפסילה שהוטל עליו, שכן הוא לא נכח בדיון בעניינו. "אין כל רלוונטיות לשאלה מדוע לא נכח בדיון, עקב התרשלות או מתוך מודעות מלאה. גזר הדין הומצא לביתו לאחר התאונה... אין בדל ראיה המעיד על ידיעה ממשית על הפסילה". לאור האמור, קבע בית המשפט כי על חברת הביטוח לפצות את הנוסעות בגין נזקי הגוף שנגרמו להן.

מה קדם למה

ד' היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב נוסף. כתוצאה מכך נפתחה כרית האוויר ברכב, ד' טולטל ונגרמו לו נזקי גוף. התברר כי לפני התאונה משרד הרישוי פסל את רישיונו של ד' ל-30 יום, בהיעדרו. הדבר לא התגלה למשטרה בעת התאונה ובסמוך לאחריה, והתברר בראשונה כחודש וחצי לאחר התאונה, עת נעצר ד' ורישיונו נלקח ממנו. אז הוחלה הפסילה בפועל למשך חודש ימים.

ד' פנה לחברת הביטוח וטען כי לא ידע בעת התאונה על פסילתו ועל שלילת רישיונו, והדבר נודע לו באקראי, עת נעצר על-ידי המשטרה. חברת הביטוח טענה כי אין כיסוי ביטוחי עקב הפסילה. ד' הגיש תביעה לבית המשפט, אשר קבע כי אין ראיה לכך שהודעת השלילה התקבלה בידי ד' או מי מטעמו, כמו גם בידי המשטרה, לפני התאונה.

לא ניתן לקבוע אף בדרגת הסתברות נמוכה, כי ד' ידע בכלל על החלטת השלילה וגם לא כי ההחלטה נכנסה לתוקף באותה עת (כחודשיים וחצי טרם שליחת ההודעה על "שלילה מלהחזיק ברישיון נהיגה", משרד הרישוי שלח לבית הוריו של ד' בדואר רשום "הזמנה לבירור", ואולם הזמנה זו הוחזרה בציון "לא נדרש").

הידיעה הנדרשת אינה, בשום פנים ואופן, "ידיעה קונסטרוקטיבית" אלא ידיעה ממשית שניתן להוכיח על-פי דיני הראיות המקובלים. עוד הוסיף בית המשפט כי הודעת השלילה נשלחה בדואר רגיל לכתובת בית הוריו של ד'. ד' לא היה מודע להשתלשלות העניינים שקדמה להוצאתה, לא נמסר לו בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת על אפשרות שלילה או התליית רישיונו. לפיכך קבע בית המשפט כי על חברת הביטוח לפצות את ד' בגין התאונה.

במקרה נוסף אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכבו של מ' ורכבו של ס'. מ' פנה לחברת הביטוח של ס' לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, אך חברת הביטוח דחתה את בקשתו ועל כן הגיש מ' תביעה לבית המשפט. לטענת חברת הביטוח, אין לחייבה לשלם ל-מ', שכן הכיסוי הביטוחי נשלל בשל התליית רישיון הנהיגה של ס'. מנגד טען ס' כי לא הודע לו על התליית הרישיון, אלא לאחר התאונה בלבד, ולכן הכיסוי הביטוחי תקף.

בית המשפט קבע כי עדותו של ס' ולפיה לא קיבל את הודעת רשות הרישוי על התליית הרישיון הותירה רושם אמין על בית המשפט. ס' היה עקבי בעדותו, הודה כי אכן ידע על רישום נקודות ועם זאת עמד על טענתו, כי לא קיבל כל הודעה בדבר התליית הרישיון ואף לא ידע כמה נקודות נרשמו לחובתו.

ס' הותיר רושם של אדם אחראי, שדואג לבטח את רכבו באופן רציף במשך השנים, ואילו ידע כי רישיונו נשלל יותר משנה לפני אירוע התאונה, הרי שלא היה כל טעם בחידוש הביטוח שממילא לא יכסה את אחריותו בהיעדר רישיון.

בית המשפט ציין כי ס' משתייך למגזר הערבי הכפרי, לשבט מסוים שאין לו סוכנות דואר משלו והוא נסמך על שירותי הדואר של העיר הסמוכה, ועל כן אין לו כתובת מדויקת הכוללת שם רחוב ומספר בית. על מנת שדבר דואר יגיע ליעדו, על השולח לציין לצד שמו של הנמען גם את מספר תעודת הזהות שלו. בית המשפט קבע כי אין במסמכים שהציגה המבטחת כדי לשכנע שאכן ההודעה על התליית רישיון הנהיגה נשלחה ל-ס' תוך ציון מספר תעודת הזהות שלו, כחלק מכתובתו. לאור האמור קבע בית המשפט כי אין לשלול ממנו את הכיסוי הביטוחי.

לסיכום, שלילת רישיון עקב נקודות היא מצב מהותי המשליך על כושרו של הנהג לנהוג. עם זאת, המחזיק ברישיון נהיגה חייב לדעת על השלילה באופן ממשי ולא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית של מי שידע כי הוא צפוי לשלילת הרישיון, מבלי שנמסרה לו הודעה ממשית על דבר השלילה. הנטל להוכיח זאת מוטל על הגורם השולח (לדוגמה חברת הביטוח או משרד הרישוי).

הכותב ג'ון גבע, הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!