מחלוקת בעלזא מחנובקא: משוגעים, רדו מהפרנצ'עס

בעלזא. מחנובקא. בעלזא-מחנובקא. מחנובקא-בעלזא. יהיה הסכם. לא יהיה הסכם. יבוא לחתונה. לא יבוא לחתונה. יכריזו את שמו. לא יכריזו את שמו.

השטריימל סורק ושופץ, הפרנצע'ס הועמדו, החופה נבנתה ברוב פאר והדר, אבל אופס... נדמה שנשכחה הסיבה שלשמה נתכנסנו כאן. בשבוע האחרון כל מה שדובר ועניין את הציבור החסידי הוא ה"שלום" בין בני הדודים לשושלת בעלזא.

לא אלאה אתכם בפרטים משחר ההיסטוריה אודות הסכסוך המתוקשר, כבר נכתב וייכתב אודותיו יותר מדי, אבל היי! נדמה שחסידי שתי החצרות חושבים שהם מנהלים את העולם, גם אם הם לא בדיוק מעורים בפרטים הקטנים. ויכוח על שם החצר הפך לבליל פנטזיות של חסידים, משני קצוות המתרס, שכל מה שמעניין אותם זה למה האחד לא עשה ככה ולמה השני לא עשה הפוך.

דומה שאם קיים רצון להשכין שלום, הרי שהוא מפעפע רק אצל הקודקודים. בקרב רבדים נרחבים בשתי החצרות ממשיכים להישמע צחצוחי חרבות ותהיות באשר לנחיצות והצורך לויתורים מפליגים. בבעלזא יאמרו, מי סופר את חמישים החסידים שיש למחנובקא? למה אנחנו צריכים להתרפס בפניהם? במחנובקא ישיבו אש ויאמרו: מי שואל אותם בכלל? מותר לנו להשתמש בשם בעלזא, כמו שלהם מותר.

הויכוח על השם והמותג הוא לגיטימי ומקובל גם בין גופים מסחריים, אבל נראה שהמשקל שייחסו החסידים למרתון השיחות שהתקיימו בשבועות האחרונים, עולה לאין ערוך על שיחות השלום בנושא הגרעין האיראני. יש מי שרואה בעובדה שמחנובקא ישתמשו בשם 'בעלזא' כאיום על שלום העולם. מי שרואה את עצמו כחסיד בעלזא מבטן ומלידה, שכל ההווי שלו, שיחו ושיגו הם סביב תורת החסידות הזו, מתקשה לקבל תכתיבים חיצוניים, ממי שמבקש ממנו לאמץ לעצמו שם חדש וזר. מאידך, צריך להכיר בכך, כי ההגמוניה נמצאת בידי האימפריה. ניסיונות להמעיט בערכה ולגמד את דרישותיה, יתקלו באפס סובלנות ובעיקר בזלזול מתמשך בתביעות החוזרות ונשנות.

השיח המתלהם של שני הצדדים סובב סביב ענייני הכבוד, שתו לי ולקחו לי. למחרת החתונה, נשמעו קולות שבר בין המחנובקאים. "האדמו"ר יצא שבור ורצוץ ואולי גם חפוי ראש מהחתונה". שלל ניואנסים שהיו או לא היו, הפכו לכותרת הראשית בחלל החצר. האווירה הייתה קצת נוגה, והחסידים מיהרו להסיק מסקנות על סמך תחושות בטן, למרות שהאדמו"ר עצמו לא שיתף אף אחד בדעותיו ותחושותיו. בחסידות המתחרה, גם לא טמנו ידיהם בצלחת והתעסקו בזוטות במקום במהות ובתוכן החיובי. "האדמו"ר שלנו לא יספק כותרות, למי שחשב שיקבל אותם", הטיחו במי שניסה להבין, למה ככה ולמה ככה.

חילוקי הדעות הפכה לבמת התכתשות שבמרכזה גם זלזול אישי במנהיגים. כאילו ואין להם דעה מגובשת ועצמית והם מנוהלים על ידי אוליגרכים או עסקנים. תורת הלחימה הלא קונבנציונלית הזו, במאבק על מה שמוצג כביכול 'כבודו' של האדמו"ר נידונה לכשלון ומי שנוטל בה חלק, רק פוגם ומפחית מערכו של רבו. ואיך אמר הסופר חיים ולדר, כשאח נגד אח, המנצח תמיד מפסיד.

אם האדמו"רים מתווכחים בינם לבין עצמם, ניחא, אבל כאשר החסידים יוצרים פסטיבל של הבלים ונשטפים בצונאמי של הזיות ובדיות, שרובן משאלות לב, כדאי שיגיע מישהו ויכריז בקול: "משוגעים, רדו מהגגות!"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!