החטא מתאפשר רק כשנכנסת רוח שטות

פרשתנו 'נשא', פותחת בדיני האישה שסטתה מדרכי הצניעות. רש"י מביא במקום את קביעת חז"ל: "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח-שטות". לכן כתבה התורה את המילה 'תשטה', שמשמעותה כפולה, כפי שהיא נשמעת וכפי שהיא כתובה. גם סטייה מדרך הישר, וגם מעשה שטות.

בפנימיות יותר אפשר להסביר את תנועת האדם החוטא כך. בשורש נשמתו, הרי כל אדם חש קשר עמוק של אהבה לקב"ה. אם-כן, כיצד ייתכן שאדם יעבור עבירה, בסתירה גמורה לאמונה הפנימית שבליבו?

מפרשה זו אנו למדים, שאכן בפנימיותו האדם תמיד מחובר לבורא, אולם רוח השטות שנכנסה בו, העבירה אותו על דעתו באותם רגעים והוא נכשל בעבירה רח"ל.

מצד שני, כל חטא פוגם בקשר המחבר אותנו לבורא, והוא בדוגמת הפניית עורף להקב"ה חלילה. ולכן, מעיקר הדין על כל חטא צריך האדם לעשות תשובה גמורה בליבו, כמו גם האישה שנחשדה בסטייה מדרך הישר שהייתה מביאה קרבן מנחה. אולם, כבר הבטיחה תורה שסוף כל ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלים. לא שהתשובה היא בגדר תנאי, באם יעשו ישראל תשובה אזי הם יגאלו, אלא זו הבטחה אלוקית שתתקיים בקרוב, שנזכה לשוב בתשובה שלימה ואז ניגאל גאולת עולמים.

חד וחלק: לאדם שתי עיניים לראות. בעין אחת – מעלות חברו, ובעין שניה את חסרונות עצמו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!