הרגע בו גיליתי שהבת שלי נשכחה ברכב

יש לי אח שגר מאוד קרוב אלי. טוב, בעצם שני אחים. אבל אחד מהם נוסע מדי שבוע מחוץ לעיר. אני מאוד משתדלת להשאיר את הרכב פנוי באותו יום, כדי להקל עליו, שלא יצטרך לנסוע באוטובוסים. סוג של אחות פולניה שרוצה מאוד להיות שותפה קצת בפועליו של אחיה האברך. כך או כך, עדכנתי אותו שהרכב פנוי. זמן קצר לאחר מכן קיבלתי טלפון מקופת חולים, הכאב בגרון של הילד, התגלה אכן כחיידק, אנא גשי לקחת את התרופה מבית המרקחת.

חייבת להודות, המרחק מהבית לקופת החולים קצר מאוד, אבל כשרק הוצאתי היום את קצה חוטמי מחוץ לבית, נשאבתי מיד בחזרה. זה הרגיש כמו סיוט. אבל מה עושים? ובכן, המצווה חשובה יותר, אז רק ביקשתי מאחי שהגיע לקחת את הרכב, שיקפיץ אותי לבית המרקחת – אחזור ברגל, שטויות.

כשצעדתי את הדרך הקצרה והחמה בצורה בלתי ניתנת לתיאור, נזכרתי בסיפור שלא מצליח להשתחרר לי מהלב. זה קרה לפני שלוש שנים. בתי היתה בת חמש, וחזרה הביתה בהסעה. כמו פולניה טובה ידעתי כמובן את השעה המדויקת שבה היא חזרה הביתה. לכן כשאיחרה לשוב באותו יום, הרמתי טלפון לנהג, ששלח באותו יום נהג מחליף. אחסוך מכן תיאורים – אבל הילדה שלי נשארה ברכב...

לא היתה לי שליטה על המצב, גם לא יכולתי לדעת, רק ידעתי שהילדה לא חזרה הביתה והלכתי לחפש אותה. שתיים בצהריים, יום חם, ונהג מלא התנצלויות... היא כזו עדינה ושקטה, ישבה בסוף הרכב, ניסה להסביר. אז אם היא שקטה ועדינה, דינה להשכח?

הילדה, לאחר שהתאוששה מהטראומה, הסבירה שכשהבינה שהוא יוצא מהרכב, ניסתה לדפוק על החלון אבל הוא היה עם הגב אליה.

מאז, בכל פעם שאני שומעת על ילד שנשכח ברכב אוחזת בי פלצות. וכן, רגע אחד היום מחוץ לבית, ודקה ברכב עד שהוא התקרר מהמזגן, גרמו לי להבין שילד שנשכח ברכב – דינו למוות בייסורים שקשה לדמיין.

רק הבוקר נשכחה בפתח תקווה פעוטה ברכב. בחסדי שמים הסיפור שלה הסתיים במצב קל בבית חולים, אבל דקות ספורות מאוחר יותר – הסיפור שלה יכול היה להסתיים בשבעה ל"ע.

אנא מכם – הורים! איני רוצה לדון אף אחד חלילה, אבל אנא, אל תשאירו ברכב ולו לרגע אחד ילד ללא השגחת מבוגר. מדובר בחוסר אחריות מהשורה הראשונה. אין הורה שחפץ לצלות את הבן שלו למוות במו ידיו. זכרו כי ביום כמו היום, הטמפרטורות ברכב סגור מגיעות ליותר מ-60 מעלות! אי אפשר לנשום.

עשו הכל כדי לא להיות הכותרת הבאה בעיתון, עשו הכל כדי לא להרוג את הילדים שלכם, עשו הכל כדי לשמור עליהם – על האוצרות שלכם.

דבר העם:
שאלת המיליון דולר: מצליחים להבין הורים ששוכחים תינוק ברכב?

אני לא מצליחה. כמה שאני לא חושבת על זה זה מזעזע. ולו בשביל העובדה ששעתיים או יותר הוא לא חשב על הילד בכלל!לא יודעת...כמה שאני מנסה להבין לא מצליחה! (דיתי)

לא מצליחה להבין דבר כזה בשום צורה ומשום כיוון! (רויטל)

בחיים לא אוכל להבין את זה!!!פשע (יהודית)

אפשר להצליח? (אתי)

לפעמים מרוב שמדברים על זה זה קורה (אלי)

זה קורה בעיקר להורים שמתחלקים בינהם לגבי מי לוקח את הילד לגן. ברגע שזה הורה קבוע - זה חלק מהשגרה. ברגע שאתה יום כן יום לא, מספיק רגע קטן של הסחת הדעת. אתה לא צריך להיות פושע בשביל זה. (זוהרת)

מה שזוהרת אמרה. לצערי, אני מכירה סיפור כזה לא מרחוק. טרגדיה נוראית. קשה מאד להצליח להבין או בכלל לשפוט. נורא. (רחלי)

לא שופטת חס ושלום.אבל כמו שלא שוכחים תפלאפון או שקית קניות באוטו אז לא שוכחים ילד קטן..כאילו בחייאת אבא הולך לשים תבת שלו בגן מה גרם לו לשכוח אותה? (אתי)

שכחתי לא פעם גם את הפלאפון שלי, וגם ארנק, ותאמיני לי שאלו דברים שחשובים לי. יש אנשים שיש להם הפרעת קשב. לפעמים זה מסתכם בהוצאת ת"ז חדשה, ולפעמים ההשלכות איומות ונוראיות. ותאמיני, שהם מייסרים את עצמם יום יום על כך. (זוהרת)

מזעזע ולא מובן בכלל. (יסכה)

בשנה שעברה אחרי שאירע מקרה כזה נכנסתי לאוטו וישבתי בלי להתניע כעשר דקות פשוט כדי לנסות להרגיש... העשר דקות האלה הספיקו לי.
קשה לי להבין אבל כמו שאמרו חכמינו: ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״. (נעמי)


אלי פולק, איחוד הצלה:
בהחלט שזה יכול לקרות. כמובן שעם זהירות ותשומת לב זה יכול להימנע כמו עוד הרבה אסונות שקורים מעת לעת. לא מדובר על ילד שבוכה או צועק. זה ילד שבדרך כלל ישן או בשקט. ואז זה בדיוק כמו חפץ. כשיש הסחת דעת וחוסר תשומת לב זה יכול להיות לנסוע למקום לא נכון. לשכוח לקנות מה שצריך וגם לשכוח סיר על הגז וכו... אני בטוח של אחד ואחת עשה או לא עשה פעם משהו מחוסר תשומת לב או מודעות לסכנה שבדבר - רק שזה לא נגמר באסון אז זה עבר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!