האיום האסטרטגי - בידיו של בנט • טור

"מה קורה גלעד? אתה באמצע או בסוף הסיבוב?", שאל גדעון סער את גלעד ארדן לפני שבוע ביום ירושלים. התצלום המשותף של השניים על רקע מצעד הדגלים שהוקרן בכל הערוצים גרם להורדת הדגל לחצי התורן בלשכת רה"מ.

גלעד ארדן סיים השבוע את הסיבוב במיקום גרוע מזה בו הוצב בתחילתו. ביום השבעת הממשלה הוצע לו המשרד לביטחון פנים, פלוס תרבות, פלוס רשות השידור. בינתיים התעכלה רשות השידור בבטן המלאה של לשכת רה"מ. התרבות נמסרה לשרה האידיאלית, מירי – כפיים – רגב. פרצופה של המדינה. פניה של התרבות הישראלית.

ארדן חזר למשרד קצוץ כנפיים שכולל בחובו ביטחון פנים פלוס איומים אסטרטגיים. כך נאה וכך יאה. מדינת ישראל אכן מתמודדת עם איומים, כמו השר הממונה על התחום, וגם האסטרטגיה המדינית נראית בהתאם להתנהלות מיניסטר העל.

אז ארדן חזר, כשהמאוים הבא בתור היה עוד נאמן של נתניהו – זאב אלקין. לא סתם נאמן אלא הנאמן בה"א הידיעה. אלקין תיחזק לנתניהו את הקואליציה במו ידיו המיובלות, ונדקר פעם אחר פעם מהמחט בה תפר את חליפת הממשלה.

ביבי נטל מאלקין את האיומים האסטרטגיים והבטיח להעביר לסמכותו כפיצוי את התיק לענייני ירושלים. גם כאן נעשה המהלך תוך פגיעה בראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שהביע תמיכה בנתניהו בימים הקשים כשביבי ראה בסקרים את עשרים המנדטים מלמטה. לברקת הובטח שלא ימונה שר לענייני ירושלים מלבדו, אך גם הוא יכול למסגר את ההבטחה ולתלותה על הקיר - כפי שהציע בשעתו ראש הממשלה המנוח שמיר.

לנתניהו יש משנה סדורה. ככל שהנאמנות הדוקה יותר – כך גדלה עוצמת המכה. ההנחה של נתניהו היא שהנאמן ביותר בכל ביתו (זוכרים את המונח?) לא ישבור את הכלים, ולפיכך אפשר להשפילו ברבים, לבזותו בערוצים, לחמוס את משרדו ולהעבירו לאחרים.

מי שהזדמן בצהרי יום שני השבוע למזנון הח"כים ראה במו עיניו הקרועות לרווחה איך הדברים מתנהלים. על המסכים הגדולים שבמזנון הוקרן הדיון בכנסת שעסק בהעברת שטחי פעולה בין המשרדים - אז מי אמר שממשלת נתניהו הרביעית לא מחזירה שטחים?

בלב המזנון, מוקף בח"כיו הנאמנים ובראשי רשויות וסניפים מכל רחבי הארץ, ישב השר ישראל כץ. כמו יתר השרים, גם הוא מרותק למליאה במשך כל שעות הדיונים אך בניגוד לחבריו השרים הוא מקפיד שלא להישאר לבד ולעולם לא להפנות את הגב.

ארדן חזר מושפל, אלקין נעלם, עד שאפילו ח"כ ישראל אייכלר התבדח על חשבונו והציע לאלקין לעבור אצלו 'קורס מחבואים' - בחניון בין רכבי השרים. ורק ישראל כץ שידר נוכחות מזנונית המונית - ברוח המסורת של מורו ורבו אריק שרון, 'מלך המזנון' בשנות התשעים.

שרים חלפו על פני כץ בדחילו ורחימו. חברי כנסת ביקשו את קרבתו, כפי שמבקשי חנינה חפצים בקרבת נשיא המדינה. המסר לכל חברי הבית היה ברור: קואליציית ה-61 המטורללת שקמה למול עינינו – היא ג'ונגל אחד גדול. מי שמשדר חולשה, ממקם את עצמו בתחתית שרשרת המזון.

במגרש של וינשטיין
"לא בשביל לחיות בכזה כאוס חיכיתי לחזור במשך 22 שנים", הודה אריה דרעי בגילוי לב בצהרי יום שני החולף. התחושה במסדרונות הפוליטיים, פחות משבועיים מיום הקמת הממשלה, שכך אי אפשר להמשיך. נתניהו, כדרכו, הוא 'הראשון שזיהה', ולפיכך מאיץ את המהלכים בתחום שהוא סלע קיומו: התקשורת. ביבי מפטר וממנה, מגדיל (את סכום החוב של ערוץ 10) ומקטין (את סיכויי ההישרדות של הערוץ).

תחושת ה"חטוף ואכול", אוחזת גם בחברי הכנסת החרדים שמבינים כי את ההישגים במו"מ הקואליציוני הם חייבים לממש היום – שמא לא יהיה מחר. בשבוע שעבר סומן ה'וי' הראשון עם שינוי הקריטריונים לזכאות למעונות עבור ילדי הנשים החרדיות.

אבל לכולם ברור שהמשימה האמיתית בה תיבחן הממשלה היא שינוי חוק הגיוס. חמשת החודשים הקצובים בהסכם הקואליציוני לשינוי החוק (מקבילים למועד העברת התקציב, כדי לתלות הצבעה בהצבעה), נראים בסיטואציה הנוכחית כמו נצח. השאלה הגדולה היא איך יוצאים מכזאת ממשלה עם תחושה של: דידן נצח.

את הסנונית הראשונה שמבשרת על שינוי החקיקה, קיבלו השרים ביום השבעת הממשלה – היישר מלשכת היועץ המשפטי לממשלה. בהצעת תיקון החקיקה ששיגר לממשלה ומתפרסמת כאן לראשונה, מבקש יהודה וינשטיין לתקן את חוק הגיוס וזאת על מנת "להסדיר את שילובם של בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים בשירות אזרחי ובשירות ביטחון. כן עוסק התיקון בישיבות הסדר ובישיבות הציוניות הגבוהות".

ברפרוף ראשון מדובר בשינוי לא מהותי, לכאורה: הארכת תקופת המעבר שתאפשר להוסיף ולהכיר בישיבות לתקופה נוספת בת שנה, לצורך העמידה ביעדי הגיוס. מי שבקיא בנבכי הסדרי ועדת שקד, יודע שמדובר בהרבה יותר ממה שהנייר סובל. זהו למעשה תיקון מהותי, במסווה של שינוי טכני.

מבלי להכביר בפרטים מיותרים (האויב מאזין, וגם קורא), הרי שהרשימה הנוכחית מאפשרת לצבא לנופף בתום כל רבעון בעוד כמה מאות מתגייסים חרדים. לפיד עשה שימוש לא רע במספרים המדומים במהלך מערכת הבחירות כדי להוכיח ש"השוויון בנטל נפתר". כעת, כשיאיר וחבריו ששים אלי קרב באופוזיציה, חובת העמידה ביעדים מוטלת על כתפינו.

בלשכת ראש-הממשלה שמחוברת בזונדה ללשכת היועץ המשפטי, היה מי שהציע השבוע, להתלבש על ההליך ה"טכני". לצורך העברת ההליך נדרשת החלטת ממשלה, אישור בוועדה ושלוש קריאות. כדי להתחיל להניע גם את השינוי המהותי בהתאם להסכם הקואליציוני, נדרש הליך זהה.

כלקח מהקדנציה הלפני-שעברה, צריך לקוות שמבין חברי-הכנסת החרדים יימצא מי שירים את הכומתה וכמה שיותר מהר.

בידיים של בנט
"המדינה תודיע תוך 60 יום מיום מינויו של שר חינוך אם תימשך הקמת המחוז החרדי כפי שתוכנן על ידי שר החינוך מר פירון, והאם יש כוונה לאייש את משרד מנהל המחוז".

כמו פצצת מצרר, מונחת לפתחו של שר החינוך בנט ההחלטה של נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דיתה פרונז'ינין, שמתפרסמת כאן לראשונה.

עלילות המחוז החרדי-ציבורי מסופרות כאן מיום הקמתו. בשבוע שעבר הובא באכסניה זו, תיאור ישיבת מפקחים במחוז החרד"צ שבמסגרתה בכירי האגף הצהירו אמונים לחזון החרדי-ממלכתי של השר לשעבר, והסתמכו בין השאר על כך שבהסכמים הקואליציוניים עם החרדים לא נכללה הבטחה לפירוק מחוז החרד"צ.

והנה מסתבר, כי מה שלא עשו חברי-הכנסת במהלך המגעים הקואליציוניים, עשויה לעשות עבורנו נשיאת בית הדין לעבודה. בפניה של הנשיאה מונחת, כזכור, בקשת התנועה לאיכות השלטון לביטולו של מכרז למינוי מנהל מחוז החרד"צ במשרד החינוך.

ההחלטה המפתיעה של הנשיאה עשויה להוות מעין מקצה שיפורים לפרק החסר בהסכמים הקואליציוניים עם החרדים. קראו והשכילו: "שר החינוך לשעבר, מר שי פירון, הוא שהחליט על הקמת מחוז חרדי במשרד החינוך אשר נועד להחליף את האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי", כותבת הנשיאה בהחלטתה וממשיכה, "זהו גוף חדש לחלוטין וייחודי בין הגופים המקובלים במשרד החינוך.

"לנוכח תוצאות הבחירות ולאור הדברים שנשמעו במהלך הדיון בבקשה זו, המהלך של הקמת מחוז חרדי הינו מהלך שנעשה על ידי שר החינוך היוצא, מר שי פירון, וקיימים לא מעט חילוקי דעות בעניין מהלך זה... בנסיבות אלה, יש להמתין ולראות האם שר החינוך ימשיך במהלך זה של הקמת מחוז חרדי".

השורה התחתונה ברורה יותר מכל הסכם קואליציוני: "המדינה תודיע תוך 60 יום מיום מינויו של שר החינוך אם תימשך הקמת המחוז החרדי כפי שתוכנן על ידי שר החינוך פירון".

מתוך 60 הימים חלפו ביעף כבר 13. לשר החינוך בנט נותרו עוד 47 ימים כדי לסחור מול החרדים בדבר היקר להם מכל: העצמאות החינוכית של רשתות מעיין החינוך והחינוך העצמאי.

מיום הקמת הממשלה מדברים בש"ס, ביהדות התורה ובבית היהודי על מאזן אימה בין שני הגושים: דתות מול חינוך, משפטים נגד ועדת כספים. ניתן אם כן לומר, כי החלטת נשיאת בית הדין לעבודה, הפכה השבוע דווקא את בנט ל"שר האיומים האסטרטגיים", ביחסי דתיים לאומיים – חרדים. אחרי מו"מ קואליציוני גדוש הישגים חינוכיים לחרדים, דווקא ההחלטה החשובה מכל נותרה בידיים של השר הדתי-לאומי.

ציטוטים מהחלטת הנשיאה ובקשת תיקון חוק הגיוס של היועהמ"ש

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!