אחרי ליל שבועות, אני מקנא בבחורי הישיבות

אחיי העבדים,

את ׳חג השבועות׳, או אם להיות ממוקד יותר אז את ׳תיקון ליל שבועות׳, אני רוצה להכתיר כלילה של החרדים שעזבו את הסטנדר בישיבה או בכולל, איש איש וסיבותיו, ויצאו לשוק החופשי, קרי העבודה והעבדות.

שוו בנפשכם, איפה ומתי במהלך השנה יש לנו הזדמנות טובה כל כך ללמוד ברציפות כל הלילה כמו בישיבה? כולנו מקפידים על ׳קביעת עיתים לתורה׳, אם זה ׳דף היומי׳, שיעורים, חברותא וכו׳. אבל לילה שלם? הלא דבר הוא.

השנה, בניגוד לשנים שזכיתי להיות במחיצתו של מרן הרב עובדיה זצ״ל, הייתי בליל שבועות בבני ברק, והחלטתי להפתיע את בן דודתי, הרה"ג יעקב שרבאני, ראש מוסדות ׳אור גאון׳, וישיבת ׳אוצרות התורה׳. דיברנו רבות על אפשרות שנלמד מדי פעם כי הרי אנחנו שכנים, הוא בבני ברק ואני בגבעת שמואל הלא מאוד רחוקה.

כמו כל בני משפחתו, עבר בן דודתי את המסלול הקבוע של ישיבה לצעירים ׳קול תורה׳ ובהמשך פוניבז׳. הוא מלא כרימון באוצרות התורה. אמנם בן גילי - אבל גדול ממני בכל תחום, ובודאי באהבת התורה.

את בנין הישיבה הכרתי, את היכל התורה, בית המדרש - לא ראיתי. פסעתי ועליתי במדרגות הבנין בעקבות קול התורה המהדהד. דלת עבה וכפולה של בית המדרש קיבלה את פניי, ומאחוריה מאות בני תורה (ספרדים, הולכים בדרכו של מרן זצ״ל) נגלו לעיניי, זוגות זוגות, חברותות חברותות, קול ניגון תורה המחמם את הלב, הילה של קדושה, של אור, של מתן תורה בדורנו - התנוסס מעל ראשם.

כמה קינאתי, חילם לאורייתא ממש. חוד החנית של העם היהודי, מקימי עולה של תורה, שומרי מצוותיה. התיישבתי עם ראש הישיבה שקיבל אותי במאור פנים וכבן משפחה, סיפר לי בין היתר על הדרך שהוא מוביל את תלמידיו להכיר את חכמינו, חכמי ספרד, ולימוד נפקא מינה להלכה.

למדנו במשך שעה ארוכה ארבע שורות במסכת נדרים, רש"י, ר"ן, ראשונים ואחרונים, מחלוקת בין הרמב״ם לרמב"ן, עוד ספרים ושו"תים שלצערי אני כבר לא מכיר, ראש ישיבה גאון, מלא וגדוש, חד כתער, מחבר ספרים ומוסר שיעורים רבים, ובסוף סיימנו עם רבי עקיבא איגר על הסוגיה בצריך עיון. קיבלתי חלישות הדעת, איך אפשר ללמוד ארבע שורות בגמרא בעיון ובסוף לסיים בצריך עיון?

עכשיו אחזור לפתיח דברי. איפה יש לנו הזדמנות כזו במהלך השנה ליהנות מכל שורה ושורה, ללמוד גמרא בכזו רציפות, בלי טרדות, בלי מטלות ופגישות? ״אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה״.

עבור מאות בני התורה שראיתי בדרך או שפגשתי בבית המדרש - אלו דברים שהם עושים ומקיימים יום יום, לילה לילה. לנו, החרדים שעזבו את הסטנדר, נשאר רק לקנא ולהתגעגע מחג לחג, משבועות לשבועות. אגב, אמשיך ללמוד דף היומי ולסייע לבני התורה במקומות שיש לי השפעה לסייע. את בן דודתי הרה׳ג שרבאני אפגוש כמובן ללמוד לעיתים קרובות יותר - אבל את האפשרות לבקש ממנו ללמוד איתי את הדף היומי ביטלתי. אם ארבע שורות הוא למד איתי שעה אז דף... אני צריך לעבוד...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!