בעיית כשרות השחיטה האתיופית והתשובה החרדית

מחאת יוצאי אתיופיה שעלתה בשבועות האחרונים לכותרות הצליחה ללכד את כלל החברה הישראלית מאחורי מטרת המאבק בגזענות ובאפליה כלפי יוצאי אתיופיה.

עיקר המאבק התרכז באפליה של יוצאי המדינה האפריקאית בקבלה למקומות עבודה, מוסדות השכלה ובקיפוח השיטתי של מוסדות השלטון והתנכלות מערכות אכיפת החוק.

חשבון הנפש לא הגיע לציבור החרדי בשל העובדה שמיעוט האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה נמוכה עד כדי לא קיימת, אולם בירור מעמיק יותר מגלה כי גם על הציבור החרדי מוטלת האחריות והערבות ההדדית להירתם לשילוב אוכלוסייה זאת בקרבנו, בין היתר בשיתוף הפעולה בין הרבנים ובהענקת הכלים ההלכתיים העומדים לרשותו.

אחד המנהגים הקיימים ומעוררים בעיה הלכתית לא פשוטה בקרב יוצאי אתיופיה היא בעיית ניקור הבשר בשחיטה.

בקרב יוצאי אתיופיה רווח המנהג במסגרת שחיטת הצאן (בפרט בחגים ובשמחות) כפי שסיפר לי בין היתר הרב שחר אייליין (רב העדה בירושלים) שלא לנקר את הבשר.

משמעות אי הניקור היא העובדה שבקרב הקהילה האתיופית המנהג הרווח הוא שלא להוציא את החלבים וגיד הנשה, ובכך למעשה עוברים על איסורי תורה. (פרט לאי אכילת הטחול והריאות כמסורת העדה)

אין צורך בהסבר מפולפל כי אדם אשר ששומר תורה ומצוות המודע למציאות שכזו ירחיק עצמו מן האנשים הנוהגים כך ובכך הדבר ייצור למעשה פירוד וריחוק בין הקהילות במקום חיבור וקירוב.
למיטב הבנתי מנהג הרווח בקרב הקהל הרחב, נעשה בשגגה ובשל חוסר ידיעת ההלכה.

על המנהיגות החרדית להתערב בנושא ולהסביר את הבעיה ההלכתית לציבור זה אשר קרוב לאבינו שבשמיים.

אין ספק שחלק מהאחריות של מנהיגות היא גם להפיץ את ההלכה בקרב עם ישראל בטח אם זה נעשה בשגגה מתוך הרגל שיוצר פירוד וריחוק.

לעיתים דווקא לימוד והסברה הם התשובה הטובה ביותר לגזענות ולאפליה שנעשית כלפי עדה קדושה.

הכותב משמש כרב המושבים עמינדב אורה ואבן ספיר וכמוהל דור שלישי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!