10 שנים אחרי – הסיפור על "ההוא" שהטריד אותה

היא ישבה שם, העיניים שלה החליפו מבע בקצב לא ברור. רגע היו חלולות, רגע היו מלאות ברגש שנע בין זעזוע לרחמים, לאומללות, פשוט לבכות. "הסיפור האישי שלי כבר לא רלוונטי", אמרה. "אבל חשוב שכל האימהות ישמעו, יפנימו, ויבינו שזה יכול לקרות לכל אחת, גם לבת שלהן.

זה היה יום נאה, בדיוק כמו שרק יכולתי לחלום. סוף אפריל, רוח נעימה, כאילו שרב הקיץ כלל אינו מאיים בפתח. עמדתי במטבח כמו עקרת בית למופת, כאילו לא עבדתי היום תשע שעות וחצי במרץ מבלי לנוח, וכאילו לא מחכות לי עוד כמה כאלו אל תוך הלילה. ככה זה במקצוע חופשי – העובדה מכסה את היממה. פתאום אני מוצאת את זמן שטיפת הכלים כרגע של מנוחה מסוג כלשהו.
ואז היא ניגשה אלי, בתי היפה, ונעמדה לידי. שתקה. חשבתי לעצמי בשתיקה מרוצה, כמה כיף שהבת שלך באה ככה סתם לעמוד לידך, לשתוק איתך, זה יכול להיות כל כך נעים, ולא ברור מאליו כשמדובר בבחורה בת 20+, אבל לא היה לי הרבה זמן ליהנות מהשקט.

הפצצה שהפילה עלי היתה כבדה פי אלף מכוס הזכוכית שהפכה להיות סלע בכף ידי, נשמטה והתנפצה בכיור. הבטתי ברסיסים, עיניי התקבעו על רסיס זעיר עם שפיץ בולט, שנצנץ מולי כאילו זועק לעזרה.

חיבקתי אותה. שתינו יחד כוס מים – היא נראתה רגועה. אני לא. סערתי בתוכי – חשתי את הבטן מתהפכת לי, וכאב עמום מטפס עד מעלה גרוני.

זה קרה לפני יותר מעשר שנים. מתברר שכשהיתה הולכת לעשות בייביסיטר באופן קבוע – בביתם של חברי משפחה קרובים אלינו, היה אב המשפחה נוהג לשוב הביתה, ולהטריד אותה בצורה מזעזעת. זו היתה גם הסיבה שהיא הפסיקה ללכת לשם. זכרתי שהיא לא הלכה יותר, אבל קיבלתי את תשובתה של ילדה בתחילת שנות העשרה שלה, כמצבי רוח משתנים, ואם לא מתחשק לה ללכת – היא באמת לא חייבת.

למה לא סיפרת לי? איך זה נגמר? מה הוא עשה לך? היו לי אלפי שאלות בראש, וכאב לב אחד גדול. איך לא ידעתי מזה כל השנים? איך בתי חייתה עם הדבר הזה? איך לא הייתי שם בשביל להקל עליה...

הוא לא נגע בה ב"ה, אבל הטריד מאוד. היא סיפרה שכל פעם שנאלצה להתכופף מסיבה כלשהי, כשהתרוממה היתה מגלה אותו מעליה – מביט מקרוב. יום אחד היא איימה עליו שאם לא יפסיק – תפנה לאשתו ותספר לה. היא לא שיתפה אותי, כי לא רצתה לבייש את חברתי – אשתו. מדובר במשפחה נורמטיבית עד מכובדת, שלא הייתי חולמת על בעיה כלשהי לאפשר לבתי ללכת לבייביסיטר שם, בעיקר בשעות היום.

לא יודעת עדיין איך לעכל את הסיפור. אני מסתובבת אתו בתוכי ורע לי. אבל חייבת לשתף. חייבת – כדי שכולם יידעו ויזהרו וישמרו היטב על הבנות שלהם.

דבר המומחה בנושא:
רחל בולטון, מפתחת שיטת תעצומות, כלים לשינוי בחיים.

אחריותינו כהורים להביא למודעות של ילדינו כי יש להם את היכולת להגן על עצמם מתוקף היותם ה'אדונים' של גופם. אם לא נוח, או לא נעים להם בסיטואציה מסוימת יש להם את הרשות לומר "אני לא רוצה ואני לא מעוניין".

הילד צריך לדעת כי גופו 'קדוש' ואף אחד, כולל הורים, אחים, וקרובים אחרים אסור לו לגעת בו בניגוד לרצונו. ואתם כהורים מעודדים אותו לבוא ולספר אם קורים דברים שאינם נוחים לו ולהעביר לו את המסר שאין בו אשמה אם משהו כזה קורה.

ולסיפור הספציפי הזה:

בסיפור הזה ישנם 4 שותפים: הבעל, אשתו, האימא והבת. כל אחד משקף כאב אחר.
הילדה – תפיסת העולם של ילדה בגיל הזה היא שדמויות סמכותיות לא יכולות לפגוע בה במיוחד שהן מוכרות ואהובות על ידי הוריה. כל פגיעה או הטרדה מתחילה בהכחשה. המוטרד לא מצליח להבין מה קורה, הוא מתרגם את זה באופן אחר עד שנופל לו האסימון.

וכאן פניה אישית לילדה:

תסמכי על עצמך! תאמיני לתחושות בטן שלך! רק את יכולה לשמור על עצמך! במקרה הנ"ל את פשוט היית אמיצה! כי להגיד 'לא' זה תמיד קשה, במיוחד אם מדובר בגבר מבוגר ממך ואהוב על משפחתך! האומץ הזה נועד להמשך חייך.

האימא – הפגיעה של האימא היא מכמה כיוונים. איך הבת שלי לא סיפרה לי? איך יכול להיות שהבת שלי עברה דבר כזה, ואיזה מין אימא אני.

זה הפחד הכמעט עיקרי של כל אימא לילדה. והנה הוא התממש ועצם התחושה שהילדה לא סיפרה והתמודדה עם זה לבד זו תחושת חידלון של האם כהורה.

הפניה אל האימא:

תחמיאי לעצמך מאד על זה שהבת שלך ילדה אמיצה שקיבלה, כפי הנראה, מהחינוך שלך יכולות לעמוד על שלה ולהגיד "לא". קחי בחשבון שהחשש הגדול של כל נפגעת הוא: או שלא יאמינו לה או שיקחו את זה בפרופורציות הלא נכונות. זה שהבת שלך סיפרה לך על המקרה היום מראה שיש לה אמון מלא בך מה שכן, כדאי לבדוק מדוע הסיפור צף דווקא עכשיו והאם קיים משהו בחייה שגרם למקרה לצוף ולעלות.

הבעל – ישנה התמכרות הנקראת 'התמכרות לתאווה', שבה אין לאדם שליטה על מעשיו וברוב המקרים הוא מתבייש בהם מאד מאד. הם נוגדים את ערכיו, לכל אמונותיו והוא אף נגעל בעצמו ממעשיו אך אין לו שליטה על כך. זו ההגדרה של התמכרות.

פניה אל הבעל:

אנא פנה לקבלת עזרה.

האישה – ברוב המקרים האישה של... חיה בהכחשה. בשלב מסויים, לעיתים מאד מאוחר, ההכחשה תהיה חייבת להיפסק או בעקבות מקרה שיתפוצץ או מסיבות אחרות.

פניה לאישה:

דעי לך, שיש קבוצות למשפחות מכורים מכל סוג שהוא. כדאי לך לפנות כדי לקבל עזרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!