חלום שהתגשם: המלונית בבית החולים • טור

לפני כ-16 שנה, בהיותי ילד כבן 14 כתלמיד בישיבת "לב שמחה" ערד, התקיים טקס פתיחת המלונית של אבי שיחי' בבית חולים קפלן ברחובות.

הורי העלימו את זה ממני כי לא רצו שיפריע לי בסדרי הישיבה בזמנים ההם ולא רצו להטריח אותי לבוא מערד לרחובות במיוחד בשביל טקס של שעתיים בלבד.

אני זוכר שכשהסתיים הסדר, התקשרתי לאמא ואני שומע ברקע נאומים וסיפורים. שאלתי 'אמא מה זה? איפה את?' והיא ענתה לי יש כעת טקס של המלונית. שוב שאלתי 'אמא למה לא אמרת לי מילה?' ואמא ענתה: יותר חשוב שתשב בישיבה ותלמד.

עניתי לה אז בכעס רב, 'חכי אמא, אני אפתח יום אחד לבד מלונית ואני גם לא אזמין אותכם'. כמובן שהם התכוונו לטובתי.

מאז זה היה תקוע לי בראש בלי הפסקה. באחד הימים, כשהגיעה ההצעה מכבוד הרב גרוסמן לשמש כעוזרו, אחד הדברים שישר קפץ לי זה 'יש לך הזדמנות להקים מלונית בבית חולים העמק. בטח שם זה מדבר אין אף אחד שעושה שם כלום'.

אני זוכר ביום הראשון שהגעתי לעבוד הסתובבתי עם כבוד הרב, ולמחרת הוא טס לחודש שלם לארה"ב, ברזיל וקנדה.

במקום להשתעמם ולחפש מה לעשות, עליתי על האוטובוס ממגדל העמק לעפולה והתחלתי לטייל בבית החולים ולבדוק מי נגד מי.

יום אחד הרב מתקשר אלי מחו"ל שואל אותי מה עשית כל היום? סיפרתי לו הרב אחד מהחלומות שלי זה לפתוח ארגון בבית חולים העמק, ולהקים שם מלונית כמו אצל אבא שלי.

הרב צועק לי בטלפון אני לא מאמין. אני רוצה לעשות את זה כבר שנים ולא הצלחתי להתקדם בנושא הזה מרוב עומס. אז לך תדבר עם הבת שלי יהודית חיימסון שהיא מחלקת שם אוכל כל שבת. בלי ארגון ובלי רעש ובלי צלצולים.

הלכתי פעם ראשונה, נפגשתי עם יהודית, והתברר לי שיש שם ארגון שמחלק אוכל מידי שבת שבת בשבתו. יהודית הצדיקה ויהודה בן הרוש הצדיק כל שבת בשבתו הולכים ומחלקים אוכל. ואז שאלתי מה קורה עם לינה? אמרו אין.

מאז לקחתי את זה כפרויקט ועזרו לי עוד כמה וכמה אנשים טובים, ביניהם יהודי יקר שהיה באותה תקופה הרבה בבי"ח יאיר אפיק ממגדל העמק, והצלחנו להגיע להסכם עם הבי"ח שתוקם שם מלונית בדיוק כמו ברחובות.

אני שמח לבשר לכולם שב"ה משבת הקרובה יש כבר סעודות שבת כיד המלך. קצת מיטות בינתיים, בהמשך יהיה יותר, אבל החלום התגשם במלואו.

האמת שאני מאוד מרוגש, זה לא דבר שבא ככה בכלום. נכון היום אני כבר לא שם ואני כעת בבית. אבל הפירות של ההשתדלות ופגישות שעשיתי בזמנו נטעו פירות ויש מלונית.

לי לא נשאר אלא לשבת ולקנא במשפחת חיימסון ובן הרוש שנשארו שם וזוכות לראות את זה בתפארתו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!