ללמוד מהחמור של פנחס בן יאיר

בגמרא במסכת חולין (ז.) אמרו, מעשה ברבי פנחס בן יאיר, שנקלע למלון אחד, והביאו שם שעורים עבור חמורו של רבי פנחס. אולם החמור, לא רצה לאכול. בררו את הקליפות מן השעורים, כדי לשפר את טעמן, ובכל זאת החמור לא אכל. וכך המשיכו לנקות את השעורים, ולהוציא מהן את הפסולת כדי שיאכל החמור, ולא אכל. אמר להם רבי פנחס, שמא לא עישרתם את השעורים? מיד עישרו את השעורים, והחמור אכל. אמר להם רבי פנחס בן יאיר, ענייה זו (החמור), הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילים אותה טבלים? (כלומר, רציתם להאכילו שעורים שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות).

ומכאן לימדו רבותינו, שאדם שהוא צדיק מופלג, ונזהר תמיד שלא יאכל דבר שיש ספק איסור, הקדוש ברוך הוא עוזרו ומסייעו שלא יבוא לידי מכשול בענינים אלה כלל וכלל, ואפילו ממכשול על ידי בהמתו של הצדיק (שאסור היה להאכילה מאכל כזה שאינו מעושר), שומרו ה' יתברך שלא יכשל.

ובגמרא במסכת גיטין (ז.), הובאה המשנה ממסכת שבת (לד.), "שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה (כלומר, סמוך לשקיעה), עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר!". ואמר רבה בר בר חנה, שיש לומר את הדברים הללו בנחת, כשם שבכל דבר שאדם מעיר לבני ביתו, עליו לומר את הדברים בנחת. וזאת כדי שהדברים אמנם יפעלו את פעולתם, ויעוררו את בני הבית לעשותם. ואמר רבי אבהו, "לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו" (כלומר, יזהר שבני הבית לא יפחדו מפניו יותר מדאי), שהרי רבי חנינא בן גמליאל הטיל אימה יתירה בתוך ביתו, וכמעט שנכשל מתוך כך ואכל אבר מן החי (כלומר, בשר שנתלש מבהמה חיה).

ופירש רש"י, שפעם אחת, שחטו עבדיו של רבי חנינא בן גמליאל בהמה, ואבד להם אחד מחלקיה, ומרוב שפחדו מפניו, שלא יכעס עליהם שאיבדו את הבשר, לקחו בשר אחר שאינו כשר, והניחו אותו במקום אותה חתיכה. ורק מן השמים ריחמו על רבי חנינא בן גמליאל, ונודע לו שהבשר אינו כשר. משום שהקדוש ברוך הוא אינו מביא תקלה אפילו על ידי בהמתן של צדיקים, וכל שכן על ידי הצדיקים בעצמם.

ובתוספות, הביאו דברי רבינו תם שהסביר את הדברים, שאין הכוונה שהצדיקים אינם יכולים לחטוא לעולם, שהרי מצאנו בתלמוד בכמה מקומות שגדולי עולם נכשלו בכל מיני איסורים, רק הכוונה היא, שמי שהוא צדיק, ה' שומר עליו שלא יכשל באיסורי אכילה, משום שאכילת דבר אסור, היא עבירה מגונה מאד, שבשרו של הצדיק נעשה חלק אחד עם מה שאכל קודם לכן, וגנאי גדול הוא לו, אם יאכל דבר איסור. לכן, רק בעניני אכילה קיימת הבטחה זו, שהקדוש ברוך הוא אינו מביא תקלה על ידי צדיקים.

וממרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל שמענו, שהזכיר דברי רבינו האר"י, שמי שיזהר כראוי באיסור חמץ בימות הפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה. וסיפר, שהקשתה אמו של הגאון רבי עקיבא איגר, שהרי מצאנו כמה תלמידי חכמים גדולים שנזהרים מאד באיסור חמץ, ובכל זאת נכשלו בכמה עוונות. והשיב לה בנה הגאון רבי עקיבא איגר, שגם דברי האר"י הם כעין דברי חז"ל, כי מי שנזהר מאיסור חמץ, ינצל מאיסורי אכילה כל השנה, אבל אין הכוונה שתהיה עליו שמירה שלא יחטא כלל.

ועוד הוסיף על כך מרן זצ"ל, מדברי רבינו הר"ן, שכל מה שנמצא הבטחות בדברי רבותינו, שהאדם לא יחטא, אין הכוונה בזה אלא באופן שאין אשמה כלל ביד החוטא, כלומר, הקדוש ברוך הוא שומר על הצדיק ועל מי שנזהר באיסור חמץ וכדומה, דוקא מדברים שאינם תלויים בו כלל. אבל אם יש קצת אשמה עליו, כגון שנכנס לאכול במסעדה שאין עליה השגחה טובה וכדומה, אז אין מצילים אותו מן השמים, ואפשר שיכשל אפילו באיסורי אכילה.

ועל פי זה הסביר הר"ן, מדוע נכשל שלמה המלך בסוף ימיו, שנשיו הטו את לבבו, שזהו משום שעבר והתחכם על דברי התורה, שאמרה "לא ירבה לו נשים", אבל שלמה הרבה לו נשים, ואמר, אני ארבה נשים, ולא יסור לבבי מעם ה'! ובסופו של דבר נשותיו הטו את לבבו. אבל בדבר שאין בו אשמה כלל, כגון מי שהוא זהיר בכל מעשיו, כגון רבי חנינא בן גמליאל וכיוצא בו, אזי ה' יתברך שומרו שלא יבוא לידי מכשול כלל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!