Help - הילד שלי רוצה לעזור בבית!

זה התחיל ביום אחד די חם, עמדתי במטבח ושטפתי את הכלים בכיור הבשרי. לפעמים אני לא מאמינה שצריך להקדיש זמן לדבר הזה – הרי יש לי כל כך הרבה מה לעשות. מצד שני, מי ינקה את הכלים במקומי, וכיצד הבית יראה כפי שאני רוצה שיראה, מסודר ונקי? אז זהו, עלי להבין ששטיפת כלים היא חלק ממטלות החיים כמו כל דבר אחר, גם אם אני ממש לא אוהבת לעשות זאת.
ואז היא הגיעה. מתולתלת בהירה, קופצנית, מהירה, טיפסה על כיסא ונעמדה לידי. בת השנתיים וחצי. "אמא אני שוטפת כלים – לא את" היא אמרה בטון כל כך החלטי, שהצליח לבלבל אפילו אותי. חייכתי. איזו נחישות מצדה, כזו בוגרת – ממש התמלאתי בגאווה אימהית, אך גם בחשש גדול, היא באמת מתכוונת לזה.

כבר לקחה את הסכו"ם המסובן על השיש, והחלה להוליך אותו הלוך ושוב תחת זרם המים. היא לא עשתה את זה רע, אבל הזמן שעבר לי ליד הכיור, היה ארוך מהרגיל, ובכלל – דרש ממני הרבה יותר תשומת לב. אחריה הגיעה בת השמונה וביקשה להדיח את הכלים שבכיור החלבי. לאיזו מלכודת נפלתי. האמת שעד היום לא נתתי לה מטלות מסוג זה, ובכלל, השתדלתי שמעבר לסידור החדר, ופה ושם קצת יותר – היא לא תצטרך לעשות משהו בבית. אבל הבקשה הזו, לצד מעשה הקטנה, גרם לי לחשוב שוב. מהו מקומה של עזרת ילדים בבית - כן או לא? מאיזה גיל אפשר לתת תפקידים, ומה בתחום אחריותם?

וזה מה שאתן חשבתן בנושא, וגם קצת אתם:

אלישבע מאייר: אני בעד שילד יעזור בבית! בעתיד זה רק יהיה רווח, כשבאמת נצטרך את העזרה... כל עזרה לפי הגיל.

אלמוג ליזרוביץ': אני בעד! מאיזה גיל? לפי דעתי - הנורמלי זה פחות או יותר מגיל 5-6 בדברים קטנים.

רות אוסטר: ילדים לטובתם צריכים לשתף פעולה במטלות הבית. אבל רק אם זה לטובתם. ברגע שזה נהפך ל"תעזרו לאמא" זה מפספס את המטרה. יש לי חברה שמחכה שהבת שלה תגדל כדי שתוכל לעזור לה בעבודות הבית.

לילך בן צבי: עזרה כן, במיוחד אם הילד מבקש לעזור (כמובן שרצוי לפקח שהוא לא מסכן את עצמו). אח גדול בתפקיד "הורה שני" לא לא ולא. לא סובלת את התופעה שילד בן חמש מוציא את אחיו בן השלוש מהגן.

גליה גבעולי: אני בעד עזרה של ילדים בבית. טרם הפנמתי איך לגרום לזה לקרות.
בתור ילדה גם כן לא עזרתי...

ליבי שני: להרגיל מגיל צעיר לעשות דברים בעצמם ולתת להם להרגיש שהם תורמים. לאסוף אחריהם כביסה מלוכלכת, צעצועים, זבל, להגיש לי משהו כשאני במקום לא נוח לגשת אליו. ציפי שלי בת שנתיים וחצי ועורכת שולחן לשבת עם סלטים ושתיה. אני מעודדת מאוד.

חני לוז: מהגיל הנמוך הזאטוטי. מעניק להם תחושת השתתפות במטלות, הערכה עצמית (את ניקית את השיש, כל הכבוד!) וחוש אחריות.

ציפי זילברשלג: אני אם לשבעה ילדים בגילאים 11-31. ילד במשפחה נושא בעול מיום שיודע לעמוד על רגליו, או אפילו בזחילה מתחילים כבר לסדר במקום, כל גיל וההבנה שלו. ילדים נושאים בנטל כחלק מהמשפחה. הם לא עוזרים (!) זה אכן מתחיל עם שיטפון "גורע" יותר מ"יוצר" אבל זו התשתית הנכונה להפוך את הכל לחוויות עשיה. עם הזמן הם מקפלים ומכבסים, מגהצים, תופרים ואופים ומבשלים בנים כבנות. כולם עובדים בכל. כל מה שיודעים ולומדים ,כל הזמן ממגוון תפקודי הבית,
כל אחד כרצונו. בנוסף, בביתנו טבלת תפקידים ומטלות תלויה על המקרר ומחולקת לפי ימים - כל אחד שבחר וביצע מוחק את המטלה. כך גם אני בתוכם.
עם זאת, מטלות סיזיפיות כמו כלים אשר עם הגיל פחות אהובות ליישום, מתחלקות כל שבוע באופן שווה וגם אקראי. כל נושא תפקיד אחראי על כיור חלב/ בשר למשך השבוע לפי פרשות השבוע - לא לפי לוח שנה. לפעמים זה נופל על חגים. אירועים וגם סתם יום חול. וכולם מגויסים לתפקיד,
כי כל אחד זכאי להרגיש שאין כמו בבית בעולם. מאחלת לכולם נחת.

דוד אפטרגוט: ברור. זה גם מומלץ על ידי פסיכולוגים במקרים של קשיים חברתיים, זה נותן תחושת אחריות ובגרות.

שרי יונה: איך שסופר נני אומרת: מה שהילד יכול לעשות בעצמו הוא עושה בעצמו. ומכאן לדעתי מתחיל עניין החינוך לאי פינוק ובהמשך לעזרה ושיתוף בעבודות הבית. מתחילים בלהתלבש ולהתפשט לבד, לאסוף את הצעצועים/הצבעים שפיזר וכו' וממשיכים הלאה כל אחד לפי יכולתו.

מיכל שווץ: כבר מגיל קטן אני חושבת שכדאי להרגיל ילד לסדר ולעזור, אם זה בגיל שנתיים אז אפשר להסביר מה רק אמא ואבא עושים ומה הילד עושה, הבת שלי (3) עוזרת לי להכניס כביסה למכונה, אוספת דברים שאחותה הקטנה זורקת על הרצפה... מגיל 5 אני חושבת שכן אפשר לתת דברים קצת יותר "כבדים". נגיע לגשר, נעבור אותו. אבל אני בעד עזרה של ילדים, כמובן שילד לא חייב! ואם לא בא לו אז גם סבבה לגמרי כי ברגע שזה יבוא מרצונו של הילד - יהיה לו יותר קל וכיף לעזור ואפשר גם לתגמל. ילדים יכולים לעזור. זה טוב וזה כיף.

מיכל הופמן: ברור שצריך להרגיל את הילדים לאחריות ולשיתוף פעולה בבית, כל גיל והאחריות שלו. מתחילים באמת ב-מה שהילד יכול לעשות לבד שייעשה בעצמו וגם באחריות על מה שקשור אליו שהוא יכול לעשות בעצמו כמו לאסוף צעצועים, לשים את הכביסה שלו במקום וכו'. הבת שלי בגיל 3 רוצה לשטוף כלים אז נתתי לה את הכלים שלה מפלסטיק לשטוף. שתהנה. וכשהיא רוצה לקפל כביסה - אני מעודדת את זה ונותנת לה רק את המגבות, היא גם עוזרת בעריכת השולחן לשבת. בעיניי זה לא לתת להם לעבוד קשה אלא לחנך אותם לתרום למקום שבו הם גרים. לדעתי ככה הם גם מרגישים יותר אחריות לגבי מה שהם עושים. לדוגמא הבת שלי לא תוציא יותר ממשחק אחד כשהיא משחקת עם חברים כי היא יודעת שהיא צריכה לסדר את החדר אחר כך (בת 6).

שרה שהרבני: לדעתי עזרה בבית רק בדברים הקשורים אליהם. לאסוף צעצועים, לשים את הכביסה המלוכלכת שלהם בסל ועוד. כבר מגיל שנתיים וחצי האמצעית שלי מתקתקת את הבית.

בת שבע קריסטל: בוודאי שכן. זה מלמד אותם בגרות אחריות וסדר. יותר למענם, למען החינוך והעצמאות שלהם מאשר למען העזרה עצמה (זה מגיע בסוף כתוצאה על הדרך). אנחנו כהורים צריכים לתת לילדים ארגז כלים לחיים. ועזרה וחלוקה בנטל זה חלק מהעניין.

מאיה שטאובר: לתת לילד אחריות מגיל 7 נגיד על משהו מסוים, למשל לתת מגירה אחת בחדר ולהגיד זה תפקיד שלך - בזה אני לא נוגעת. זה מחנך מגיל צעיר לקחת אחריות.

חיה כרמל: בעד לתת מטלות המתאימות לילד. לעשות תורנות ומשימות קלות אבל לא על חשבון זמן איכות עם חברות ולימודים. אין ספק שמטלות קטנות/קלות מחנכות ללקיחת אחריות ונשיאה בנטל, אבל יש לי סדר עדיפות.

חיים עבאדי חותם בנימה ספק רצינית ספק צינית: שיתחילו מזה של לא לבלגן.

רגע אחד אחרי שקראתי את מגוון הדעות, קיבלתי הודעה אישית מאישה שחפצה להישאר אנונימית. היא אישה צעירה שסובלת מנכות שנחתה עליה באמצע החיים: הבת שלי היתה בת 11 כשילדתי . במשך חודשים היא הגיבה לא טוב, התחילה להעלים דברים בבית ולהחביא ממתקים בארונות שלה. התייעצנו עם פסיכולוגית ויועץ חינוכי, שניהם אמרו לתת לה תפקידים ולעזור בבית. הילדה גם ככה עוזרת מלא בגלל הנכות שלי, אבל מתברר שהיא היתה צריכה קידום בתחומי האחריות. תוך שבוע מאז ה"טיפ" שקיבלנו היא חזרה לעצמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!