לא מאמין בכוח: האלוף נפגש עם העיתונאים

1.
יום רביעי שעבר. הקריה, תל-אביב. קרוב למניין גברים עוברים בזה אחר זה בידוק בטחוני, נבלעים במגדל המטכ"ל. עיניים רבות ננעצות בנו, בשל הכיפות השחורות וחתימת הזָקָן – הקבועה או הזמנית לרגל ימי ה'ספירה'. "הם בטח חושבים: החרדים רק חזרו לממשלה – והנה הם באים להשתלט על הצבא", אומר אחד החברים בחיוך. היעד: לשכת ראש אכ"א (אגף כח אדם) בצה"ל, אלוף חגִי טופולנסקי.

בדרכנו לקומה הרביעית, אנו פוגשים שני יהודים חרדים הדורי זקן שיבה, העושים כאן שירות קבע במדים. את מזנון הבניין, מנהלים ביד-רמה – אם כי בחסות 'היתר מכירה' – זוג צעיר, הנמנה על אחת מחצרות החסידים בבני-ברק. אלה וגם אלה שמחים להרגיש לרגע 'היימיש', בראותם קבוצת חרדים, חלקם מפורסמים במחוזותינו.

את פנינו מקבל האלוף טופולנסקי. הוא בן 50. אב לארבעה ילדים. מושבניק מילדותו. טייס-קרב בהכשרתו. פיקד על טייסות 69 ו-109, ושימש כראש מטה חיל האוויר. לפני שמונה חודשים, מונה לראש אכ"א – אחד התפקידים הבכירים ביותר במדרג הצה"לי. כעת הוא מבקש להכיר מקרוב את הציבור החרדי וצרכיו. באמצעות היכרות זו, הוא מקווה להקטין את מספר התקלות הנובעות מאי-הבנה. הוא פנה לידידו הרב רם ראב"ד, רב חיל האוויר לשעבר, וזה הרים את הכפפה, יחד עם המוזיקאי ישי לפידות. התוצאה: מפגש ראשון עם קבוצת אנשי תקשורת חרדים.

לאחר היכרות קצרה, כאשר כל אחד מהנוכחים מתבקש להציג את עצמו, הזכיר ראש אכ"א את עיתוי ההתכנסות – ימים אחדים לאחר המקרה שבו הותקף קצין בשכונת מאה-שערים על-ידי קיצוניים הלבושים כחרדים. רוב הנוכחים חשים אי-נוחות על הזכרתם בנשימה אחת עם אותם קיצוניים. "אם אנחנו נתנצל, אנחנו קושרים עצמנו לאותה חבורה קיצונית, הפוגעת פעם אחר פעם בציבור החרדי לא פחות מאשר בציבור החילוני". ראש אכ"א מבין, אך מנסה להסביר את דעת הקהל הישראלית: "לדוגמה, כאשר פלסטינים קיצוניים מבצעים על דעת עצמם פיגוע בשטח ישראל. אם אבו-מאזן לא יגנה את המקרה, זה עלול להתפרש כהסכמה".

2.
חלק הארי של השיחה הוקדש לנקודת המפגש הרגישה בין הצבא והציבור החרדי. "מתוקף תפקידי", הסביר טופולנסקי, "אני ממונה באופן ישיר על המשטרה הצבאית. ברצותי אני יכול למלא תוך 3 דקות את כל הישיבות בניידות משטרה – ולעצור את כל מי שמעמדו לא הוסדר, אבל אני לא מאמין בכוח. אני בא ממקום שבאמת רוצה לשלב את הציבור החרדי בהוויה הצה"לית, וממילא בהוויה הישראלית כולה".

ראש אכ"א, בתמימותו, הצליח להקפיץ את הנוכחים. "זה בדיוק העניין", הסברנו לו, כמעט במקהלה. "גם אלו מבין הציבור החרדי, המתגייסים לצה"ל, לא עושים זאת מתוך מטרה להשתלב, אלא משיקולי פרנסה. אדרבה, משפטים כאלה רק מרחיקים את החרדים מהצבא. החרדים לא רוצים להשתלב בהוויה הישראלית. הם רוצים להישאר חרדים. נקודה".

"אז מה אני יכול לעשות?", שאל ראש אכ"א בכנות.

"פשוט אל תעשה!", השיב לו באומץ אחד המשתתפים – עסקן בכיר שמתוקף תפקידו מרבה להשתטח על קברי צדיקים. "כל ניסיון לעשות, ייקח את המתגייסים הפוטנציאלים שני צעדים אחורה. מה היה רע במצב הקודם, לפני הדיבורים על 'חוק הגיוס'? מאות חרדים שלא למדו – התגייסו. לעומת זאת, היום הצבא הפך להיות אויב הציבור החרדי. חיילים מתביישים להלך במדים בשכונות החרדיות, והאשמה היא בעיקר על צה"ל, שהצטרף להסתה הזולה של יאיר לפיד בממשלה הקודמת".

באופן מפתיע, יש בו, בטופולנסקי, משהו אנושי, אצילי, רחוק מאד מהקשיחות המצופה מאיש צבא ותיק כמותו. השיחה עמו, ארוכה ונוקבת, אך הוא לא מחפש לעצמו חיים קלים. ראש אכ"א לא יכול להגיב לטענות פוליטיות, אך ניכר כי הוא מתנגד לכפיית גיוס על לומדי התורה. ברור כשמש בצהריים כי הפיתרון לא יבוא מפגישה אחת עם עיתונאים חרדים, אבל אפשר בהחלט להתעודד בעובדה שראש אכ"א בא לשמוע ומוכן לעשות דבר או שניים כדי לשים קץ לשיח השנאה וההסתה נגד הציבור החרדי.

בהמשך יספר לנו הרב ראב"ד כי יש לראש אכ"א קבלות של ממש: בחודשים האחרונים פעל באופן משמעותי, בשקט-בשקט, לטובת תלמידי הישיבות.

אם יורשה לנו, נדמה כי יתרונו של ראש אכ"א הוא בבורותו בכל הנוגע לענייני יידישקייט. דווקא בגלל הרקע הרחוק שלו מתורה ומצוות, הוא לא מנופף בלימודי תנ"ך ולא מתלהם עם דעות קדומות. הוא באמת מכבד את העקרונות החרדיים. ימים יגידו.

3.
רעידת האדמה בנפאל העלתה על המפה את המוני הישראלים הנוסעים למזרח לטיול שאחרי הצבא – ולא רק. "נסעתי עם הבן שלי לטיול ארוך בנפאל כדי להשתחרר מהציוויליזציה, מהתקשורת", הסבירה השבוע ישראלית בת 50 שנסעה עם בנה.

אם זו הסיבה שאנשים יורדים לנפאל, זכינו, ציבור שומרי התורה והמצוות, לטיול שבועי בנפאל הרוחנית: שבת-קודש. אין כמו לשבת עם הקרובים לנו, להסתכל להם בעיניים מבלי להיות עסוקים בטלפונים. לדבר, לשיר זמירות-שבת וללמוד ביחד. זר לא יבין זאת.

השבוע נתקלתי ביוזמה חשובה שמאפשרת גם באמצע השבוע להתרכז בדברים החשובים לנו באמת.
"כידוע", מסביר אורי פינסקי, מנהל ישיבת רמת גן, "הטלפונים הניידים שינו את חיי כולנו והעולם כיום מתקדם הרבה יותר, מצד שני נפגעה באופן משמעותי היכולת להתרכז בדברים שחשובים לנו באמת, ובפרט בלימוד תורה. בקיץ שעבר היו דיונים רבים בישיבה בנושא ההפרעות ללימוד. שיא הדיונים היה הצבעה דמוקרטית על הצעה שהועלתה לקנות ארון מנעולים מיוחדים (לוקרים) שיוצב בישיבה ויופקדו בו הטלפונים לפני הכניסה לבית המדרש. הוצע שזו לא תהיה חובה אבל זה יבוצע רק אם יהיה רוב מוחלט של תלמידים שירצו בזה ויהיו מוכנים לבצע את זה.

"לאחר שהוחלט על כך בהצבעה, הותקן בישיבה הארון המדובר – 85 תאים עם מנעול ומפתח + מקום מיוחד למטענים עם נעילת מספרים. כיף לראות שכמעט אין טלפונים ניידים בבית המדרש.

"אומנם", מודה פינסקי, "קשה לי לתפוס את ראש הישיבה או תלמידים ור"מים, אבל זה שווה כל קושי. אני ממש מצדיע לרבנים והתלמידים על ההחלטה והביצוע ומאחל להם מכל הלב ברכה והצלחה בעלייתם בתורה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!