הא"ב של ל"ג בעומר: מירון, רבי שמעון וכל השאר

א'שריכם, אשריכם, אשריכם ישראל. כי באמת אין עוד מחזה מרהיב כמו הרבבות הנאספים לתפילה בהילולת רשב"י במירון. מי כעמך ישראל.

ב'איאן. עשרות שנים של 'חזקה' בהדלקה המרכזית, שפותחת באופן רשמי יממה של ריקודים וחגיגות. אין ינוקא ליטאי שאינו מכיר את תמונתו של האדמו"ר מבאיאן ב'הדלקה' [ע"ע].

ג'ילוח. זה הזמן לפרוק את הזיפים שצימחו, להיפטר מרעמת השיער שגדלה. יום חגם של הספרים.

ד'לק. טוב, פה דווקא נסייג, מדורה טובה אולי צריכה קצת דלק, אבל כותב השורות זוכר גם קשישה שהתעקשה לשפוך קצת בעצמה, וסיימה במחלקת כוויות. אל תשחקו באש.

ה'דלקה. האירוע המרכזי שמלווה את היום, בלי מדורה בנויה לתלפיות אי אפשר לפצוח בחגיגות.

ו'אמרתם כה לחי. כהמשך, הפזמון שפותח את האירוע. ושגם בני 5 מפזמים בעל פה בקלות יתירה.

ז'והר. הספר היהודי של היום. אמנם הקשר בין מחברו לרשב"י מעומעם מבחינה היסטורית, וגם גדולי ישראל לאורך הדורות נחלקו בזה. אבל לך תנסה להסביר את זה לאחד ממקובלי ישיבת הרשב"י...

ח'י רוטל. הסגולה עתיקת היומין שהשתדרגה עם השנים ממיץ ענבים ופטל בטעמים למשקאות קלים וקמפיינים. בעתיד נראה מן הסתם טייקונים שיביאו ח"י רוטל ויסקי.

ט'בריה. כן כן, אם כבר נסעתם צפונה, אפשר לקפוץ על הדרך לקבר רבי מאיר בעל הנס, שההילולא שלו הייתה ממש לפני ימים אחדים, בפסח שני.

י'לדי החלאקה. זה החג שלהם, וגם קצת של האדמו"רים.

כ'יבוי אש. כמו הספרים, זה גם היום שלהם, רק שאצלם זה מתבטא בעיקר במובן השלילי. עודף עבודה שנובעת מחוסר זהירות ורשלנות. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

ל'כבוד התנא האלוקי. כי הכל לכבודו של בעל ההילולא, רשב"י זיע"א. הזיעה, ההתלהבות, מערך ההסעות המשומן וגם הקרבות הפוליטיים על השליטה בקבר.

מ'וזס/מירון. מילים נרדפות.

נ'רות ולפידים. כן, יש כאלה שלא מסתפקם במדורה השכונתית, ומדליקים נרות בביתם, והמדרין מן המהדרין - מדליקים ל"ג נרות. מזלם שלא נהגו להדליק כמניין רשב"י.

ס'פירה. בתוך כל הטררם והחגיגה, לא לשכוח לברך. "היום שלושה ושלושים יום, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים בעומר".

ע'ד הציון. היום זה כבר לא אקטואלי, אבל ותיקי מירון אוהבים לספר בערגה על אותה פעם שהם התכווצו בבאגז' של מוזס (ראה ערך) בדרכם מירונה 'עד הציון'.

פ'יצוץ, וקריסת מערכת התחבורה. לא נפתח פה לשטן, רק נציין שהתרענו...

צ'פיה ישירה. מיועדת לתושבי חו"ל, ליטאים קרי נפש ולעם שבשדות, שכלתה נפשו לקצת רבי שימען, אבל כבד עליו להידחק בשאטלים [ע"ע] ולהיקלע לפיצוץ [כנ"ל].

ק'שת. חץ וקשת, לזכר מה שלא נראתה הקשת בימיו של רשב"י. וכמנהג אדמו"רים דימינו התפתחה מסורת שלמה בנושא זה, ומן הסתם בעוד שנים אחדות כבר נצפה בקשתות אלקטרוניות ובקשתות שנשארו עוד מתקופת הסבא משפולי זיע"א.

ר'בי שימען, כדאי הוא רבי שימען לסמוך עליו, גם כשמערכות התחבורה קורסות (ראה לעיל)

ש'אטלים. ניסיון כושל עד כה למנוע את עומסי התחבורה הכבדים.

ת'הלוכות חב"ד. כי איך אפשר בלי לסיים עם אחד המפעלים היותר מוכרים של חסידות הענק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!