כשהזוגיות והקריירה לא מסתדרות – חלק ב'

איך זה נראה בהתחלה?

כשהעיניים נפגשות בפעם הראשונה, בלי מסכת המבוכה.

כשיושבים פעם ראשונה לארוחת בוקר ומנהלים שיחה אמיתית, מלב אל לב.

כשיוצאים יחד לבחור מפה, או תמונה, או כל דבר אחר שיוסיף עוד משהו – אפילו קטן – לממלכה הזו שאתם בונים יחד.

ההתחלה לא תמיד קורית מיד לאחר החתונה, ההתחלה האמיתית היא כשמתחיל החיבור ביניכם, כשאתם מרגישים צוות – שני אנשים שעומדים לבנות יחד בית.

ואז ישנה חלוקת תפקידים די מובנת מאליה – את אחראית על כל מה שנשים אחראיות לו, הוא על הצד הגברי.

את דואגת שהבית יהיה יפה, הוא דופק מסמרים בקיר (את מחליטה איפה...)

את מכינה לו ארוחות ומגהצת לו בגדים, הוא נותן לך כתף רחבה להישען עליה.

בכל מערכת יחסים זוגית זה מסתכם באותה נקודה- הוא גורם לך להרגיש אישה, את גורמת לו להרגיש גבר גבר.

את יודעת שלא משנה כמה הוא חזק וגדול וכמה כוח יש לו – הוא לא יסתדר בלעדייך,

והוא יודע שנכון שאת חכמה ומוצלחת אבל בסופו של דבר את אישה- והוא הגבר שלך, את צריכה אותו.

כשיום אחד את מוצאת את עצמך מפתחת קריירה ונעשית עצמאית, משהו באיזון הזה מופר.

פתאום את נעשית – בנוסף לחכמה ולכישרונות שלך – גם גדולה וחזקה ומשפיעה.

פתאום יש לך תחומים בהם הוא בכלל לא מבין, וגם כשיש בעיה – את היחידה שיכולה לפתור אותה, אין לו דרך לעזור לך.

ואז קורה הדבר שאף גבר לא מסוגל להתמודד איתו- הוא מתחיל להרגיש מיותר. את כבר לא צריכה אותו! מה הוא אמור לעשות עכשיו?

הרי התפקיד שלו במערכת היחסים הזו היא להיות בעלך, לעזור לך, לסחוב בשבילך, לייעץ לך, להקשיב לך.

עכשיו יש לך יועצת עסקית שמייעצת, מאמנת אישית שמקשיבה, טכנאי שפותר לך בעיות – ולו נשאר רק לשבת מהצד ולראות איך את מקיפה את עצמך בהמון אנשים שעושים מה שהוא היה אמור לעשות.

הוא פוחד להתקרב- כגבר הוא נרתע מהמקום הלא מוכר הזה בו את נמצאת, הוא לא מוצא בו ידיים ורגליים – אז הוא מתרחק. בלי שתשימי לב הכיסא שלו זז עוד כמה סנטימטרים לאחור.

כשאת שקועה בלקוח חדש או בבניה של מוצר – הוא מפנה לך עוד שטח עבודה ומכווץ את עצמו עוד קצת. וקשה לו, קשה לו לחיות במרחב כל כך קטן – שהולך ומצטמצם.

וזה לא משנה אם הממלכה שלכם עדיין מתנהלת באותו סדר ואת לא מפספסת אף אחת מהמשימות שלך. זה כבר לא מרגיש אותו הדבר. הוא מרגיש כמו מלך שהודח לתפקיד המשרת – זה שאף אחד לא מודע בכלל לקיומו...

הוא פגוע, וכועס ולא כל כך בטוח מה לעשות. הוא לא רוצה להרוס לך את מה שבנית, אפילו אם זה על חשבונו, אולי הוא לא כל כך טוב בלהביע את מה שעובר עליו, אולי הוא מרגיש שזה קטנוני מצידו להפגע מזה שאת מצליחה, הוא לא רוצה להתפס כקנאי, כלא מפרגן – אז הוא שותק.
עד שהוא לא יכול יותר, וכל מה שאת חווה מצידו - חוסר היחס, אפילו המילים הקשות - בדיוק מהנקודה הזו זה מגיע.

אז מה עושים?

קודם כל מבינים – מבינים שיש כאן אדם, הכי קרוב אלייך בעולם, שנפגע. מבינים שלא מדובר כאן בחוסר פרגון או בקנאה, מדובר במשהו אחר, משהו שצריך לטפל בו, בעדינות.

איך עושים את זה?

בפעם הבאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!