יום העצמאית שלי - אתי, יסכה ומרגלית

את קמה בבוקר, מתארגנת, מארגנת את הילדים, ורצה מהר לעוד יום עבודה. הררי מטלות מקדמים את בואך, הבוס כבר עצבני, וזה ממש לא קשור אלייך - פשוט יום כזה. ושוב הרוטינה הרגילה כל כך. נשים רבות נהנות מאופי העבודה המוכר והנוח הזה. לבוא בבוקר למשרד, לסיים בצהריים, בסוף כל חודש לקבל משכורת - כמה שקט ורגוע.

אבל לא כולן מצליחות להרגיש חיות כשהן שכירות. רבות מהן חוששות מהצעד הזה שנקרא עצמאית, אבל עם השנים והתפתחות העצמה הנשית בכל מני תחומים בחיים, נשים מקבלות גם אומץ להפוך לעצמאיות, ולהוציא מהכוח אל הפועל, את מה שהן כל כך ביקשו לעצמן.

לכבוד יום שסימנו עצמאות, פגשנו שלוש נשים חזקות, מצליחות, ולגמרי עצמאיות. שהעזו לעשות את הצעד, ולעוף עם החלום.

יסכה קליין, 33, מבני ברק, עשתה את השינוי הזה לפני קצת יותר משנה. "עבדתי כמנהלת חשבונות בחברה מוכרת במשך שמונה שנים", היא מספרת. "עבודה יציבה, משכורת לא רעה בכלל, לכאורה מה שאישה צריכה ורוצה - ואמורה לשמוח בחלקה".

"אחרי שמונה שנים פשוט הודעתי שאני עוזבת - הם היו בהלם"

"מאז ומעולם היתה לי חיבה לאפיה. אנשים היו משגעים אותי, לכי תעשי עם זה משהו. אבל לא היה לי אומץ. מפחיד לעזוב מקום מסודר עם משכורת טובה לטובת משהו בלתי ידוע".

תהליך ההבשלה ארך כשנה, מספרת יסכה. "כשילדתי את הבת השלישית, פשוט ראיתי שאני צריכה להיות בבית, הילדים צריכים אותי. כמה אפשר כשאמא עובדת כל כך הרבה שעות מחוץ לבית? התחלתי לבקש קצת יותר חיזוקים מהסביבה, שוב שאלתי את בעלי, ובני משפחה, אבל החותמת הסופית היתה כשאבי, שהוא האדם שעצותיו הכי נחשבות בעיניי ומרגיעות אותי - אמר לי לעשות את זה. יום אחד ללא הכנה מוקדמת, הודעתי בעבודה שאני עוזבת. כולם היו בהלם".

מאז נרשמה ללימודים בדן גורמה, והפכה למקצוענית. אנשים הזמינו עוד ועוד, "אפילו אמא שלי שאופה מעולה שנים, התחילה לבקש שאכין לה... הבנתי שיש פה משהו אמיתי". כיום יסכה נוסעת מדי תקופה ללונדון, עד לשם הגיעו היצירות שלה, ואנשים מבקשים שתגיע אליהם לבישולים מיוחדים.

את באמת מרגישה עצמאית?

"עצמאית ומאושרת. אני עושה דברים שכיף לי לעשות ומתפרנסת. לילדות יש אמא בבית והן כבר לא ילדות מפתח. בבית יש באופן קבוע ריח טוב של אפיה, ואני מרגישה סיעתא דשמיא בכל המהלך המבורך הזה.

"אם כבר לתת את הנשמה ואת הלב - אז שיהיה בשבילי, לא"?

מרגלית יעקובוביץ', 28, גם היא גרה בבני ברק, ובעלת סטודיו ללימודי האיפור, ברחוב רבי עקיבא 93 בבני ברק - More beauty .

"עבדתי שנים בתחום היופי בתור שכירה. הרגשתי שאני לא מקבלת מספיק תמורה למה שאני נותנת. אני טיפוס שמשקיע את כולו בעבודה, נותנת מעצמי ואת הנשמה, וכמה שבוס יהיה הכי טוב ששייך, זה לא כמו שאדם עושה לעסק של עצמו".

מה גורם לאישה בת 28 לקום ולהפוך לעצמאית?

"אבא שלי הוא אדם עצמאי בעל עסק, מאז ומעולם עודד אותנו מאז שהיינו ילדים, לקדם את עצמנו, ליצור, לעשות, להיות עצמאיים. אני חושבת שהעידוד והביטחון מצדו, והעובדה שהגעתי למצב שרציתי לקבל תמורה אמיתית יותר להשקעה שלי, הולידו את הרעיון הזה של להפסיק להיות שכירה, ולתת מה שאני יודעת, למשהו משלי".

"ברור שלא הכל חלק ופורח - והדרך קשה. גיליתי שיש דרך ארוכה של בירוקרטיה, גיליתי שאני צריכה להתחלק ברווחים שלי עם המדינה - אני עובדת קשה והם מקבלים נתח לא קטן. גיליתי שהתחרות בשוק מאוד גדולה, ושאין הרבה פירגון בין אנשים - אבל מצד שני יש את חופש הפעולה, היצירה, האהבה לעסק שהוא שלך, כיף להגדיל ראש, אני אחראית על עצמי ועל הלו"ז שלי, ואין מי שיגיד לי לא על כללים שקבעתי.

יש רגעים של חרטה?

"אין רגעים של חרטה. לפעמים אני חושבת שיש דברים שהייתי עושה בצורה שונה - אבל לא מתחרטת על זה שהפכתי לעצמאית. אם יש אמונה - זה לא מפחיד. צריכים להאמין ולרצות ולעשות, אם אישה מרגישה שיש לה כוח לישון לא רק עם הפלוסים אלא גם עם המינוסים, ויכולה להמשיך לתפקד כאמא ואישה, ולא מרימה ידיים מכל דבר, וכמובן שיש לה אמצעים ותמיכה - אין כמו להיות עצמאי.

"נסגרה לי דלת - ואז פתחתי בעצמי דלת חדשה"

אתי קצבורג, 33, ממודיעין עלית, עבדה כל השנים כשכירה בתחום פרסום ושיווק. "אהבתי את העבודה, ניהלתי מחלקת אינטרנט במקום, והיו לי לקוחות משלי, ולקוחות שאהבו אותי. ממש נהניתי ממה שעשיתי, בעיקר משום שתמיד יזמתי - כיזמית בנשמה. אבל יום אחד פשוט נסגרה המחלקה, ואני הייתי צריכה למצוא עבודה אחרת. אז אומנם נסגרה לי דלת - אבל פתחתי לעצמי דלת חדשה.

"מי שמכיר אותי יודע שאני אדם שיוזם, אז אף פעם לא אהבתי את הרעיון של להיות שכירה. אני רוצה להיות הבוס של עצמי ולהתקדם, ואין מי שיעצור אותי. כשכירה, לדעתי את הופכת להיות מרובעת יותר, נתונה לכללים וחשקים של אנשים אחרים, אז זו היתה הזדמנות מצויינת בשבילי לנסות לעבוד בעצמי ולעצמי. המשכתי עם חלק מהלקוחות שלי במקום העבודה שנסגר, ופתחתי עסק לשיווק דיגיטל".

אבל אתי לא נחה. היא כל בוקר קמה ויש לה רעיון חדש. פעם היא מסייעת לקידום עסקים קטנים, פעם עושה קריאטיב לפי הזמנה, כל הזמן עסוקה ומתפתחת, מייצרת ויוזמת בתחומים שונים.
את שמחה על הצעד שעשית?

הכנות של אתי מדהימה. "אני מודה: לפעמים אני מקנאה בקופאית של ברכל... היא מסיימת משמרת והולכת הביתה בלי שום נקיפות מצפון ודאגות על הראש. יש גם הרבה בדידות בעצמאות. התרגלתי לעבוד עם אנשים, לבוא למשרד מלא נשים ואפילו המחמאה של "איזה בגד יפה", אין לך...

"זה מעשה אמיץ, וברור שפחדתי מאוד... אבל אני בהחלט מרגישה עצמאית, כי הרי גם כשכירה יש ימים נוראים, ויש לחץ, השאלה איך חושבים עם הראש, ומה עושים עם כל המטלות והעומס שיש עלינו. הרי בתור עצמאית גם כשאת בחתונה - את למעשה עובדת. קשה להתנתק, אבל בכל דבר יש מעלות וחסרונות. עם כל הקשיים - לא הייתי מחליפה את הצעד שעשיתי. זה פשוט שווה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!