היהדות הנאמנה, החרדית והציונית • טור חגיגי

רבות נכתב בימים אלו על סוגיית הקשר שבין חרדים למדינה שלנו. על תחושת השייכות השברירית, על הזהות המורכבת. רבים מנסים לפצח את המחויבות שלנו אל המדינה שעוטפת אותנו, את האיזון בין הכרת הטוב והתודה לביקורת הרבה. לא פשוט לנו היום, החרדים. לא קל לנו לחגוג בלב שלם ללא נקיפות מצפון אך אנחנו גם לא מצליחים להשאר אדישים ולהתעלם מהיצירה המופלאה הזו שהיא מדינת ישראל בלי לתהות היכן היינו, כולנו, בלעדיה.

כולנו יוצאים מנקודת הנחה שהזהויות הללו, החרדית והישראלית, מנוגדות, שיש למצוא את הדרך לגשר על הפערים ביניהם, שהנסיון להכיל את שניהם מורכב הוא. אך מסתבר שלא כך הוא. היהדות החרדית הנאמנה, בראשיתה של הציונות אמנם ביקרה את החילוניות שנלוותה לתנועה. אך את הליבה, את רעיון ההתיישבות בארץ המובטחת, אימצה בחום.

כבר בתקופת העליה הראשונה כתב רבי אברהם מסוכצ'וב, בספרו "אבני נזר" תשובה בעניין עלייה לארץ ישראל: "בדבר אשר מקרוב נתרבו קוני אדמה בארץ ישראל, אשר במשך איזה שנים יוכלו להתפרנס ממנה - כשר הדבר לעשות כן, ומחויבים אנו לעשות כך " פסק הלכה זה חלחל לפוליטיקה החרדית. בנאום בישיבת מועצת קהילת ורשה, בראשית 1932 אומר הרב י"מ לוין, מנהיג אגודת ישראל ולימים שר הסעד בישראל: "ארץ ישראל הוא יקרה וקדושה, ומעולם לא ויתרנו עליה.... הקהילה צריכה לשתף פעולה למען ארץ ישראל, וכן לתמוך בהגירה לשם".

יתרה על כך, התמיכה במעשה הציוני וההתיישבותי לא היתה תיאורטית בלבד, וקיבלה ביטוי מעשי עם הישגי התנועה הציונית, לאחר הצהרת בלפור מתפללי בית החסידים ברחוב נלבקי 43 בוורשא, שהיו בעיקר סוחרים אמידים יסדו בשנת 1922 את אגודת "בית ונחלה", שלימים הקימה את בני ברק. שתי חברות נוספות נוסדו במטרה ליישב בארץ חסידים מיוצאי פולין אודות להם הוקם "כפר חסידים" ליד חיפה ויישוב חסידי בכפר אתא.

גם הרבי מגור בעל ה"אמרי אמת" עודד את בניית הארץ, באומרו "כל מה שהיהודים עושים למען ארץ ישראל, יש לסייע בידם". הרבי גם ביקר בארץ 5 פעמים, בפעם האחרונה עלה על מנת להשתקע בה, ורק פסיקת בית דין שהקימו חסידיו בפולין אילצה אותו לשוב לפולין. ממנה נמלט עם עליית הנאצים לשלטון.

ואם נטען שיוזמות אלו לא קיימו קשר עם המפעל הציוני, שהם פעלו עצמאית ע"פ רוח התורה והיהדות הנאמנה נופתע לגלות קשר רציף והדוק שבא לידי ביטוי בנסיון לחזק את מעמדם בתוך המשרד הארצישראלי והוועד הציוני כדי להשיג יותר סטרטיפיקטים שיאפשרו להגדיל את שיעורי העולים בני היהדות הנאמנה.

ההפתעה האמיתית בנסיונות לשחזר ולהבין את יחסה של אגודת ישראל לתנועה שחרטה על דגלה את הקמת הבית הלאומי בארץ ישראל היא דווקא בחלקן של הנשים בקשר הזה. בריינה איגלביץ' מהעיר אוסטרולנקה מעידה כי אחת מהחובות של תנועת הנוער "בנות אגודת ישראל" בפולין היה איסוף כספים ל"קרן הישוב". כן בנותיה יראות השמים, בנות בית יעקב כיתתו את רגליהן ברחובות במטרה להגדיל את אפשרותה הכלכלית של הקרן הציונית לישוב ארץ ישראל.

לא יאמן אך שרה שנירר עצמה היא זו שפתחה מרכזי הכשרה עבור בנות המעוניינות לעלות לארץ ישראל. הקבוצה הראשונה נפתחה בפובנצק, אחד מפרבריה של ורשה תחת חסותה של אגודת ישראל. קשה לנו היום לדמיין נערות צעירות, בודדות בחוות הכשרה בה נלמדת העברית של בן יהודה, יסודות החקלאות ועבודת כפיים מתוך מטרה לשלחן ללא משפחתן לארץ זרה, ציונית ועם עתיד לא נודע. עשיה זו לא התרחשה מתחת לפני השטח או בהחבא "דרכינו" שבועון אגודת- ישראל שיצא בוורשא דיווח בפירוט אודות קורות ההכשרה של בנות אגודת ישראל ותשוקתן העזה לעלות לארץ ישראל.

היום הזה, יום העצמאות אכן דורש מאיתנו, החרדים בני הארץ הזו, לימוד והבנה. יש שאלות קשות אותן עלינו לשאול את עצמינו. השאלות הנכונות אינן תוהות אם קיימת זיקה בין היהדות החרדית לציונות, אלא מנסות להבין איזו ציונות היא זו הציונות החרדית. מה מאפייניה, במה היא שונה מהציונות החילונית. מה מורשתה ובאיזו דרך עלינו, כיום, לבחור כדי להמשיך את פועלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!