משואה פוליטית: פורץ הדרך הש"סית ניסים זאב

את ח"כ לשעבר ניסים זאב כולם מכירים. בגיל 64, אחרי שנים ארוכות בכנסת, מתפנה העסקן הותיק לתחום שהוא אוהב באמת - חינוך.

רחוב רפפורט שבשולי שכונת בית ישראל בירושלים הוא לא יותר מסמטה צרה, צרה מידי למעבר בטוח של רכבים, והכינוי רחוב הוא יומרני מידי למשעול הצר הזה שבשני עבריו בתים צנועים, נמוכי קומה ועתיקים. הבית שאנו עומדים מולו גם הוא צר, קטן נמוך קומה שעל גביו נבנתה קומה נוספת חדשה יותר, עכשיו יוצאים מדלתו הרעועה והמרופטת שני תלמידי ישיבת מיר הסמוכה, עסוקים בשיחה ערה בישיביות והתרגשות נעורים. חבר הכנסת ניסים זאב, גם הוא מתרגש אבל התרגשות אחרת, של זכרונות גואים.

"אתה רואה את המבנה הזה, הישן הזה והמרופט הזה? כאן במבנה הזה החלה תנועת ש"ס. כאן ברפופורט שלושים ושמונה, ייסדתי את הסתדרות הספרדים שומרי התורה". בימים אלה, שלושים ושתיים שנה בדיוק כמניין ל"ב, לייסוד תנועת ש"ס זוכר זאב בדיוק את היום, ואת החודש שבקיץ תשמ"ג. " כאן התחלתי לבנות את ש"ס הבית שלי".

לניסים זאב חלק נכבד בייסוד האימפריה של תנועת ש"ס וגם באימפריית החינוך הירושלמית נוות ישראל, ממול למבנה הקטן ברפפורט עומד הסמינר לבנות נוות ישראל, שבו מתחנכות כאלף בנות, לרשת הגדולה בית ספר יסודי, תיכון ומכללה לבנות ספרד. גם המבנה הזה היה בזמנו חלק ממערכת החינוך של נוות ישראל. "זה היה מבנה קטן משלנו שבזנו, לפני שלושים ושתיים שנה רק התחלנו לעשות בו שימוש וקומתו העליונה הייתה ריקה לפיכך מיקמתי סבו את המטה הראשון של ש"ס ומשרדיו הראשונים. אחר כך הוא שימש אותנו כפנימייה לבנות הסמינר", מספר זאב, "ואז הגיע אלי יום אחד המשגיח של ישיבת מיר הגר"א חדש ואמר לי שהוא מודאג מאוד משום שבאזור ישנם בתים אותם שוכרים תלמידי הישיבה, אני בבעיות של צניעות אין אצלי פשרות ברגע שהעיר לי שהינו מודאג מכך הסכמתי מייד לסלק משם את הפנימייה והסכמנו שבמקום זאת נשכיר את זה לישיבה כפנימייה לתלמידי הישיבה, וכך זה עד היום הזה, פנימייה לתלמידי ישיבת מיר".

שני האימפריות הללו שניסים זאב ייסד צמחו במקביל: "מרן הגר"ע יוסף זצ"ל", הגיע לחנוך את המבנה החדש של נוות ישראל והוא אמר שזכיתי לייסד ולהקים שני ש"סים, ש"ס אחת, ראשי תיבות של 'הסתדרות הספרדים שומרי התורה, ונ"יש - ראש תיבות של נוות ישראל, שהיא בגימטריה ש"ס".

למעשה, שתי היוזמות קשורות זו לזו, שתיהן נולדו משורש אחד. ואת הסיפור הזה של ש"ס צריך לפתוח באביו של ניסים, שנולד למשפחה שעלתה מבגדד כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת. "הורי שנמלטו ארצה בעצם מפחד הערבים, כל הדיבורים על כך שיהודים חיו טוב עם הערבים בעיראק או בארצות ערב אחרות אינן אלא עורבה פרח, היהודים סבלו קשות מנחת ידם של המוסלמים, כפי שמספרת סבתא שלי, הם חיו בפחד, מוסלמים הרגו יהודים ללא ניד עפעף, היו פרעות קשות בשנות הארבעים ביהודים, מצד תנועות שהושפעו מהאידיאולוגיה הנאצית, הם אלה שחוללו את פרעות פרהוד שבהם נרצחו יהודים רבים וזה לא המקרה היחיד. אני חוקקתי חוק בכנסת שיחייב ביום השואה לזכור גם את הרדיפות שסבלו יהודי ערב מנחת זרועם של המוסלמים באותה התקופה".

אביו עלה ארצה, לחם במלחמת שחרור, כיהן כיו"ר עדת הבבלים בירושלים ולימים גם הקים תלמוד תורה בשם בית אהרון בשכונת בית ישראל. ניסים נולד בשנת תשי"א, וכאן, בתלמוד התורה, גם למד ניסים בילדותו והמשפחה התגוררה לא הרחק. "באותם ימים הכרנו את גדולי תלמידי החכמים של בבל שחיו כולם כאן באזור. היה את חכם סלמן עבודי רבה של בגדד ואב"ד ירושלים, חכם יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, רבי מרדכי אליהו שהיה לימים הראש"ל וכמובן מורינו ורבינו עטרת ראשינו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל".

הפעם הראשונה שבו זכה זאב לראות את זיו פניו של מרן הגר"ע יוסף היה בהיותו כבן עשר שנים: "הרב עובדיה התגורר אז באזור רחוב פנינה, סמוך לרחוב בר אילן, ובסוכות רצתה סבתי לברך על אתרוג מהודר, אז באותם ימים היה קשה למצוא ארבעה מינים מהודרים, ולפיכך סבתא שלי שלחה אותי למרן לשאול את האתרוג שלו ולברך עליו. שנה ראשונה הכל הלך שפיר, כך גם בשנה השניה. בשנה השלישית סירב מרן להביא את האתרוג. באתי לסבתא שלי ואמרתי לה שחכם עובדיה מסרב להביא את האתרוג והיא תמהה ואמרה: "מה קרה אנו כבר לא נאים בעיני חכם עובדיה?" והיא שלחה אותי אליו שוב. מרן שוב קיבל אותי במאור פנים ואמר לי: "חלילה. אבל העניין הוא שלפי עניות דעתי אסור לאשה לברך על נטילת לולב אם לא תברך אתן לה שוב".

הרי דעת ה'בן איש חי' הוא שיש לאשה לברך על נטילת לולב וכך נהגו הבבלים בירושלים, אבל מרן פסק כמו מרן הבית יוסף שאין לברך עליו והגר"ע פסק לפי דרכו. חזרתי לסבתא ואמרתי לה את זה והסכימה לא לברך על האתרוג, חזרתי שוב לחכם עובדיה והוא נתן לי את האתרוג בשמחה. מאז היה לנו קשר ארוך שנים. עברתי ללמוד בישבת פורת יוסף ונבחנתי כנהוג אז בישיבה על מסכתות שלימות בעל פה כאשר הרב עובדיה בחן אותי תמיד. בהמשך גם למדתי לשחוט וסמיכה לרבנות ומרן סמך עלי את ידו, זכיתי גם שישמש כמסדר קידושין בחופתי ומאז היה לנו קשר הדוק וחזק מאוד".

היוזמה
ניסים עצמו השתלב לאחר נישואיו בתלמוד תורה והחל ללמד בו, הוא המשיך בכהונות רבניות, כרב ושוחט במושב עין העמק, וכיהן קרוב לשנה, בסוף שנות ה-70, כרב וחזן בבית כנסת ספרדי גדול בברוקלין בניו יורק, עד ששב ארצה כדי להמשיך במפעלות אביו ולפתח מערכת חינוכית. לבנות.

אם מדינת ישראל קמה בשל הרדיפות האנטישמיות של הגויים שדחו את היהודים להקים משהו משלהם, להבדיל, ש"ס המזרחית קמה באשמת הממסד האשכנזי. "עם חינוך הבנים איכשהו הסתדרנו", אומר זאב, אבל עם הבנות הייתה קטסטרופה מי שהייתה ספרדית פשוט לא התקבלה לסמינר אשכנזי, האפליה הייתה נוראה". מי שהיה אז מנהיג העולם הליטאי, הגרא"מ ש"ך ניסה ללחום נגד התופעה אך לשווא. זאב עצמו שניסה למצוא מוסד מתאים לבנותיו גילה את קשייו של אב הניצב מול אפליה מתמשכת.

"היו כל שני וחמישי, מודעות קוראות לב, על 'זעקת האבות' ו'זעקת הבנות' שאין מושיע להם. ואז החלטתי שהגיע הזמן להקים מוסד מתאים לבנות. נולד החלום שלי על נוות ישראל, מוסד בעל רמה גבוהה מאוד שידאג לבנות ספרד הנטושות והמופלות לרעה". זאב החל במרץ ביוזמה שלו, הקים גרעין ראשון שהצליח אלא שאז כאשר ניסה למצוא מבנה, למוסד שלו הוא נתקל בקשיים והתעמרות. לא עזרו זעקת האבות שלא היה להם לאן לשלוח את בנותיהם,

"עם אגודת ישראל בירושלים לא היה עם מי לדבר, הנציגים החרדים לא עניין אותם לדאוג לנו וזלזלו בנו. כרגיל רצו שכולנו נבחר בהם ביום הבחירות, אבל יום אחרי שכחו מאיתנו. לאחר שנואשתי מהם פניתי למי שכיהן אז כסגן ראש העיר טדי קולק מטעם המערך אברהם כחילה ז"ל. הוא היה עיראקי ובתור שכך הייה לנו איזה בסיס לדו שיח, והוא התעניין בצרכים שלנו, והיה נראה שיסייע לנו. במשך שנה שלימה היו לנו דיונים בנושא לכאן ולכאן והייתי אופטימי. אלא שאז באביב של שנת תשמ"ב, הוא קרא לי למשרדו סגר את הדלת וביקש שאשב ואמר לי: "ניסים היקר, הייתי מאוד רוצה לעזור לך, אבל תראה יש עוגה פוליטית והמצב הוא שמי שקרוב לעוגה יש לו חתיכה ממנה מי שרחוק אין לו. אתה לא מהמערך, לא מהמפלגה שלנו, אני לא יכול לעזור לך למרות רצוני". אמרתי לו ומה אעשה? היינו מצביעים ג' אבל הם לא מוכנים לעזור לנו ומזלזלים בנו. והוא אמר: "אין מה לעשות אתה חייב גב פוליטי, זו המציאות במדינה הזו". ידענו שהבחירות העירוניות קרבות ועתידות להתקיים בחשוון כעבור מספר חודשים אז אמרתי לו: "אין ברירה, אנו נקים מפלגה ויהיה לנו גב פוליטי". הוא אמר לי: "יפה יפה אבל אתה חייב מפלגת אם ארצית שתתמוך בך". ואני אמרתי לו: "אנחנו נעשה את זה – נקים מפלגה קטנה של בת והיא תגדל ותהיה לאם". יצאתי והחלטתי: אנחנו נקים את ש"ס".

זאב פנה תחילה לחבריו לספסל הלימודים בישיבת פורת יוסף, הרב ראובן דנגור והרב יהודה כהן. בעל ההוצאה לאור שיח ישראל. השלושה דנו בנושא ארוכות והחליטו שהגיע הזמן להקים את המסגרת הפוליטית. הם חיפשו דמות בולטת שתצטרף ליוזמה ופנו להרב שלמה דיין, בוגר ישיבת ”שארית יוסף” בבאר יעקב ומוסמך לרבנות.

"לכולנו בערה ההשפלה שסבלנו מהעסקונה האשכנזית וההתעמרות והאפליה ביחס לבנות. אבל באותם ימים בדיוק קרסה המפלגה המזרחית תמ"י בראשות אהרון אבוחצירא ואנו אמרנו שלא נהיה תמ"י, אצלנו ינהיגו את המפלגה גדולי ישראל. הנושא הזה גם כאב לנו מאוד כי במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל שרצתה את קולותינו לא הסכימה להכניס רבנים ספרדיים. אז למי פונים? מרן הגר"ע כיהן אז כרבה הראשי של ישראל והייתה הדמות הידועה והמנהיגה של יהדות ספרד והחלטנו שראשון ניגש אליו. מי ילך? אמרו לי חברי: "אתה מכיר את הרב אתה קרוב אליו לך לדבר איתו". הלכתי אל ביתו הצגתי בפניו את הרעיון והוא היה מאוד בעד ביקשתי שיתמוך והוא אמר לי: "אבל זה עניין פוליטי, אני רב ראשי ואיני יכול לעסוק בפוליטיקה". הייתי מאוד מאוכזב ואז הרב אמר: "אבל מה יש עכשיו חוק שמנסים לחקוק ולפיו יוקצבו ימי כהונתו של הראשון לציון, אם החוק יעבור איאלץ לפרוש ואם כך יקרה, נא תשוב אלי".

שוב נחלנו אכזבה אבל הרב ביקש שאפנה לחכם רבי יהודה צדקה ולברך על היוזמה בשמו. התחלנו להתקדם לאט לאט בנושא. פנינו לרבי יהודה צדקה, לחכם שלום כהן ראש ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, רבי שבתי אטון ראש ישיבת ראשית חכמה ורבי גבריאל טולדנו ראש ישיבת אור ברוך, ועוד, כולם שאלו מה דעת הגר"ע, כאשר אמרתי שהוא תומך כולם הסכימו. וכך בעבודה קשה וסיזיפית זכו בתמיכת רבנים שונים מקרב העדה הספרדית, ואז גם הגיעה הבשורה שלפחות לגבי ש"ס היוותה מפנה בעל משמעות. בכנסת התקבל החוק שהקציב את ימי כהונת הראשון לציון.

זאב שזכר את הבטחתו של הרב עובדיה פנה אליו שוב והפעם מרן הסכים לבוא ולהשתתף בישיבת יסוד של מועצת חכמי התורה שתנהיג את ש"ס, אך בתנאי שגם הרב צדקה ישתתף בו. הכינוס הראשון היה אמור להתקיים בישיבת 'יסודי התורה' בשכונת מקור ברוך, שהיה מרכז לעדת הבבלים בירושלים, בחודש אייר תשמ"ג. זאב ידע שהכל תלוי בכינוס הזה, שאם יצליח תהיה תקומה ליוזמה ואם לא, הכל ייכשל.

"בבוקר הגעתי למרן הגר"ע יוסף והזכרתי לו על הכינוס שעתיד להתקיים בערב. מרן חשש מאוד לאחר שנכווה קשה מהעולם הפוליטי ואמר לי: "אני אגיע רק עם הרב צדקה יבוא". הבטחתי לו שהרב צדקה יבוא על פי הבטחתו הראשונה, והלכתי לביתו של הרב. הוא ישב עם רבנים אורחים מחו"ל ובראשם הרב ברוך בן חיים מניו יורק ואמרתי לו: "אני מזכיר לרב שהיום יש כינוס והוא אמר לי: "צר לי אבל איני יכול". אני נדהמתי. אחרי כל המאמצים ואחרי שהזמנתי עשרות רבנים הרב צדקה לא יגיע? אמרתי לו "אני מתחנן שהרב יבוא כי הגר"ע התנה את השתתפותו בכך שהרב יגיע". הוא אמר לי: "זאב היקר, אני מתחנן בפניך שלא תתחנן". אמרתי לו: "מורי ורבי מי אני שכבודו יתחנן לפני אבל זאת אומר, שאם הרב לא יגיע אני מבטל את הכינוס ואני מושך את ידי מכל היוזמה". הרב התרכך ואמר לי: אבל מה אעשה יש לי כאן אורחים חשובים ועלי להיות עמהם". ואני מייד פניתי לרב חיים ושאלתי אותו אם יהיה מוכן להגיע גם. הוא הסכים ואז הרב צדקה נענה. הכינוס הייתה להצלחה כבירה מאוד.

"ש"ס היא הבית שלי"
בסופו של דבר התחלנו לפעול בעניין ורעיון הקמת המפלגה החל לרקום עור וגידים. באותם ימים כדי להקים מפלגה היינו צריכים להירשם כעמותה והחלטתי לקרוא לתנועה בשם "תנועת הספרדים שומרי תורה". למה שומרי תורה ולא חרדים? כי חשתי שבעניין הזה אין הבדל בין חרדים ללא חרדים יש ספרדים שומרי תורה בארץ לרבבותיהם ואנו רוצים לפנות לכל מי שאוהד את המסורת". וכאן ניסים זאב מוציא דף רשמי ראשון של התנועה הטריה שעדיין הייתה נרשמה בראשי התיבות ש"ת. עם לוגו של ספר תורה ספרדי ברקע.

אך עדיין הגר"ע יוסף חשש מאוד מהשדה הפוליטי, בעיקר חששו הרבנים מנחת ידה הרעה של אגודת ישראל שראתה בעין רעה את ההתארגנות הפוליטית החדשה שאיימה על השליטה הפוליטית שלה. זאב לא היסס והחל להתארגן לקראת כינוס יסוד ראשון המוני לקראת הבחירות. "בגלל החשש שלנו מאגודת ישראל והברוטאליות שלה אמרנו שאנו חייבים גיבוי גם מצד מרן הגרא"מ ש"ך שתמך בנו ואף הוציא מכתב בעדנו וכך החלה גם מעורבותו בתנועה", מסביר זאב.

"רצינו להוציא מכתב תמיכה ראשון בש"ת פניתי לרב עובדיה שאמר לי שהוא מוכן רק עם הרב צדקה יחתום ראשון. פניתי לרב צדקה שאמר שהוא מוכן רק עם מרן הגר"ע יחתום ראשון. חזרתי לגר"ע ואמרתי לו: "אנה תחתום ואני מבטיח לך מורי ורבי שאם הרב צדקה לא יחתום אני קורע את מכתב התמיכה. הגר"ע ניאות וחתם וכך היה לרב הראשון שתמך בתנועת ש"ס".

ההכנות לקראת הכינוס הפוליטי הראשון לא היו קלות. "התברר שכל בעלי האולמות חוששים מפרוש ואגודת ישראל ואיש לא הסכים לא לנו אולם חוץ מבעליו האמיצים של אולם היכל דוד. שכרנו את האולם וקבענו אותו למוצאי שבת פרשת ניצבים. תלינו מודעות כבר בחמישי ונדהמתי לראות שכולן נתלשו, תלינו שוב בשישי בבוקר מודעות ושוב נדהמנו לראשות שלקראת הצהריים כל המודעות נתלשו. מה עשיתי? לקחתי את המכונית שלי, שכרתי רכב והכרזתי על כינוס ראשון למפלגה הספרדית בהשתתפות גדולי ישראל. וקיוויתי שאנשים יבואו. במוצאי שבת ישר הלכתי לבתיהם של מרן הגר"ע והרב צדקה אבל הם חששו להגיע. הגעתי גם לביתו של חכם שלום כהן והוא אמר לי: "אני לא יכול להגיע, יש לי שיעור להכין למחר". הלכתי בלב כבד לאולם ובחשש גדול. אין רבנים, לא היו מודעות מה יהיה? אבל ואז נדהמתי לראות אלפים אלפים של אנשים שהקדימו ובאו לאולם, הייתי המום ומייד קראתי לחברי להגיע מייד. כולנו היינו מופתעים. האולם היה מלא עד גדותיו והכינוס היה הצלחה עצומה".

על הבמה, התנוסס סמלה החדש של התנועה, ספר תורה ספרדי שהאותיות ש' ות' היו משולבות בו. את הסמל הזה ציירה גיסתו של ניסים זאב.

זאב גם היה ראשון הדוברים והוא אמר: "בפרשת 'ניצבים' נאמר 'אתם ניצבים היום כולכם. רק באחדות ננצח. אם נלך כבודדים, אחד אחד. נישבר אבל אבל אם נתלכד הם לא יוכלו לנו". הרב דיין קם ואמר משפט שמאז נחרת לעולם ועד "הושפלנו עד עפר, אבל גם לעפר יש ערך". גם הרב אברהם רביץ זצ"ל הגיע ואמר כי "אני מצטער שאיני ספרדי ושנולדתי לאם אשכנזיה". הקהל יצא משולהב, הוא חש שסוף סוף יש מי שפועל למענם ולמען כבודם הנרמס של עדות המזרח שנרמס והושפל עד עפר על ידי העסקונה החרדית האשכנזית. שם בכינוס הזה החלה זקיפות קומתה של יהדות ספרד.

לאחר ההצלחה במפתיעה אזרו הרבנים עוז, ובהסכמה של הגרא"מ ש"ך הוקמה מועצת חכמי התורה בראשות הגר"ע יוסף כאשר המזכיר כיהן נאמן ביתו הרב יחזקאל אסחייק. עם זאת כפי שניכר ש"ס הייתה ש"ס בבלי, כמעט כל מקימיה ורבניה ומייסדיה היו מהעדה הבבלית.

החשמל היה באוויר, ברפפורט הוקם מטה ראשון, ומטה נוסף הוקם ברחוב דון יוסף נשיא, מטה שלישי קם ברחוב רש"י. אלפים הגיעו להתגייס ואז בפעם הראשונה פגש זאב את אריה דרעי. "הוא היה אז בחור צעיר". גם את אלי ישי הכיר זאב כאברך צעיר, אשר למד באחד מבתי המדרש שבו נהג הרב זאב להעניק שיעורים. גם הוא לא היה מעורב עדיין בפעילות בתנועה.

ההצלחה הייתה מפתיעה, ש"ס בניגוד לסיכויים ולמלחמת החורמה שהכריז עליה הרב מנחם פרוש ז"ל, הצליחה להכניס שלושה מנדטים. ניסים זאב והרב שלמה דיין נכנסו למועצת העיר וניסים מונה כסגן ראש העיר טדי קולק. "אז כשהתחלתי לעבוד בלשכה חיפשתי עוזר וביקשתי מאלי ישי שיבוא ויעזור לי. תחילה הוא סירב ושכנעתי אותו עד שהסכים והוא התגלה כעוזר מוכשר ומסור. הוא הוכיח נאמנות ומסירות לציבור ומשם התקדם הלאה". מייד לאחר ההצלחה בירושלים המשיך ניסים זאב בתוכניתו לייסד את 'מפלגת האם' כפי שהמליץ לו לעשות כליפה. הבחירות עמדו להתקיים בקרוב וזאב החל במרץ בהכנות לקראתה. היה ברור לו גם שהוא יהיה זה שיעמוד בראש התנועה הארצית.

"ואז יום אחד לקראת הבחירות הזמין אותי הגר"ע יוסף, יחד עם רבה של רעננה הרב יצחק פרץ וביקש ממני שאוותר, ואסכים למינוי של הרב פרץ לראשות התנועה, ואוותר על מקומי בכנסת. הרב אמר לי: "אתה יש לך תפקיד בכיר בעירייה יש לך מה לעשות ואני מבטיח לך שבעתיד תשולב בתוך הרשימה לכנסת". לא היה ספק שבבחירות אחר כך אשולב. בינתיים הרב יצחק פרץ עזב את ש"ס ואריה דרעי מונה לראשות התנועה. "לקראת הכנסת ה-19 נכנסתי לכנסת ופרשתי מעיריית ירושלים, אבל הסיפור ההוא עם ניסיון ההדחה שלי שאת מקורו קשה לי להבין, היווה בשבילי טראומה קשה. התאוששתי ממנו והמשכתי הלאה ברוך השם".

מאז כיהן ניסים זאב בכנסת והינו מוותיקיה. "אני חש שתרמתי הרבה", הוא אומר: "קידמתי חוקים למען כלל עם ישראל, למען חינוך ילדי ישראל, סייעתי בהקמת מינהל חינוך חרדי קידם ופישט את תקציבי החינוך החרדי, לא מזמן יזמתי חוק המסייע ליתומים". במשך כל הזמן הזה שמר ניסים זאב על קשר חם וקרוב עם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אשר קירבו חיבבו מאוד. "התייעצתי עם מרן בכל עניי הוא היה לי לאב ומורה דרך בכל פעולה שפעלתי הן בחיי הפרטיים והן בהנהלתי הפרטית, מאז שנפטר אני חשתי שנשארנו מיותמים".

היום שב ניסים לנוות ישראל לעסוק בטיפוח מפעל חייו, אחת מהיוזמות הגדולות שלו בשנים האחרונות הייתה הקמת בריכה מאובזרת וגדולה באזור המשרתת אלפים מידי חודש, המקום מתאים גם לנכים, ולבעלי מוגבלויות וזאב מתמוגג על ההצלחה שעלתה לו בעמל של שנים.

אחרי כל כך הרבה שנים, האם לא יהיה טוב לך משרה אחרת בתוך ש"ס, תפקיד אחר, מרכזי בתנועה, אני שואל. אבל זאב נחרץ: "זה ממש לא העיקר בש"ס. ש"ס היא בשביל המסורת, בשביל היהדות ולקירוב יהודים לאביהם שבשמים. זו מורשת מרן. אני מקווה שביום מהימים עוד אשוב לפעול למען הציבור במסגרתה, היא זקוקה לכך בהחלט. ש"ס היא הבית שלי, היא גדולה ורעיון גדול מכל אדם החבר בה".

הכתבה פורסמה בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!