"בשום מצב לא אכהן כשר פנים ללא מינהל התכנון"

פינוי-פיצוי
משפט אחד של פרגון אקראי שיצא מפיו של אלקין בראיון רדיופוני בסופ"ש שעבר, גרם לש"סניקים לצאת מגדרם בקריאות "זאב-זאב".

זאב אלקין הוא מהממולחים שבנושאים-ונותנים בפוליטיקה הישראלית. יסודותיו הדמוקרטיים בהררי קודש של מדינות הגוש הסובייטי לשעבר. נאמנותו למנהיג המכהן היא בהתאם לאג'נדה שלאורה גדל והתחנך.

נתניהו רואה בו את הח"כ הכמעט יחיד מחברי הליכוד שראוי לתת בו אמון במלאכת הרכבת הממשלה. השותפים הקואליציוניים, במיוחד השותפים הטבעיים החדשים-ישנים, למדו לסמוך על מילתו. כיו"ר קואליציה שהנהיג משמעת ברזל (בעיקר בקדנציית נתניהו השנייה) יש לו חולשה לא מוסתרת לשותפים החרדים. בהשוואה לאחרים, הם הכי נאמנים והכי זולים (תקציבית, תקציבית).

בניגוד להסתה התקשורתית, אלקין יודע שהחרדים מבקשים רק לחיות בכבוד. על ההופעות שלהם למשאים-ומתנים בימי עצמאות שאחרי בחירות הם גובים מחירים נוחים, לעומת אמנים ישראלים אחרים, בעלי מודעות עצמית מופרזת, כמו יאיר לפיד ובנט בקדנציה הקודמת. אלקין לפיכך, נזהר בכבודם וחיפש מסילות גם כשגורשו לאופוזיציה. על אחת כמה וכמה, ערב כניסה מחודשת לחופת זיווג שני.

רק שביום חמישי שעבר, רגע לפני שהוא נכנס לפגישה מספר 11 עם חברי סיעת יהדות התורה, גם אלקין כנראה איבד את ערנותו וזהירותו. הוא עלה לשידור לתוכנית פילפוליטיקה (בהגשת יעקב ריבלין והחתום-מעלה), ופלט מחמאה אחת יותר מדי: "יהדות התורה היא הסיעה המאורגנת והרצינית ביותר. לכן אנחנו מתקדמים איתה מהר יותר מאחרים", אמר זאב אלקין, ומצא עצמו מוטרד, כמו מפרסמי החברות הגדולות במשק.

החברים מיהדות התורה אהבו את הפרגון הפומבי. דרעי קצת פחות. תוך כדי הפגישה של אלקין עם החברים האשכנזים, כמה מהם שמו לב לכך שהבחור לא מרוכז ועסוק בשיגור מסרונים.

אלקין נאלץ להסביר ליו"ר ש"ס מה פשר האפליה בין הסיעות ומהיכן נולד הפרגון לתנועה האשכנזית על חשבון האחות המזרחית המקופחת. צוות המו"מ מטעם ש"ס בא עם רשימת דרישות לא פחות מגובשות, אמרו בש"ס והציגו את המסמכים המוכיחים. אלקין בתגובה התפתל ודרעי קינח בעקיצה: "אני מקווה שגם את זה לא נראה מחר בישראל היום".

מה לא נכתב על ישראל היום. סלע קיומה של ממשלת נתניהו הרביעית. העילה האמיתית שבגינה הלך נתניהו לבחירות ופירק את ממשלתו, ששריה כרתו ברית נגד פטרונו. בעולם המושגים של מו"ל הביביתון ניתן לומר, כי שריה ויועציה של הממשלה הקודמת הימרו על כל הז'יטונים והפסידו.

אלקין הסביר השבוע כי לא כל מה שיסוכם ייכלל בהסכם הקואליציוני. אז הנה לכם נדבך מרכזי להמחשת האמירה: אם יעלה במחשבתו של אחד מחברי האופוזיציה להגיש בשנית את החוק לסגירת ישראל היום, הוא יתקל בגיוס קואליציוני מקיר לקיר, למרות שבהסכם הקואליציוני העניין לא יוזכר בחצי מילה.

יו"ר ש"ס אריה דרעי ספג מתקפה מרוכזת מהעיתון במערכת הבחירות האחרונה. בסביבתו הצביעו על נטייה עקבית לטובת יחד ואלי ישי (כל היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש לעדכן את הנושים). התחקירן מוטי גילת, בנה על גופתו של דרעי קריירה שלמה אבל גם כותבים אחרים בעיתון נראו לדרעי כנגני ליווי באותה מקהלה.

כשהש"סניקים התבקשו לתת את מילתם כי יתנגדו לחוק, הם לא מיהרו לתקוע כף. החברים הספרדים הזכירו, כי במקרה והאופוזיציה תשוב ותדחוף את הצעת החוק, ש"ס תהווה לשון מאזניים. הלינקג' היה ברור. הסיקור של דרעי בישראל היום, ישפיע על הצעת החוק מחר. לפחות מעיון שטחי ובלתי מחייב בגיליונות האחרונים, עושה רושם שהמסר נקלט אט-אט.

תופרים תיק
נכון לעכשיו היא מילת מפתח בימי משא-ומתן, אבל בכל מה שנוגע לש"ס ה'נכון לעכשיו' הזה נמשך יותר מדי זמן. מאז החל המו"מ עוסק השיג-ושיח של הנושאים ונותנים בין הליכוד לש"ס, בשאלת הפיצוי שיינתן ליו"ר ש"ס אריה דרעי בתמורה לנטילת מנהל התכנון והעברתו לכחלון.

בתחילה דובר על תיק התחבורה בו מרוכזים חיבורי התשתית לכבישים, למנהרות, לגשרים ולכל שאר המעקפים שמרכזים בידי השר הממונה את אחד ממוקדי הכוח החזקים במדינה. אבל אז ישראל כץ הסתער להגן על הג'וב כמו האריה מהפרסומות של כביש מס' 1.

נכון לעכשיו מדברים בליכוד על תיק פנים ללא מינהל, פלוס נגב וגליל, פלוס דתות. בש"ס לא נאמרה המילה האחרונה, אבל בינתיים, בשעה שחבריו ביהדות התורה מסודרים, דרעי הוא עדיין שר בלי תיק ברור - שממתין לפיצוי ראוי.

הראשון והאחרון שהצליח לכפות על נתניהו לתפור למידותיו הגדולות תיק קטלני (במובן החיובי), היה אריק שרון המנוח, ב-96'. רק שאז היה לו סיוע מבחוץ של החבר ממשרד החוץ דוד לוי, שסירב להשתתף בטקס השבעת הממשלה לפני שיוסדר מעמדו של הגנרל מהחווה. ביבי התקפל ותפר לשרון את תיק התשתיות האימתני ששם את אריק בפוזיציה האהובה עליו כבולדוזר הלאומי. לדרעי אין עזרה מבחוץ וגם החברים מיהדות התורה (למעט ליצמן) לא יוצאים מגדרם כדי לעזור ולשתף פעולה. את תיק הפיצויים שלו, הוא צריך לנהל לבדו.

לפיצויים יש נטייה להיסחב עד בלי די, להצטמק ולעיתים גם להיעלם. תשאלו את חקלאי הקיבוצים המתגוררים בסמיכות לגבול עם ירדן שגם בחלוף עשרים שנה מיום חתימת הסכם השלום, עדיין מחכים לפיצוי שהובטח להם בתמורה לקרקע שנידבו לטובת מעבר הגבול.

נתניהו הוא מנהיג שמדרג איומים ומתעדף אותם בהתאם. כחלון הוא הגרעין האיראני, וביבי במקרה הזה הוא על תקן המעצמות שמתגמשות בהתאם לדרישות הצד השני. משרד אוצר, שיכון מלא-מלא, כולל מינהל ומשרד לאיכות סביבה. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין, ואין עדיין. עם שלושה מנדטים בלבד יותר מש"ס, כחלון בונה לו ממשלה בתוך ממשלה.

לכחלון שלושה מנדטים יותר מאשר לש"ס אבל ליהדות התורה מנדט אחד פחות. תיאורטית, ביבי יכול להרכיב ממשלת 61 בלי יהדות התורה אך לא יכול לעשות זה בלי ש"ס. ובכל זאת, מיצאו את ההבדלים: גם ליהדות התורה ניסו לקחת את הנכס המרכזי, ועדת הכספים, מתחת לאף, אבל גפני נעמד על הרגליים האחוריות והבהיר שהיה לא תהיה.

מבחינתו, ביבי הבטיח לו את הג'וב ערב הבחירות ושטח משוחרר לא יוחזר. משרה אחרת לא באה בחשבון מכל הסיבות שבעולם: הרבנים לא מתירים ליטול תפקידי שרים, אין בנמצא אף תפקיד משפיע אחר, המשק זקוק לו, התעשיינים משוועים לעזרתו, אפילו בתי הזיקוק מתגעגעים. בקיצור, גפני לא מצמץ לרגע והתוצאות בהתאם.

לדידו של גפני, הפיצויים היחידים עליהם ניתן לדון במסגרת "פינוי-פיצוי", נוגעים למפוני גוש קטיף. הללו, לא ידעו תקופה טובה כמו הקדנציה הקודמת של גפני בוועדה. אומרים שאפילו גבאי הצדקה סלומינסקי לא שבר את שיאי התשלום שהעביר למפונים היו"ר לשעבר (ובעתיד) מדגל התורה.

ואי אפשר בלי איווט ליברמן, שהוצג השבוע בתקשורת כמי שהשעה שיחקה לו. הרצוג צייץ והצהיר אמונים לישיבה באופוזיציה, וליברמן הוצג כמו עיט שחג מעל לחיה הפצועה ברגעיה האחרונים, נכון לעוט על הפגר. במפלגת העבודה זהו רק עניין של זמן עד שתיקבע יציאת הנשמה הפוליטית של היו"ר המפסיד.

על איווט עברו רגעי חרדה ממוצאי חג החירות. ליברמן לא הוזמן לחגיגת המימונה שערך דרעי והיה בטוח כי יש לכך סיבה ומסובב. מישהו לחש על אוזנו שדרעי מתאם מאחורי גבו ציר משותף עם הרצוג כשהשושבין הוא ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שתומך בהקמת ממשלת אחדות. כשפורסמו תמונותיו של ברקת טועם מהמופלטה של דרעי, ליברמן שיחרר "תרבחו ותסעדו" עצבני וניתק מגע. הקשר חודש רק במוצ"ש האחרון, כאשר הרצוג סינדל את עצמו והכריז כי יישאר באופוזיציה. חלום הבלהות התנדף ואיווט חש כמי שקיבל לידיו ג'וקר באמצע המשחק.

ואכן, נכון לעכשיו ההערכה הרווחת בסביבת ראש-הממשלה היא שליברמן יזכה מן ההפקר וימשיך לכהן כשר החוץ. מספרית, ביבי אומנם יכול להרכיב בלעדיו ממשלת 61, אך מעשית, זו לא באמת אופציה - מרגע שהיתכנות החבירה להרצוג הפכה לבלתי רלוונטית.

השאלה הגדולה היא מדוע סימן הקריאה ששם ליברמן אחרי השם 'משרד החוץ', הופך לסימן שאלה כשמדובר במינהל התכנון של דרעי. הרי מבין השניים, דרעי הוא שמחזיק במפתחות ה-61, אז מדוע דווקא ש"ס, ולא ישראל ביתנו, היא המפלגה שניתן לדון עמה על תיק הפיצויים?

סמינריון ערכים
הגרסה הרשמית של צוות המו"מ מטעם ש"ס הייתה שהם בכלל לא מדברים על תיקים. אותם כידוע לא מעניינים שיקולי 'פרסונה' וגם לא שיקולי 'פרנוסה'. הם הרי עוסקים אך ורק בעניינים הערכיים, וכדי ללמוד עליהם נא הזמינו מקום בסמינר 'ערכים' הקרוב. כל המקדים להירשם לפני צאת החג, יזכה בחדר משודרג לסמינריון הקרוב שייערך באחד ממלונות הקיבוץ הדתי – שמתפרנס מהנופש החרדי.

כבודם של הערכים במקומם מונח. העבודה שנעשתה בסוגיות המהותיות, החלה הרבה לפני הבחירות ואם תצלח המלאכה (ואין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מעינו של לפיד) נוכל לומר שאפו לכמה נשמות טובות בכנסת, כיום ולשעבר. שיתוף הפעולה בין ש"ס ליהדות התורה אומנם לוקה בחסר, אבל בניגוד לפליטת הפה של אלקין, שתי הרשימות באו עם רשימת מכולת ברורה.

לש"ס וליהדות התורה יש מחויבות ברורה ומיידית לדאוג לציבור שלם שנחתך בבשר החי. ליברמן לעומתם חף ממחויבות לבוחרים, וכפי שרמז אלקין משתמש גם באידאלים לצרכים כדאיים של סחר בתיקים (ראה ערך הסנקציות הפליליות ושינוי העמדות).

ביש מזלו של ליברמן הפך בידיו לקלף מיקוח. הוא הבהיר לנתניהו שאין לו מה להפסיד – פשוטו כמשמעו. בקדנציה הבעל"ט, גם ג'ובים הוא לא יוכל לחלק. תחת עינם הפקוחה של חוקרי להב 433 מתנדפים להם בתקופה האחרונה כל המקורבים והממונים במשרדים ובחברות הממשלתיות, שחוששים לעורם ומנתקים מגע. ולכן, דווקא בגלל שאין לו למי למסור דין וחשבון, איווט יכול לשחק על כל הקופה.

למפלגות החרדיות שמחויבות להחזיר את הלחם והחלב לציבור שהורעב, אין לכאורה את הפריבילגיה ללכת על הקצה ולפתוח את הקדנציה במלחמת עולם מול ראש הממשלה ושר האוצר.

ובכל זאת, כאשר משווים בין ש"ס ליהדות התורה מגלים פער בלתי מוסבר בתוצאה. לא בסוגיית התקציבים והחקיקה, שם הש"סניקים מדווחים על הישגים לא פחותים, אלא דווקא בשאלת התיקים.

פוליטיקה היא עולם של דימויים, ובלי לזלזל במשרד הדתות השמנוני מג'ובים ובמשרד הנגב והגליל החלוצי, דרעי נתפס מהרגע הראשון כמי שחותר לשוב למשרד הפנים. בלי מינהל תכנון, זה לא זה.

הש"סניקים מדברים בקול אחד. בניגוד לבוקה ומבולקה בבית היהודי, שם אנו מדווחים על איבוד שליטה מוחלט של בנט ויועצו שלום שלמה (פרטים בהמשך) ואפילו בניגוד לקולות השונים ביהדות התורה, בש"ס שוררת שתיקה.

שלושת הנושאים-ונותנים מטעם התנועה, אטיאס, אבידן ודרעי (האח), מתנהלים בדיסקרטיות, כמעט ללא הדלפות. אולי בגלל זה, ועל רקע הגיבוי הפומבי המוכתב מלמעלה, נמצא השבוע בתוך סיעת ש"ס ח"כ שהפנה דווקא אליהם את האצבע המאשימה.

מדובר בחבר סיעה, שלא משתתף, כמו יתר חבריו במשא ומתן, ובניגוד לחברים איציק כהן, מרגי ואולי גם נהרי, לא מצפה לקבל תפקיד מיניסטריאלי.

"הרי כל הקלפים בידינו", מפתיע הח"כ האלמוני בתובנה משלו, "בלי ש"ס אין ממשלה. כבר היינו בסיטואציה כזאת בעבר כשהופעל עלינו מכבש לחצים בדרישה לוותר על המינהל שהובטח", ממשיך הח"כ ומפרט לציטוט ולא לייחוס, "אריאל אטיאס לפני שתי קדנציות החזיק בכיס הבטחה מערב הבחירות לקבלת משרד שיכון מלא-מלא כולל מינהל מקרקעי ישראל. נתניהו נעמד על רגליו האחוריות אבל אטיאס לא ויתר ותבע מנתניהו לעמוד בהבטחתו.

"אטיאס מנהל כיום את המו"מ מטעם ש"ס. כפי שהוא ידע להשאיר בשעתו את מינהל מקרקעי ישראל במשרד השיכון שנמסר לידיו, כך הוא יכול להשאיר כיום את מינהל התכנון במשרד הפנים עבור דרעי. אם כחלון, גפני ואיווט סימנו מטרה והשיגו, אין שום סיבה שדווקא ש"ס, אשר הסתפקה מלכתחילה בתיק בינוני, תוותר ותסתפק בפיצויים".

ריד מיי ליפס
כשדרעי שומע את הטענה הוא מפתיע בתגובה כנה ופתוחה. כנות אצל פוליטיקאים אינה עניין של מה בכך בימים שבשגרה ועל אחת כמה וכמה בעיצומו של מו"מ קואליציוני.

"זה לא אטיאס אלא אני. האחריות לנושא התיקים היא אך ורק שלי", הוא אומר בתשובה, "לחברי צוות המשא-ומתן מגיע כל הקרדיט על עבודה נהדרת, דיסקרטית ומקצועית. ההישגים שלהם חשובים ועוד ייוודעו ברבים כשיגיע הזמן".

דרעי מבקש להזכיר איפה כולנו היינו לפני כמה חודשים: "זה לא רק יאיר לפיד שאיבד את עולמו. קחו את הבית היהודי. הרי בנט ישב בתוך הממשלה וסייע לנו ללכת לבחירות. הוא היה בטוח שאו-טו-טו הוא מקבל את תפקיד שר הביטחון, ותראו איפה הוא היום. הייתה לנו סייעתא דשמיא נפלאה, היהדות החרדית נמצאת היום במצב הרבה יותר טוב, ולפני שנחליט לנהל מלחמת עולם סביב תיק מסויים, יש כמה נושאים קצת יותר חשובים ויותר מהותיים לציבור הבוחרים".

אבל ציבורית, הדימוי שנוצר הוא שכחלון כופף את ידך במבחן הראשון, וקיבל את מינהל התכנון, שאלתי.

"זה לא כחלון וגם לא חברי צוות המשא-ומתן שלנו אלא אני", השיב דרעי והפתיע, "האחריות היא שלי ושלי בלבד. אם הייתי מתעקש - תיק הפנים עם מינהל התכנון היה בידינו, למעשה הוא כבר היה כי נתניהו הבטיח. יש פה דילמה אמיתית איזה תפקיד עדיף לקחת והיה מי שניצל את ההתלבטות הזאת כדי לנסות לקבוע עובדות. לכולם אני אומר, חכו בסבלנות. המשא-ומתן לא נגמר".

ההתלבטות האם לחזור למשרד הפנים, לא מתחילה ונגמרת רק במינהל התכנון. עתירה לבג"ץ תוגש וגם אם לא תתקבל, תגרור מן הסתם אמירות שדרעי היה מעדיף לוותר עליהן. ובכלל, מאז הימים שדרעי שימש כמנכ"ל ולאחר מכן כשר של המדינה, המשרד שינה את פניו. מאות נציגים ברשויות מחכים למלך שיחזור ויחלק להם את אוצרות המדינה. דרעי יודע שבמציאות הנוכחית זה לא אפשרי ולא כדאי. הוא לא מרגיש כמי שצריך להיבחר במרכז המפלגה, ומכוון למקום אחר לגמרי, כשהוא חושב על חזרתו לתפקיד ביצועי ממלכתי.

"בסוף יש שתי אופציות", הוא אומר, "או שנחליט בשקלול כל הנתונים לדרוש בכל זאת את משרד הפנים מלא-מלא, או שנקבל את הצעתו החלופית של נתניהו לקבלת תיק התחבורה, כולל הנגב והגליל והדתות. לא תהיה אופציה של הליכה לתיק הפנים ללא מינהל התכנון, או קבלת 'תיק כלאיים' אחר ללא משמעות ביצועית מעשית". איך אמר יוסי שריד בשעתו? ריד מיי ליפס.

הפרוטוקולים של אלקין
במסגרת פרויקט פינוי-פיצוי, מתנהלת גם דגל התורה בשולי המו"מ הקואליציוני עם ניסיון למזער נזקים. בתוך סיעת יהדות התורה היא נותרה ביחס לא פרופורציונאלי בעליל של שניים מול ארבעה אגודאים, כשבאגודת ישראל מסרבים לדבר על רוטציה.

השבוע הצהיר ח"כ ליצמן כי נעשים מאמצים לשלב את הח"כ לשעבר יעקב אשר במסגרת תיקון חקיקה שיאפשר את מינויו של סגן שר שאינו ח"כ. אם היה עוד סיכוי להעברת המהלך, הוא טורפד בעצם פרסומו.

תשמעו סיפור: במסגרת הניסיון (שלא צלח) לתאם מהלכים בין ש"ס ליהדות התורה הסכימה ש"ס לתמוך בהליך האמור בתמורה לתמיכת דגל התורה בהותרת מינהל התכנון במשרד הפנים.

באחת מפגישות המו"מ אף העלה נציג ש"ס את ההצעה ושאל, מנימוקיו שלו (התן-וקח האמור לעיל), מה הסיכויים ליישומה: "אתה רוצה שנעשה איתכם מה שעשינו עם יהדות התורה?", שאל אותו אלקין, "נרשום בפרוטוקול שהדרישה הועלתה מצדכם בנחרצות אך לבסוף נדחתה".

המסקנה: כאשר באגודת ישראל מציעים בפומבי נוסחאות לפיצויה של דגל התורה, מישהו בסיעה הליטאית המצומצמת צריך להיות מודאג. תשאלו את חברי צוות המו"מ של ש"ס.

בנט צדק
החד גדיא בין ש"ס לבית היהודי נמשך גם הרבה אחרי פסח – ויוקדשו לו מיטב המאמצים בימים שנותרו להרכבת הממשלה. אם בש"ס כמעט כולם מדברים בקול אחד, הרי שבבית היהודי בוקה ומבולקה. לכל ח"כ יש שם של מועמד אחר לתפקיד שר/סגן שר. מאחורי כל הצעה תמימה מסתתרת תחמנות מרנינה. נפתלי בנט, נראה כמי שמאבד שליטה.

כשאלי בן דהן מתראיין ומציע שאיילת שקד תכהן כסגנית שר, הוא מבין שזו הדרך היחידה לשמר מוקד שליטה במשרד הדתות. אם מפלגת הבית היהודי תקבל שלושה שרים על פי מפתח-גנבים שייתן לה יותר שרים מאשר לאחרים, היא תיאלץ לוותר לש"ס על משרד הדתות.

כשאיילת שקד מתראיינת לכל מיקרופון פתוח נגד העברת תיק הדתות לש"ס, היא מתכוונת לקרוא תיגר על ההצעה, המעליבה מבחינתה, להיכנס לנעלי המשרד לענייני גימלאים של אורי אורבך המנוח. מה שהתאים ל'מנוח' (שבהומור עצמי, כונה כך בחייו), שראה בעצמו סוג של פנסיונר-מרצון שבא להשפיע בדיבור ולא במעש, לא מתאים לטמפרמנט של אשת הטייס.

בתווך, ממשיכה איילת שקד לשמר את הקשר עם חברי הכנסת החרדים, שמרגישים סוג של תיקון. רק לפני שנתיים, במו"מ הקואליציוני הנורא ההוא, הם חיזרו אחרי עסקני הבית היהודי, והנה, הם הופכים למחוזרים – כמה נוח ונעים.

מראה מנהלי ישיבות חברון ומיר המארחים בהדרת כבוד את האישים הנכבדים מהבית היהודי שכרתו ברית עם לפיד, נותר חקוק בלב גם אחרי שנתיים. כמה טוב שהתמונות החדשות, משכיחות מעט את המראות הישנים.

מותר לשמוח לאיד למרות שהמשחק לא נגמר, אבל בכנות, חייבים להודות שהמו"מ הנוכחי מוכיח שבנט לא היה האשם היחיד בסיפור ההוא. יו"ר הבית היהודי טען בשעתו ששיגר שליחים מישראל ומעבר לים לחברים החרדים כדי לסכם על גיבוש בלוק טכני מול ראש-הממשלה.

בראש המדברים עמד הנגיד האמריקאי אהרון וולפסון שניסה לתווך בין דרעי ואחרים לבנט (כולם היו ידידיו), וקיבל חותמת שחורה בוויזה. בסביבתו של בנט בטוחים עד היום, שדרעי, גפני, ליצמן, פרוש ושאר החברים שסירבו בשעתו לשתף פעולה, תודרכו ישירות על-ידי ראש הממשלה.

כאשר רואים כיום את נפתלי בנט מורחק ממעון ראש הממשלה, נרמס ונדחק לשוליים, וזה עוד אחרי מערכת בחירות שבמהלכה הבטיח נתניהו ליזום עמו את שיחת הטלפון הראשונה, חייבים להודות שבנט לא דיבר רק מהרהורי ליבו.

אז נכון שאין בטיעונים הללו כדי להצדיק את החדווה היתירה שאפפה את בנט וגרמה לו להפוך לשותף מלא ביישום האג'נדה האנטי-חרדית של לפיד. "מעון כנגד מעונות", התחשבן השבוע אחד מח"כי יהדות התורה, עם בנט שלול-הגישה למעון רה"מ, והזכיר לו את שינוי הקריטריונים במעונות התמ"ת, מהלך שפגע באלפי אימהות עובדות חרדיות.

ובכל זאת, אחרי כל הביקורת שנמתחה כאן בשנתיים האחרונות על בנט וחבריו בכמויות של ממטרי חודש ניסן התשע"ה, צדק היסטורי חייבים לעשות. המו"מ הקואליציוני הנוכחי מוכיח שלפחות בטענה הקמאית שלו, נפתלי בנט צדק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!