לב חכם וגדול, קשה עלי פרידתכם

אודה ולא אבוש, כי מזה שנים מאז קבעתי את משלח ידי בתחום העיתונאות והכתיבה, זוהי הפעם הראשונה שאני מתקשה לעמוד במשימה. בניגוד לאלפי המילים ורבבות התווים שבדרך כלל נשלפות מהמקלדת ללא מניעה, לראשונה הידיים רועדות, הלב מצטמק מכאב והראש ממאן להשלים עם התוגה הכללית של עם ישראל אך בעיקר מזו - הפרטית שלי. ראש הישיבה הדגול שכל כך חיבבתי, נסתלק לו לגנזי מרומים בשיאן של שנותיו היפות והשופעות מאור התורה, לאחר מנת סבל וייסורים קשים.

אכן אין ספק, כי על ראש ישיבת אנטוורפן מו"ר הגר"י טרגר זצ"ל, חתנו הגדול של פוסק הדור הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, אפשר ואף ראוי לגולל כעת את שלל התארים הגדולים השמורים לגדולי ישראל. אלא שראש הישיבה היה אישיות תורנית חובקת עולם בזכות עצמו, גם מבלי להיאחז בקרנות הייחוס המשפחתי, וכותלי בית המדרש יוכיחו על רבבות התלמידים שהעמיד.

כזה היה מורי ורבי, גאון הגאונים, שלא היה דבר הלכה, משנה, מאמר חז"ל, דברי ראשונים או אחרונים שנעלמו ממנו. אך מעבר להיותו גאון ובקי עצום בתורה, היה שנון וחד כתער. כל שיעוריו כמו שיחות החולין שלו היו משתבחים בצלילות דעת, בהיגיון בריא וחשיבה איתנה, צרופה בזיכרון וחריפות שלא נראתה כמוה בדור האחרון.

ראש הישיבה שהיה איש אשכולות שכל רז לא אניס ליה, זכה גם לשם ולתהילה הודות לפיו מפיק המרגליות. רבים וטובים היו מתמוגגים מדרשותיו הנפלאות שנמזגו ושוזרו מחוכמת וידיעת התורה על כל מכמניה, הן בנגלה והן בנסתר.

ידע וזיכרון עצום שאין דומה להם
רבינו ע"ה היה ראש ישיבה מזן אחר, ייחודי ונדיר: גאונותו בתורה נארזה בהתמצאות מדהימה בכל רבדי היהדות, כולל תולדות סדר הדורות, זמניהם, קהילותיהם, אישיהם, ספריהם והתאריכים שלהם שהיו שגורים על פיו והקפיד להנחיל אותם לאלפי העדרים שרכשו אצלו קניין תורה ויראה.

לעולם לא אשכח את שעות רעווא דרעווין היקרות מפז, כאשר מדי שבת בשבתו היינו תלמידי כיתתו, מתאספים לפני תפילת המנחה בחדר הלימוד האישי שלו לסדנה על תולדות גאוני ישראל: היינו מתקבצים במעגל סביב שולחנו שהיה מכותר בארונות גדושים במאות ספרי קודש, חלקם עתיקים ונדירים.

ראש הישיבה היה זורק שאלה לחלל החדר כמו לדוגמה: "האם ידוע לכם מיהו היה רבי יהונתן אייבשיץ... מתי הוא חי, כמה ספרים כתב ומה שמם?"... אנחנו דלי הדעת וקטני הראש ניסינו את מזלנו, אך חיש מהר הביס אותנו קולו השופע של ראש הישיבה וכמעיין המתגבר שפך עלינו קיתונות של מידע מדויק להפליא, החל מיום לידתו של רבי יהונתן אייבשיץ, נישואיו והתמנותו כרב קהילות, המשך בפירוט מדהים על כל ספריו, שמותיהם והתאריכים שיצאו לאור, וכלה באפיזודת המחלוקת המפורסמת עם הגאון רבי יעקב מעמדין זצ"ל והשלכותיה לדורות אחריו.

על רגעי נועם שבת מתוקים אלו ניתן לומר בוודאות, כי מי שלא טעם את טעמם, לא יודע עונג שבת מהו.

אבא נפלא ואספקלריה מאירת עיניים
ראש הישיבה אמנם אינו חף ממגוון כינויי הכבוד ההולמים את גדולי הדור, אף שסלד והתרחק מהם בחייו כמטווחי קשת. אולם, עבורי, תלמידו הנאמן שזכיתי להיות קרוב לליבו, כל הגינונים ושלל התארים באשר יהיו, מתגמדים הם נוכח דמותו האצילית והאבהית. בשבילי, כמו לאלפי תלמידיו הפרושים ברחבי תבל, היה הגאון האדיר, מרביץ תורה לרבים, הרב יהודה טרגר זצ"ל, קודם כל ולפני הכול - "אבא"! אבא נפלא, מחנך קשוב, אוהב את הבריות ואהוב עליהם, אך בעיקר אספקלריה מאירת עיניים ומסבירת פנים.

אמנם היה ידוע לרבים כגאון בתורה, נואם בחסד עליון ומורה דרך לאלפים, אך מעטים מבין אלה שלא זכו להיות מתלמידיו, מודעים לגדלותו הענקית במידות, בענווה, צנעה ובייחוד באהבת ישראל. כמי שהתרחק מכל רבב של מחלוקת, ריב ומדנים, חרף מיקומו על פני שנים רבות בסביבה שפעמים לא הייתה מובנת מאליה כלל ועיקר, לא אחת היה ראש הישיבה מהנעלבים ואינם עולבים ומשיבים. זו כנראה הסיבה שבשלה מצא חן וחסד בעיני אלוקים ואדם בקרב כל החוגים, שכן הקרין את חיבתו ומאור פניו לכל יהודי ולתלמידיו במיוחד באופן אישי.

האנקדוטה הבאה שתישאר חקוקה בזיכרוני לעד, יכולה להיות גל-עד להמחשה חיה ממנה נוכל ללמוד מאיזה חומר קרוץ מחנך דגול כדוגמת ראש הישיבה ע"ה: היה זה היום הראשון שזכיתי להיכנס לחסות בצל כנפיו בישיבת 'עץ חיים' בשכונת 'וילרייק' שבאנטוורפן. עברתי אז מישיבה אחרת שחרטה על דגלה את שיטת המשטר הקשיח שאינו מסביר פנים לעלומי חמד, שלא לדבר על יחס כלשהו ולו החלפת מילים בלבד עם ראש הישיבה.

זוכר אני היטב את תפילת 'שחרית' הראשונה בישיבה באנטוורפן בהנהגתו של מו"ר הגר"י טרגר זצ"ל, כאשר בסיומה, כשפנה ממקום מושבו לכיוון היציאה מבית המדרש, חלף על פני התלמידים ואיחל לכל תלמיד ברכת 'בוקר טוב' כשחיוך רחב נסוך על פניו.

הייתי אז נער צעיר בגיל 16, והמעבר החד מישיבה שבה התנהלו חוקים נוקשים למדי, לישיבה שבה ראש הישיבה "מחייך" אל התלמידים על הבוקר, הפתיעה אותי במידה כה רבה, עד כדי שצבטתי את עצמי על מנת לוודא שאיני נתון תחת השפעת הזיה, בעוד שאלתי את חבריי החדשים, האם הגעתי לגן עדן?...

ישנה אמרה שנונה שאומרת, כי "על תלמיד חכם לדעת גם את החלק החמישי של השולחן ערוך". מבחינתי, יותר מכל המעלות הנשגבות שנזקפות לדמותו הגדולה של ראש הישיבה, דווקא "ההנהגה" המופלאה והמופשטת ששולבה בגאונות אדירה ותבונה רבה, ואשר באמצעותה הרביץ תורה וחינוך לדורות, היא זו שמנציחה באופן הבולט ביותר את גדלותו כצוואה והוראה לדורות הבאים, למחנכים, ראשי ישיבות ומורי דרך - להקרין אור ושמחה, להאהיב את התורה ולהאיר פנים לכל נער על פי דרכו.

מחד, הלב ממאן להינחם, מבכה את האבידה וזועק אוי לה לעלבונה של תורה... אוי לו לדור שאבד לו צדיק ישר וחסיד אמת... אך מאידך, הותיר לנו מורינו ורבינו את מורשתו להישען עליה - "עץ חיים היא למחזיקים בה" - תורתו, דרכו והנהגתו המאירים שימשיכו להורות ולאורות לנו את דרך החיים.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!