כ"ד חשון התשפ"ה
25.11.2024

"תבטל, החתן נפטר" • טור של כאב ודמע

את שיחת הטלפון הזו לא ישכח ישראל הירשמן עוד שנים רבות, הרעד האיום והכאב כשחתן צעיר מקפח את חייו באופן טראגי

"תבטל, החתן נפטר" • טור של כאב ודמע


הלב הוא מרכז הנפש, הוא העיקרי שבתחושות, הוא המרכזי שבעצבים, הוא הנפש. הלב יודע לספוג, יודע להכהות כאב - לא פחות מאשר להגביר את התחושה, את המועקה.

גם שמחות ורגעים יפים מתנקזים אל הלב, אלה כאלה מווסתים כפקודתו, הלב מכיל את רגעי היופי החזקים ביותר ואת השמחה איתם, יודע הוא להנציחם על הלוח שבו, להטביע את חותמם על מהלך חיינו בחותמת של קבע או לזמן קצוב.

לפעמים, לרגעים, הכל דומם, הכל קפא, הכל עמד מלכת ועצר על מקומו, הלב שותת דם ודמע, הסאה מוגדשת, סף הכאב הגיע לשיאו...

כזה היה גם הרגע בו צלצל הטלפון ביום רביעי בצהריים ובקו שררה דומייה, נגמרו להם המילים, כלה הדיו ותיקצר היריעה, זהו הרגע שהכל מתפוצץ בפנים בחבטה עזה, 'הלו' אני שואל לתוך הפומית, ואני שומע נשימות כבדות על גבול בכי סוער, ואז עלם החמודות יורה במהירות לתוך הקו: הירשמן מהתזמורות? 'נכון!' אני משיב, יש לכם הזמנה לתאריך ט"ז אדר א'? הוא שואל באותה נשימה, 'כן!' אני עונה, ואז הבכי התחיל לגלוש והבחור נשנק לו ואומר: תבטל - הוא נפטר!

רעד איום אחז בי, נבוך הייתי מול הסיטואציה הבלתי מוכרת "להתמודד עם החבר הטוב ביותר של חתן שנפטר", אויייייי טאטע רציתי לשאוג, אבל אז נמלכתי והתיישבתי לכתוב את אשר על ליבי.

חשבתי שראיתי וחוויתי הכל, מסיפורי ניסים הכי הזויים עד טרגדיות מצמררות שלא ניתן לשערם, 7 שנים בענף לא הולכים ברגל - אמרתי לעצמי אינספור פעמים, אבל מעולם לא הרגשתי רגש חד שכזה, יבבה שמנסרת בחלל, הלב שנקרע לחתיכות ושותת דם בלי אפשרות לעצור, כאב שמפלח את כל הרקיעים, מוות פתאומי ומיותר כל כך של עלם זך וטהור, בחור תמים וישר דרך, למדן ובעל לב, כל מאוויו היו נתונים להקמת ביתו, בית של תורה וגמילות חסדים על אדני דרך ה', הכל נגדע באיבו באופן אכזרי וטראומתי כל כך, זה כואב - פשוט כואב כל כך!

בל נשכח את חבריו הצעירים שנתקלים בתחילת פריחתם במלאך המוות, את הכלה הצעירה והבוכייה שחלומותיה נגוזו ונגדעו באופן כואב וחד, את הוריו ששיכלו בן בפתאומיות שכזאת, את אחיו ואחיותיו בעיקר הקטנים שבהם ששואלים איה אחינו, איה.... ותלך זעקתם מקצה העולם ועד קצהו ותהדהד עד לב השמיים, את הורי ומשפחת הכלה, כולם בוכיים וזועקים "עד מתי טאטע" ושמיים עונים לעומתם "מנעו מבכי קולכם ועינכם מדמעה" הבטחת הרבש"ע לרחל אימנו.

נייחל לעילוי נשמתו של הרב יצחק סאמעט זצ"ל, לנחמת משפחתו וארוסתו הטריה, לנחמת ציון כולה, בבניין ירושלים ננוחם...

הכותב הינו בעל משרד ההפקות "ישמח ישראל" - "סדר שלישי / ידידים העולמית"
חתן סאמעט מוות תזמורת

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 9 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}