הטקטיקה של נתניהו: החלש ומשול • טור שבועי

במהלך הקדנציה הקודמת, כשלפיד היה שר האוצר, שקדו אנשיו על פרויקט כלכלי רב השראה גדול וחשוב ברמה הלאומית. בדיקת ההתכנות והמשמעויות של המהלך התקדמו במרץ, עד שמישהו הבחין שבעוד האוצר ואנשים שונים במשק נמצאים בסוד העניינים, יש גורם אחד שנשאר מחוץ למעגל יודעי הדבר: ראש הממשלה. כשאנשיו של לפיד ביקשו לעדכן את נתניהו, אמר להם בכיר בסביבתו: אם אתם רוצים שהפרויקט יצליח, אל תספרו עליו לנתניהו. ראש הממשלה שהיה כל כך להוט בטרפוד מהלכיו של לפיד, היה מכשיל את התוכנית רק כדי לא לתת לו את הקרדיט.

ההתבטאות הזו שיצאה מפיו של אחד הקרובים ביותר לרה"מ, חושפת את מערכת השיקולים שעומדת לנגד עיניו של נתניהו. זו אולי גם הנוסחה של נתניהו להרכבת הממשלה הרביעית: ממשלה שלא תתפרק ושאיש משריה לא יהפוך לכוכב שיאיים עליו בבחירות הבאות. נתניהו אוהב את שותפיו קטנים, ממושמעים ואפורים. כשגער בשריו בממשלתו השנייה "תהיו כחלונים", הוא לא התכוון להחמיא לכחלון אלא לחבוט בשריו. בידי לפיד הופקד האוצר רק משום שהכישלון בתיק הזה מובטח. כשהיה חשש קלוש שלפיד יצליח להעביר את מע"מ אפס- נתניהו החליט לוודא הריגה והקדים את הבחירות כדי לממש רווחים בעוד לפיד מדמם בסקרים.

מה שמדריך את נתניהו זו לא טובת המדינה, לא התאמת האדם לתפקיד, או הכישורים שלו. ההיפך. ככל שהאיש מתאים יותר- זה מסוכן יותר. הוא עוד עלול, חלילה, להצליח. ביביסטים ותיקים שמלווים את הקליינט שנים ארוכות מכירים היטב את דרך החשיבה שלו: כשהוא מזהה פוטנציאל לאיום, הוא מחליש ומחסל אותו, ולעזאזל המדינה. שם המשחק הוא נטרול היריב. השגת המטרה אפשרית בשתי שיטות: צירוף המתחרה לממשלה והצבתו בתיק נטול סמכויות או שמנוגד באופן מוחלט לכישוריו, או ייבושו למוות על ספסלי האופוזיציה.

בנט למשל, נוגס בליכוד מימין, לכן יש פיתוי גדול מאוד להשאיר אותו בחוץ להיחלש. גם האפשרות להשאיר את ליברמן באופוזיציה מדגדגת. שר החוץ שנחשד בבלפור כמי שהיה במזימה אחת להפיל את נתניהו עם כחלון ולפיד, יכול להיחלש מחוץ לממשלה עד כדי סילוק מהמפה הפוליטית. מצד שני, בקדנציה החולפת ליברמן נכנס עם 15 מנדטים, בנט עם 12, ומיום הבוחר לפני חודש הם סיימו בשן ועין עם 14 מנדטים ביחד, וזה לאחר שישבו בתוך הקואליציה.

גם צירופו של כחלון לממשלה הוא איום. רק חסר לנתניהו ששר התקשורת לשעבר יתגלה כסיפור הצלחה גם באוצר. כחלון יגלה מהר מאוד שהוא מחליף את לפיד לא רק על כורסת השר אלא גם כנציגו של הדמון נוני בעיני נתניהו. ראש הממשלה יעשה כל מאמץ לסרס את שר האוצר, אולי באמצעות דילול כוחו על ידי הקמת ממשלת אחדות, הכלי מספר אחת לחיסול יריבים סמויים וגם לריכוך התדמית של ישראל בעיני הקהילה הבינלאומית. בממשלה עם הרצוג אמנם צריך להאכיל הרבה פיות, וזה יהיה על חשבון הליכוד, אבל למי אכפת. הממשלה תהיה רחבה יותר, ויהיו בה פחות סכנות.

כבר אמרו שנתניהו גדול מסך פחדיו. יש פוליטיקאים שרואים בכל משבר הזדמנות, נתניהו רואה בכל הזדמנות איום. לסכנה החדשה שלו קוראים בוז'י. למרות המראה החנוני, נתניהו משוכנע שמדובר בסכינאי ממולח שמסתתר מאחורי הבייבי פייס וציפורה. החשש הגדול שלו הוא לצרף את הרצוג לממשלה ולגלות שבעוד שנה- שנתיים הרצוג ימאס בתעלולים ובשטיקים וימוטט את הקואליציה מתחת רגליו של נתניהו.

מו"מ בהילוך גבוה
עד עכשיו המגעים הקואליציוניים התנהלו בעצלתיים. פול גז בניוטרל. המשחק האמיתי יתחיל רק בשבוע הבא, אבל אמש כבר הורה נתניהו להאיץ את המגעים לסגירה עם כחלון, ובמקביל הוא סגר עם בנט. יו"ר הבית היהודי הסכים לרדת מהעץ והוא יסתפק בתיק הכלכלה והאסטרטגיה עבורו, תיק החקלאות לאורי אריאל שיכלול את החטיבה להתיישבות, ותיק נוסף עבור איילת שקד. ביום שישי יראו נתניהו וליברמן אחד לשני את הלבן של העיניים. מעניין מה אפשר להסיק מכך שבנט הסכים לוותר על דרישתו להשוואת תנאי שירות עם ליברמן. האם זה מעיד על כך שגם ליברמן ירד מהתעקשותו להחזיק בתיק החוץ? או שהוא יעדיף להישאר מחוץ לקואליציה. ויש גם אפשרות שלישית: אולי בעקבות הסגירה עם בנט נסללה דרכו של איווט לעוד כהונה במשרד החוץ? בפגישה הזו לא ייסגר דבר. נתניהו יבדוק עם ליברמן כמה עולה להפר הבטחה, ואיווט יבדוק עם ביבי עד כמה הוא סחיט. אחרי הכל, אחרי שתוקם ממשלת 61, הסיכוי שהרצוג יצטרף הוא קלוש.

רה"מ נמצא עדיין בשלב הגישושים וההתכנויות. החלקים של הפאזל עוד רחוקים מלהיות במקום. גם הוא לא יודע איך זה יגמר: בממשלת 67, או בממשלת חזרה לקווי 67. הכל שאלה של מחיר. ההחלטה הסופית תתקבל לפי שיקולי עלות-תועלת. אם יתברר שהתשלום לשותפות גבוה מאוד ובמקביל תשלם ישראל מחיר גבוה בזירה הבינלאומית על הקמת ממשלת ימין, ייתכן שנתניהו יעדיף לשלם קצת יותר ולהכניס את מפלגת העבודה שתקנה לו שקט בבית הלבן. אם האוצר, החוץ, והתמ"ת או החינוך לא יישארו בליכוד, תישאר מפלגת השלטון עם אפס נכסים בישראל ועם בלגן עולמי, המחיר יהיה גבוה מדי אל מול התמורה.

בשתי הממשלות האחרונות שהקים היתה נטייה ברורה לרצות את העולם. עדיין יש סיכוי שזה יקרה גם הפעם. גם כאן השאלה תהיה באיזה מחיר. ליברמן ובנט יסתפקו יחד בחמישה תיקים, אבל כדי להכניס את העבודה ידרשו לפחות שבעה או שמונה, וכדי למנוע התנגדויות ימסרו סגני שרים בכמויות. מתמטית, 24 האצבעות של המחנ"צ הן יותר מה-14 של בנט וליברמן, אבל גם ה-24 של הרצוג הוא לא מספר ברזל. לליכוד ברורים שני דברים: שחלק ממפלגת העבודה יהיה אופוזיציה בתוך הקואליציה, ושהרצוג לא ייכנס ללא רוטציה. נתניהו ישלם את המחיר רק אם יהיה עם הגב לקיר.

יעלון בביטחון, כץ בתחבורה
נכון להיום יש רק שלושה אנשים בליכוד שיודעים בסבירות גבוהה מאוד מה יהיה תפקידם בממשלה הבאה: נתניהו ראש הממשלה, בוגי יעלון שר הביטחון, וקבלו את ישראל כץ, שר התחבורה-פלוס הבא (וזאת רק אם תיק החוץ לא יישאר בידי הליכוד). לידיעת הקורא דרעי, התיק שהוצע לו רק לפני יומיים כתחליף למשרד הפנים, כבר לא רלוונטי.

כץ, שעשה קריירה מקביעת עובדות בשטח, קבע כבר גם את העובדה הזו: הוא ימשיך לכהן כשר התחבורה, אם ירצה בכך, ושהתיק לא יוצע לאף אחד אחר. אם תיק החוץ לא יישאר בליכוד, את הקדנציה השלישית שלו יחל כץ עם סמכויות רחבות יותר וחברות בקבינט.

דרעי, שממשיך להיאבק על מנהל התכנון, זכה לכמה שעות של פנטזיה כשר התחבורה. החלומות כללו כבישים באלעד, תשתיות במאה שערים, מנהרות מתחת לבית של אלי ישי וכביש עוקף מועצת חכמים. אחרי שכץ מילא במשרד שתי קדנציות מוצלחות מאוד, הפך התיק למושא חלומות. ככה זה בפוליטיקה. חשיבותו של תיק נקבעת לפי מספר הפוליטיקאים שמתקוטטים עליו.

דרעי, דרך אגב, מחזיק בהבטחה לשמש שר הפנים. נתניהו הבטיח לו שהתיק יהיה בידיו, מבלי שיוצאו ממנו חלקים. לזכות הליכוד אפשר לזקוף את העובדה שהם לא מתכחשים. בעוד מפלגת השלטון מתנערת מהבטחתה להעניק לבנט את הביטחון, לדרעי מוכנים לשלם מחיר כבד על הפרת ההבטחה. עד שיו"ר ש"ס ישוב מהצפון ימצאו עבורו חלופות אחרות. על משרד הכלכלה אין מה לדבר. דרעי לא ייכנס לנעליו של ישי שהחזיק בעבר בתיק. אם יתעקש בכל זאת על הפנים הוא יקבל אותו, אבל כחלון יעדיף להישאר בחוץ. שאלתי את כחלון מה יעשה אם דרעי ימשיך בסירובו להוצאת מנהל התכנון ממשרד הפנים. אנחנו לא חייבים להיות בממשלה, אמר כחלון, כבר הוכחתי פעם שאני מתכוון למה שאני אומר. לשר האוצר המיועד יש את העצבים הכי נוקשים בפוליטיקה הישראלית. באותה מידה שהוא רוצה להיכנס, הוא מוכן גם לצאת.

חסון נגד הרצוג
לעת עתה כולם עדיין מכחישים את הפגישה בין הרצוג לנתניהו שאת דבר קיומה פרסמה איילה חסון בערוץ 1. קשה להאמין שחסון בעלת היושרה העיתונאית היתה מתעקשת על פרסום שקרי באותה מידה שלא סביר שהרצוג ירשה לעצמו לשקר שוב ושוב אל מול האומה. לזכותה של חסון עומד הרקורד המוכח והמוצלח שלה כסקופריסטית, להרצוג יש מוניטין ושם טוב, כך שלא חייבים להכריע ביניהם. ייתכן שהצלע השלישית היא זו שספקה גרסאות סותרות.

מאז יום ג, כל ערב לפני שידור המהדורות הרצוג נכנס לכוננות. שאלו אותי אם דרעי הוא המתווך, אחרים ניחשו שזה יעקב נאמן, סיפרו לי שהפגישה היתה בדיוויד אינטרקונטיננטל, מה לא המציאו אומר הרצוג. כבר שלושה ימים שאני מנסה להוכיח שאין לי אחות. לטענתו, הקשר היחיד שהיה לו עם נתניהו הוא באמצעות שיחת טלפון קצרצרה לפני השבעת הכנסת לפני שבועיים. בעקבות השיחה, שעסקה בענייני הגרעין האיראני, הגיע יו"ר המל"ל, יוסי כהן, לפגוש את הרצוג ליד כולם, באופן פומבי בעת ההשבעה.

כרגע לא מתנהלים כל מגעים בין הרצוג לנתניהו, אבל בליכוד יודעים שדלתו של יו"ר המחנ"צ לא סגורה. מתווכים מטעם עצמם ומתווכים קצת יותר רשמיים בודקים נכונות מול דרגים אחרים בעצימות נמוכה. כקודמו בתפקיד, עופר עיני, גם יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מנסה להוות שחקן משמעותי (אך בניגוד אליו הוא לא מצליח בינתיים). ולא רק הוא. גם ראשי ארגוני העובדים בודקים את הדופק של יחימוביץ'. ראשת העבודה לשעבר, צייצה השבוע בטוויטר את תובנותיה עם סיום הפרק הראשון של משחקי הכס. מי שנכנס לממשלת חרום לאומית, רמזה, עלול לסיים את הקריירה הפוליטית שלו. זו אולי היתה אנלוגיה למו"מ הקואליציוני, אזהרה להרצוג, או אולי דווקא רגע נדיר של גילוי לב של מי שלא בטוח שהיתה מצטערת אם הפרק הזה בסדרה היה מתורגם למציאות.

בהעדר קואליציה מוחשית ויציבה, הנה לקט קואליציות קונספירציה שיש מי שעמל באמת ובתמים בניסיון לכונן אחת מהן. המפרק הלאומי, נתן אשל בדק כבר פעמיים, הפעם השנייה היתה אתמול (כן, אתמול) עם הסיעות החרדיות את האפשרות לצרף לממשלה את יש עתיד ללא לפיד. מסתבר שיש חיה מוזרה כזו. המוח היהודי ממציא לנו פטנטים. אין משהו שלא חושבים עליו הקומבינטורים האלה, בעיקר כשנתק'ה חזק בתמונה, ותמונות זה הרי הצד החזק שלו. החרדים נשאלו אם יסכימו לראות את שי פירון מחזיק בתפקיד שר החינוך שוב. על פניו, אין להם התנגדות. את הווטו הם הטילו על לפיד (שישמש על פי התיאוריה הזו יו"ר ועדת חץ וביטחון), לא על יש עתיד. לפיד הבהיר בתגובה שאפשרות כזו לא קיימת.

רעיון יצירתי לא פחות שעלה בימים האחרונים הוא לבלוע את הרוק ואת הדם הרע ואולי גם כמה צפרדעים, ובהפוך על הפוך לצרף את ליברמן, שכמעט ולא מחליף מילה עם נתניהו, לליכוד. המיזוג יעניק סיעה מורחבת של 36 חברי כנסת, תיק החוץ יישאר לכאורה בידי מפלגת השלטון, ונתניהו ירוויח בעיקר שקט. אף שהתרחישים האלו נבדקים, הסיכוי שיצאו אל הפועל שווה לסיכוי שבנט יזכה לבקר בבלפור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!