ואז הילדה שאלה: אמא, מותר כבר לבכות?

פרשת השבוע פרשת תזריע מזכירה התורה הקדושה שוב את מצוות ברית המילה "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". בגמרא במסכת נדרים מובא בהרחבה על מעלת מצוות "ברית המילה": "תניא, רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר: (בראשית יז) "התהלך לפני והיה תמים", וכתיב: "ואתנה בריתי ביני ובינך".

עוד שם: "גדולה מילה - ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר: (שמות לד) "כי על פי הדברים האלה וגו'". ועוד ממשיכים בתלמוד וקובעים "גדולה מילה - שאילמלא מילה (לולי, המצווה של ברית מילה) לא נתקיימו שמים וארץ (לא הייתה שווה כל בריאת העולם) שנאמר: (ירמיהו לג) "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו'".

אין שום הסבר הגיוני ריאלי, לכך שנכון להיום, למעלה מ-95 אחוז מיהודי העולם מקיימים ברצף את מצוות ברית המילה .נאמר בזהירות שמצוות המילה נראית הכי לא מובנת בעין אנושית, לכאורה פעולת המילה אכזריות ונראית כטקס פגני ופרימיטיבי. לוקחים עולל רך בימים, שלא יכול להתנגד או לבחור האם הפעולה מתאימה לו או לא, וחותכים אותו בבשר החי. ובכל זאת, חרף כל "הגיון" וחרף כל "הסבר רציונלי", באדיקות רבה העם היהודי שומר על המצווה היקרה הזו כבר 4,000 שנה. הורים מלים היום את ילדיהם זאת למרות שלא בהכרח כולם מקפידים על קיום שאר המצוות, והכל עוד בשמחה רבה שאחריה "סעודת מצווה" בשירה וזימרה.

כל זאת גם בתקופות הקשות ביותר שעברו על עם ישראל ובמסירות נפש של ממש, אלא שזה בדיוק הגורם להמשך קיום המצווה, כמאמר רבי שמעון בן אלעזר "כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון ...מילה, עדיין היא מוחזקת בידם".

ביום חמישי השבוע צוין יום השואה והגבורה בסימן "כאב השחרור והחזרה לחיים: 70 שנה לסיום המלחמה" בנוגע לחזרה לחיים, הפרטיזן אבא קובנר נהג לספר, על אודות ניצולה יהודייה שהוא פגש בווילנה כשנלווה לחיילים הסובייטיים המשחררים, בהגיעם לרובע הגטו ההרוס. האישה וילדתה הקטנה שנשאה בין זרועותיה התחבאו בכוך קטן במשך כמעט שנה ועם השחרור יצאו בפעם הראשונה ממקום מסתורן. נוכח האם הבוכה, אשר בפעם הראשונה סיפרה את סיפורה, שאלה הילדה לפתע "אימא, מותר כבר לבכות?"

חלק מרכזי בזיכרון הוא בכתיבה, כמו שאמר פרופסור בן-ציון דינור "כוח האומה הוא בזיכרונה – זה מותר האדם. ואם אנו רוצים לחיות, ואם אנו רוצים ושואפים לצוות את החיים לבנינו, אם אנו מאמינים שהוטל עלינו צו לסלול דרך אל העתיד, הרי עלינו ראשית כל לא לשכוח ולרשום."

לפני כשנתיים הפעלנו פרויקט בבתי ספר תיכוניים באזור, בו תלמידים היו מראיינים ניצולי שואה ועולים ממקומות שונים כמו ברית המועצות לשעבר, כל מפגש היה מייצר היכרות ודיאלוג משמעותי בין התלמידים ובין המבוגרים, חוויה מרגשת ומעצימה לשני הצדדים. אבל השיא היה בתוצרים שהוציאו והפיקו התלמידים מהמפגשים. אחד מהסיפורים המרגשים הנוגע גם למצוות ברית מילה בה פתחנו, נמצא לפניכם: כידוע ברוסיה הקומוניסטית קיום מצוות יהודיות נחשב היה לעבירה חמורה שעונשה הגליה לסיביר עם עבודת פרך במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב הוצאה להורג.

אחד המוהלים יר"ש שנותר ברוסיה באותה תקופה היה מוסר נפשו להכניס יהודים בבריתו של אברהם אבינו, יום אחד נקרא לחקירה אצל הבולשת. לאחר יום מתיש של חקירה צולבת, בו נדרש לגלות את שמות אלו שמל את בניהם. עמד המוהל בגבורה ולא פצה פיו. בסוף היום נקרא אל חדרו של ראש הק.ג.ב. ושם כאשר היו בארבע עיניים פנה אליו המפקד בלחש: ואמר "שמע! גם אני יהודי, ונולד לי בן, ואני חייב להכניס אותו בבריתו של אברהם אבינו. אינני מקיים מצוות אך לפחות שבני ישאר יהודי. ניסיתי אותך היטב כדי לדעת אם אפשר לסמוך על לשונך הנצורה, ורואה אני שאכן כן".

ולכן, המשיך ואמר "מחר, תצא לטייל באזור פלוני כשבתיקך הכלים הנחוצים, מיד יאסרו ויובילו אותך אל ביתי, שם תמצא האם והתינוק, תמול אותו אתה, אך אני אהיה בעיר אחרת "בשליחות מבצעית" כדי שלא יהיה עלי שום חשד. לקראת ערב אבוא לשחרר אותך, ואף אעזור לך לעבור דירה לעיר הגדולה שם פחות יבחינו בך ובמצוות שאתה מקיים".

שבת שלום וקיץ בריא ושמח

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן" יו"ר מדעים ויהדות וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!