כך הציל ר' שלומק'ה מזוויעהל את בתו ממוות

ימי הספירה הם זמן תיקון המידות בין אדם לחברו. לדאבון כל לב, בימינו ובדורנו, המוחות והכוחות חלשים. לא קל לבקש ולתבוע. אמנם אם ישכיל האדם וישים אל ליבו, כי הוא רוכש חיים כפשוטם, בוודאי ישאף ויתאמץ בכל כוחו להשיג, ומיהו האיש שאינו חפץ חיים?

ישנה גמרא מופלאה במסכת חגיגה (ד:). חז"ל מספרים שמלאך המוות שלח את שליחו להביא לפניו את מרים מגדלא שיער, והוא טעה והביא את מרים מגדלא דרדקי. פגש רבי ביבי בר אביי את מלאך המוות ושאלו: ומה עם השנים שהוקצבו לה, והלא נלקחה בטרם זמנה? ענה לו המלאך: "אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה והויא חליפיה". מעבירים את שנות המת למי שמעביר על מידותיו.

לאור דברים אלו כותב ה'חתם סופר' אמרה נפלאה: משה רבינו לא זכה להיכנס לארץ ישראל. לכאורה בעין בשר נראים הדברים, כי חטאם של בני ישראל ועיכובם במדבר ארבעים שנה היווה גורם למיתתו של משה רבינו טרם הכניסה לא"י, כי הלוא בינתיים מלאו ימיו ושנותיו למאה ועשרים שנה. אמנם, ממשיך החתם סופר ואומר, כי משה רבינו פנה אל הקב"ה וביקש: והלא דור המדבר דור דעה מתו בקיצור ימים ושנים, הבא נא לי את מנין שנותיהם הנותרים. נענו משמים כי אינו יכול לקבל מפני שקרא על בני ישראל "שמעו נא המורים". ומי מקבל במקומו את השנים הללו? פינחס זה אליהו הנביא. הוא, שהיו השבטים מבזים אותו "הראיתם בן פוטי זה". הוא, ששתק והעביר על מידותיו - זכה לחיות חיי נצח.

וכתב בספר חסידים (רט"ז) דברים נשגבים ביותר: "אם ראית רשע עשיר שמתחתנים בו גדולים, דע לך כי העושר לא בא לידו אלא עבור זכיות אבותיו ואימותיו או שהיו מבזים אותו". והדברים מבהילים כל רעיון. "שהיו מבזים אותו". לכך זכה לחתן הרשע הזה את בניו עם הגדולים. וכדי לחתן בניו היה צריך גם עשירות, והרי כולו רשע. כיצד מתיישבים הדברים עם ההגיון? והוא פלא. כוחם של ביזיונות.

ביזיונות מכפרים
קושיא מופלאה הקשה הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל. על הכתוב 'וכלים מכלים שונים' דרשו חז"ל (מגילה יב.): " יצתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים". אצל בלשצר נגזר דינו כליה על שלבש בגדי כהונה וכאן נגזר על ושתי כליה. ולכאורה למה לא נגזר כן על אחשורוש עצמו כמו אצל בלשצר?

אלא מביא הגאון רבי שלמה קלוגר את הגמרא הידועה (ר"ה יז.) רב הונא בריה דרב יהושע חלש, ציווה רב פפא להכין לו תכריכין, לסוף נרפא רב הונא והיה רב פפא מתבייש לראותו. אמר לו רב הונא "אין, הכי הוה ואמר להו הקב"ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקומו בהדיה". וכלשון רש"י: "אינו מעמיד על מידותיו, לא תדקדקו אחריו".

מחדש הר"ש קלוגר ואומר, הלא לפי מאן דאמר אחד בחז"ל היה אחשורוש אף גרוע מהמן. אלא שבסעודה זו נהג אחשורוש "כרצון איש ואיש", נהג בוותרנות כלפי הזולת. לפיכך, שם – לא יכלו להזיקו. אצל ושתי שנהגה שררה בעצמה - פגעה מידת הדין. אך אחשורוש, גם אם נגזרה עליו כליה, מפני וותרנותו – לא יכלה מידת הדין לפגוע בו.

נמצינו למדים, כי יכולים התכריכים להיות תפורים ויכול מלאך המוות להסתובב וחרבו שלופה בידו, ומול כל כוחות כבירים אלו יתרוממו המידות הטובות של ותרנות והבלגה, וימנעו מהמשחית להוציא חרב מנדנה ולהשחית.

וכבר אירע מעשה בהפגזות של שנת תש"ח, ובמקלט הצפוף ביישוב הישן בירושלים ישבו מאות אנשים נשים וטף. ושם אשה קשת-יום, אינה שפויה בדעתה ל"ע. צועקת, מגדפת ומכלימה פני רבים, עד כי נלאו כל יושבי המקלט לשמעה ויגמרו אומר לסלקה ולהעבירה למקלט אחר מיד בהפוגה הראשונה שתבוא. ושם בצדי המקלט ישב ספון, הרה"ק רבי גדליה משה מזוויעהל זי"ע. באו לפניו וסיפרו לו דברים כהוויתם, נענה ואמר: "הן אמנם והצדק עמכם, בפרט, אם היא מביישת אנשים, אין כאן מקומה. אך הסכיתו ושמעו מה ראיתי בבית אבא:

"אחות היתה לי ובצעירותה נתקפה במחלה קשה. כשהחום עלה בגופה היה זה סכנה גדולה עבורה. ויהי היום וחום גופה טיפס וטיפס, ואבינו הרה"ק רבי שלומ'קה זי"ע בשמעו את דברי הרופא כי לא נותרו לה יותר מכמה שעות של חיים, אץ ותפס מעילו ורץ אל הרחוב. אבי היה ממונה בעירו על נטילת השכר של המלמדות, ובשעה קשה זו רץ אחוז שרעפים לחנות של משפחה מכובדת ו'תבע' משכורתו. האישה בעלת הבית שנבהלה מהבקשה מיהרה לצעוק עליו ולסלקו משם בבושת פנים. כל אנשי הרחוב עמדו ותמהו, אמנם אבי עמד בטבורה של עיר ושחק ושחק. מיהר הביתה, נכנס בחיוך ואמר: ב"ה נתבטלה הגזירה.

"לימים, ארע שוב וחומה עולה, מיהר אבי שוב אל עבר הרחוב, סובב והלך כמה שעות בניסיון נואש לתור אחר ביזיונות. שב הביתה בחוסר מעש, נאנח אנחה השוברת גופו של אדם, ואנו בני הבית ידענו: אבא לא מצא היום ביזיונות. דקות ספורות לאחר מכן נלקחה האחות לבית עולמה. אנו עומדים בכזה עת קשה ליעקב", המשיך רבי גדליה משה ואמר, "מתנה טובה יש בידינו וביזיונות שמה ואותה אתם מבקשים לסלק מכאן?!".

"מיט בזיונות" - אמר אז הרבי – "קויפט מען אפ דאס טויט". עם ביזיונות ניתן 'לרכוש' ולהעביר גם את המוות.

ע"פ שיחותיו ב'קול הלשון'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!