הכירו את הניצולה שמסייעת לניצולים

חזותה הנעימה, החייכנית והמרשימה של המתנדבת פניה ברנשטיין איננה מסגירה דבר ממסע חייה בצל האנטישמיות אשר רדפה אחריה כבר בילדותה בקייב.

פניה, בת שניה להוריה ישי וחיה פרידמן, רופאה וכימאי, גדלה במשפחה שהשתייכה לצמרת המקצועית האוקראינית, בבית אוהב בכיכר המרכזית בקייב.

אלא שהשלווה נקרעה באכזריות. אביה גוייס לצבא הסובייטי. עם כיבוש קייב על ידי הגרמנים בספטמבר 1941, הצליחה אמה להימלט מקייב ולהציל את בנותיה הקטנות.

פניה זוכרת במעורפל את מסע הבריחה, את ההפצצות הבלתי פוסקות. גם את מגע המים כשאמה מנגבת את שפתותיה אך אינה משקה אותה לרוויה בשל הצורך לשמר את מעט המים שנותרו כדי שיספיקו לכל אורך נתיב הבריחה.

בחוסר כל, אחוזות אימה ובהלה הצליחו להגיע, האם, פניה הקטנה ואחותה למדבריות קזחסטאן. בכפור של מינוס 30 מעלות בחורף ובחודש אביבי אחד בלבד בשנה, התגוררו באוהלים ואחר כך הועברו לבית חולים צבאי שם הוקצתה לכלמשפחה מיטה אחת.

מה הזיכרון החזק ביותר שלך מהימים האלו?

"יום אחד הגיעו כמה גברים קזחסטאניים ואחד מהם ניגש אלי, החל למשש את תלתלי ראשי. שאלתי למה. התברר שהוא חיפש את הקרניים שאמורות להיות על ראשי. הם שמעו שליהודים יש קרניים על הראש."

הם חזרו לקייב כשהצבא האדום שיחרר העיר. אך היתה זאת עיר אחרת משעזבו שבה המתינה לילדות ולאם מלחמת קיום אכזרית. הדירה נלקחה מהם. ניתנה להם רשות להתגורר במבואה של מוסד רפואי ולישון על עגלות ציוד. האב היה עדיין במדים. האם חלתה. הילדות הופרדו ונשלחו לבתי ילדים. "עד עכשיו אני זוכרת את תחושת הקור העז בראש שכן הכובע לראשי היה קרוע ובעיקר את היתמות הקשה."

לימים אוחדה המשפחה וחזרה לקייב. פניה נאנחת אנחה ארוכה וממשיכה בסיפור חייה שלה: יהודים היו צריכים להוכיח את עצמם יותר מהשאר ולהצטיין בכל דבר. הייתי תלמידה מצטיינת וקיבלתי מדליית זהב אולם כל אלו לא עזרו. הימים ימי משפט הרופאים, (בו הואשמו ב-1953 תשעה רופאים,שישה מתוכם יהודים בחברות בארגון יהודי ובמזימות שונות. לאחר מותו של סטאלין שוחררו הנאשמים ופורסמה הודעה כי הם חפים מפשע) מסביבה שרתה אווירה כללית של אשמת היהודים בכל דבר. אנטישמיות בכל מקום. אמה פוטרה מעבודתה כרופאה ואביה התקשה למצוא פרנסה במקצועו. השלטונות הערימו קשיים רבים.

פניה, התלמידה המצטיינת, עטורת השבחים ומדליית זהב רצתה ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטה. אך הצעירה שעברה את כל שלבי הראיונות לא נתקבלה בשל יהדותה ולמדה הנדסה טכנולוגית ומכנית. גם באקדמיה, כבכל דבר פניה הצטיינה וסיימה את לימודיה כדוקטור להנדסה.

בהיותה סטודנטית הכירה את מי שהיה לימים בעלה יוסף ולזוג הצעיר נולדה בת. "מקומות עבודה בקייב יש, אבל לא בשבילכם" נאמר להם.

הם לא הירפו מיהדותם. להפך. החלו ללמוד יהדות והקימו קבוצת לימוד עברית – והכל בסתר. בשנות ה70 גמלה בלבם החלטה לעלות ארצה ויהי מה. בעלה נעצר בשל בקשתו לעלות. הוא נכלא , התעוור בעינו כתוצאה מעינויים קשים שעבר בהיותו אסיר ציון קרוב ל4 שנים.

פניה, שמעולם לא הרימה ידיים והתייאשה שלחה מכתב לגורבצ'וב ובו דרשה שיטפלו בעיניו של בעלה. זאת זכותו הבסיסית של אדם, כתבה. אולם הנזק כבר נעשה.

ב-1987 נתמלאה משאלתם והם עלו ארצה לירושלים. בארץ, כעולה חדשה עברה הסבה למזכירה רפואית ובעלה, כימאי בכיר, עבד מעת לעת בעבודות נקיון.

מה הביא אותך ליד שרה?

לאחר שבעלי נפטר, הרגשתי שאני רוצה לעזור, לעשות משהו. לא יכולת להתנדב בבתי חולים לאור הימים הארוכים שעשיתי עם בעלי שם. רציתי להיות במקום אחר ולא בבתי חולים.

פניה מתנדבת עתה באגף שרותי בית וקהילה במתן סיוע ותמיכה לניצולי שואה. פניה מתקשרת לניצולי שואה בודדים ומרגישה כי היא מעניקה להם בטחון.

"אני שומעת לפי הקול את העובדה שהם מרוצים שמישהו נוסף מתעניין בהם, מקשיב, מסביר, אומר כמה מילים טובות והדבר הכי חשבו מדבר בשפתם. אני מדברת איתם רוסית או אוקראינית וכל אחד מרגיש מובן יותר בשפת אמו."

הנתינה כערך, הנתינה כמעשה מעניקה כוח ומשמעות רבה הן למעניק והן למקבל. עבור פניה אשר אהבת האדם באשר הוא מהווה נר לרגליה הדברים נמדדים על פי ערכם ולא על פי שוויים כשמעליהם מרחפת הרוח והנשמה היהודית העטופות ב"ואהבת לרעך כמוך".

אין בליבי ספק כי קולה החם והמתעניין של פניה בשיחותיה הרבות עם ניצולי שואה, אנושיותה וחכמתה מקלים עליהם ועליה כאחד.

מה החלום שלך?

עיניה מתמלאות בדמעות: " שיהיה שלום, שנכדותי לא תאלצנה לעבור את מה שעברתי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!