בדרכה: הכל על מסע הבחירות של הילרי קלינטון

הילארי קלינטון הכריזה אמש (א') על מועמדותה לנשיאות ארה"ב. רשמית, בשלב הראשון היא מתמודדת על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אך מועמדות זו מובטחת לה זה מכבר בהעדר פוליטיקאים דמוקרטים שמוכנים, או יכולים, להתמודד נגדה בפריימריז של מפלגתם.

בניגוד לבחירות המקדימות ב-2008, שבהן התמודדה קלינטון נגד ברק אובמה ופוליטיקאים דמוקרטים אחרים – והפסידה, אחרי התכתשויות מרות, שאחת מהן גרמה לה להזיל דמעות בפומבי, עכשיו הזירה הדמוקרטית כולה שלה. היא יכולה למקד את מאמציה ומשאבי הקמפיין שלה כבר מיריית הפתיחה באויבים האמיתיים, מתמודדים רפובליקנים, מוכרזים או פוטנציאליים.

אלה, מצידם, אינם טומנים ידם בצלחת. הם החלו לתקוף את קלינטון עוד לפני שהכריזה רשמית על מועמדותה. תשדיר הבחירות של סנטור טד קרוז, הרפובליקן הראשון שהכריז על מועמדותו, טוען שהצבעה בעד קלינטון היא הצבעה בעד כהונה שלישית של ברק אובמה.

היתרון שלה על מועמדים רפובליקנים אפשריים במדינות מתנודדות מתחיל אמנם לגלות סימני שחיקה, אך ברמה הארצית היא עדיין מובילה. בכל מקרה, גם אם לא תזכה במירוץ לנשיאות, קלינטון תהיה האשה הראשונה שתתמודד על הנשיאות מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות.

קלינטון, בת 67, שגאה להכריז שהיא סבתא, נכנסת למערכת הבחירות עם בסיס תמיכה חזק. על פי סקר של CBS מפברואר, 81% מהדמוקרטים אמרו, שהם ישקלו האם להצביע בעדה. אין בנמצא שום פוליטיקאי דמוקרטי שאפילו מתקרב לשיעור תמיכה כזה. אבל בעייתה של קלינטון טמונה לא בדמוקרטים אלא בציבור הבוחרים בכללותו. בזירה הכלל-ארצית היא חשופה הרבה יותר ונתפסת כפוליטיקאית עם חטוטרת לא קטנה: היותה חלק משושלת אליטסטית, שמזוהה עם כשלים לא סימפטיים בתקופת נשיאותו של בעלה (בעיית השייכות לשושלת היא גם בעייתו של ג'ב בוש, אחיו של הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש); האשמות שיש לה לפחות אחריות מיניסטריאלית, כשרת-חוץ, לפיאסקו בבנגזי ב-11 בספטמבר 2012, שבו נרצחו ארבעה אמריקאים, בכללם שגריר ארה"ב בלוב, לכאורה בגלל העדר סידורי ביטחון מתאימים;

נטייתה לחוסר שקיפות, שבאה לידי ביטוי בפרשת הדוא"לים, חלקם אולי רשמיים, שהיא מחקה בתחילת השנה מהשרת הפרטי שלה לאחר שהתברר, כי בהיותה שרת-חוץ היא ניהלה את התקשורת שלה מחוץ לרשת הסטייט דיפרטמנט; והמוניטין שיצאו לה כאשה קרה, מתנשאת שעלולה להשתלח בבני-שיח אם השיחה גולשת לאפיקים מטרידים. בעיה אחרת היא, שקלינטון נתפסת יותר כידוענית, ופחות כפוליטיקאית, ולפעמים היא שולפת מהשרוול תשובות שפוליטיקאי בנשמה היה בורח מהן. כך, למשל, היא הצדיקה פעם את את שכר העתק שהיא מקבלת תמורת הרצאות באמירה: "ביל היה כמעט חסר פרוטה כתום תקופת נשיאותו".

כדי לשייף את הזוויות המחוספסות האלה, בחרה הנהלת הקמפיין להשיק את מסע הבחירות של קלינטון בסרטון וידיאו מלוטש, שבו מופיעה היא מופיעה רק במחציתו השניה. המחצית הראשונה מתארת טיפוסים שונים של אמריקאים ברגעים מ"החיים", כשהם מדברים על שאיפותיהם והאתגר הבא שלהם, למשל, לימודים בקולג', יציאה לגימלאות, ציפיה לילד ראשון. כשקלינטון מופיעה היא מכריזה בחיוך של שיתוף בסודה הגדול: "עכשיו גם אני מתכוננת למשהו; אני רצה לנשיאות".

היא מוסיפה: "האמריקאים נאבקו במאמץ להתאושש מתקופות כלכליות קשות. אבל הקלפים הטובים עדיין נמצאים בידי אלה שבצמרת. אמריקאים מהשורה זקוקים למישהו שייאבק למענם. אני רוצה להיות האדם הזה. אני יוצאת לדרך כדי לזכות בקולותיכם, מפני שזמנכם הגיע. אני מקווה שתצטרפו אלי במסע הזה".

הסרטון מלוהק באנשים מהרחוב, לא שחקנים, עם ייצוג של כל פלח אוכלוסיה, מכל הגזעים, שעשוי לשמש מקור למצביעים דמוקרטים, לרבות, כמובן, זוג גברים הומוסקסואלים שמצולמים צועדים יד ביד, ומכריזים שהם מתכוננים לנישואיהם. המסר ברור: אני לא הסיפור, אלא אתם, הבוחרים. יש לי אולי אגו גדול, אבל זו הבעיה שלי, לא שלכם.

ובכל זאת, חלק מהבעיות שהכשילו את קלינטון ב-2008 עודן קיימות: היא מצטיינת בהופעות לפני קהלים גדולים; היא פחות טובה במגע עם הבוחרים ברמה האישית, כאשר צריך לרדת אל הקהל בעיירות שדה, הרחק מהמרכזים האורבניים הגדולים. זו בעיה אקוטית במיוחד בסבבים הראשונים של הפריימריז, באייווה ובניו-המפשיר, שתוצאותיהם עלולות להשליך על כל הקמפיין. לקלינטון אין אמנם, נכון לעכשיו, שום מתחרה דמוקרטי, אבל אם היא תצטייר כאדם קר, שאפתני, שירד אל הבוחרים רק מפני שהוא זקוק להם זמנית, הדבר ישפיע על שיעור ההצבעה בעדה בבחירות הכלליות. לכן, כחזרה כללית, תתחיל קלינטון את הקמפיין במפגשים עם קהלים קטנים במדינת אייווה.

מכונה משומנת
לפחות מבחינה פיננסית, הקמפיין של קלינטון פועל כמכונה משומנת היטב. לה ולבעלה יש פוטנציאל מוכח של מצויינות בגיוס כספים, הגורם החשוב ביותר לפריצת דרך בכל קמפיין פוליטי בעולם, אךבמיוחד בפוליטיקה האמריקאית. קרן ביל, הילארי וצ'לסי קלינטון גרפה כמעט שני מיליארד דולר בתרומות מאז שנוסדה ב-2001, על פי ניתוח שערך "וושינגטון פוסט" בפברואר השנה. ב-2013 לבדה, השנה שבה פרשה קלינטון מתפקיד שרת-החוץ והחלה להקדיש עצמה לקרן ולמערכת הבחירות לנשיאות, גייסה הקרן 263 מיליון דולר.

על פי הערכות, עלות הקמפיין של קלינטון תהיה 2.5 מיליארד דולר, יותר מכל קמפיין פוליטי אחר בארה"ב ובעולם כולו אי פעם, ונראה שתורמים דמוקרטים מוכנים לפתוח את הארנקים, לא רק בגלל הסיכוי לעשות היסטוריה – אשה ראשונה בלשכה הסגלגלה – אלא פשוט מפני שאין מועמד דמוקרטי ראוי אחר. יתר על כן, יש תחושה של דחיפות בחוגים דמוקרטים: חייבים לשמור על הבית הלבן לאחר שהרפובליקנים השתלטו על שני בתי הקונגרס.

אבל, על סמך הניסיון המוצלח של אובמה, הקמפיין של קלינטון אינו מחזר רק אחר המיליארדרים. באתר של הקמפיין יש קישורית לתרומות קטנות, משלושה עד 250 דולר. תורם פוטנציאלי יכול להחליט מה הסכום שברצונו לתרום אם גובה התרומה שהוא מוכן לתת אינו מצוין בחלונות המתאימים.

ובעוד שקווי המתאר האידיאולוגי של קמפיין קלינטון טרם פורסמו, הדליפה הנהלת הקמפיין, שקלינטון החליטה לחבק את אובמה, לא להתרחק ממנו, למרות שהפופולריות שלו רחוקה מלנסוק לשחקים. במקום לשמורעל מרחק מהנשיא המכהן, היא מתכננת להשתמש בו כאחד מהנכסים החשובים ביותר של הקמפיין שלה, כבעל ברית ותומך שיהיה משני, אולי, רק לבעלה. בבחירות הכלליות, צפויה קלינטון לבקש מאובמה לגייס כספים למענה ולהופיע בעצרות בחירות שלה, בין השאר במחוזות שבהם יש שיעור גבוה של מצביעים שחורים, במדינות מתנדנדות, שבהן הוא זכה ב-2008 וב-2012.

גם במדינות שבהן אובמה אינו פופולרי, לא מתכננת קלינטון להרחיק עצמה מהרקורד שלו, אומרים יועציה. להיפך, היא מתכננת להלל ולשבח את ההישגים הכלכליים שרשם הנשיא הנוכחי ולהדגיש את העובדה שהוא הצליח לחלץ את ארה"ב מהמשבר הפיננסי החמור ביותר מאז המיתון הגדול של סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 ושעלה בידו לקצץ את שיעור האבטלה ביותר מ-50%. קלינטון תבטיח בנאומי הבחירות שלה "פרק חדש" שיבנה על היסודות שהניח אובמה במאמץ להעלות את רמות השכר ולהתגבר על בעיית אי השוויון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!