הגר"ח לחץ את ידי ואמר: "תמשיך להוציא יקר מזולל"

הבית ברחוב רב אסי היה תל תלפיות עבורי כמו עבור כלל ישראל. כל אדם הרגיש קרוב אל הקודש. לכאן עלו המוני בית ישראל להתייעץ, להתברך ולקבל הדרכה והוראה לחיים.

מרן הגאון הגדול רבינו חיים שאול גריינימן זצוק"ל שהיה בבואה של דודו מרן החזון איש זצוק"ל היה שייך לדורות קודמים. הלימוד שלו, הפסיקה שלו, ההוראות שלו - לקוחות מעולם שהיה ואיננו. הוא עצמו שימש גשר בין דורות, בין התורה שלמד במחיצת דודו הגדול ובין התורה שלימד את בני דורנו.

מלבד גדלותו בתורה, ביראה ובחכמת אלוקים הייתה בו פקחות יתירה ומאור פנים להשיב לשואליו דבר בכל עניין ועניין. החל מדברי תורה, עבור בדברי מוסר ואגדה, והמשך בדברי העולם. הוא הבין בכל דבר: עסקים, בניין, שלום בית, רפואה. היה חד בדרא להכיר את מצוקות הכלל והפרט ולסייע בידי כל אחד השואל בעצתו.

חז"ל כינו בשם "גברא רבא" את חכמי ישראל שהורידו מסך ארבעים המלקות שאמרה התורה והעמידו אותה על ל"ט מלקיות, וביארו גדולי המוסר כי זה תפקידו של אדם גדול להוריד מכה מאיש ישראל. זה היה רבי חיים זצוק"ל. הוריד אבנים ומכות מליבותיהם של ישראל. גברא רבא דמסתפינא מיניה.

הוא עצמו ספון באוהלה של תורה בעיר התורה בני ברק אך ליבו ודאגתו נתונים לילדי הספר, לנערי ונערות הפריפריה, לבנים הרחוקים משולחן אביהם, והוא קם ועשה מעשה. הקים את רשת 'אור החיים', מדרשות ו'מתיבתות'. באמת אמרו: רבי חיים היה ראש לקירוב בדורנו. חובה לציין כי בארגוני הקירוב היה דואג גם לאחזקה. הוא העניק עצות אבל גם נטל אחריות על העול הכספי.

ההיכרות שלי שאבדלח"ט עם גאון ישראל הייתה לפני שנים ארוכות. חמי שליט"א מגדולי עסקני הקירוב רבי יצחק לוין הקים יחד עם רבה של חדרה הגאון רבי שמעון ביטון שליט"א את מוסדות 'אור יוסף' בחדרה שהיו בין ה'מתיבתות' הראשונות בארץ ישראל בהכוונתו ובנשיאותו.

מני אז זכיתי לעלות לביתו ולהתייעץ עמו בענייני ה'קירוב' בחדרה. ההרגשה במחיצתו הייתה עילאית. כשאתה רוצה עצה בלי פרוטוקולים ובלי תמונות - זה המקום. הוא היה מהרהר כדרכו ושותק חרש, עד שהאיש מולו היה חושב שמא לא הבין את השאלה, ואז במפגיע היה יורה את התשובה: קצרה, ברורה, חדה, מנוסחת ומלוטשת.

הייתי שואל אותו בדברים הכי עדינים מדיני 'קירוב' איך לנהוג עם משפחות שבורות והרוסות, ועד להלכות שמיטה, כאשר מחד יש לשמור כמובן על כל הלכות שמיטה החמורות ומאידך חצר בית הספר צריך להישאר מטופח כדי להותיר רושם טוב על הורים רחוקים המתעניינים ברישום ילדיהם. ובכל שאלה, קטנה כגדולה הפעיל את כל כובד שיווי משקלו והתייחס אליה בסבלנות ובאהבה.

הייתה לו ראיה למרחוק. פעם שטחתי לפניו סיפור קלאסי של קירוב במוסדות. אב המשפחה התקרב ליהדות וחזר בתשובה שלמה, אבל האימא דווקא הרחיקה לכת. הבן, התלמיד, כמובן נקרע בין הצדדים. התייעצתי עם הגר"ח כיצד לנהוג באותו תלמיד. הוא הורה לי ברורות: שהילד ישמור קשר חם וטוב עם האימא וחלילה שלא לעקוף אותה. כך נהגנו כל העת כשהגר"ח בעצמו שואל אותי מידי תקופה: מה קורה עם הילד? דאגתו הייתה נתונה לו.

ואז, כעבור שנתיים ימים כשהילד הפך לנער בר מצוה קרא לי הגר"ח ואמר לי: עכשיו הולכים על הטוב ביותר. כשתהיתי לכוונתו, אמר לי: תכניסו אותו לישיבה בבני ברק. אמרתי לו: ומה יהיה עם האמא? לימד אותי הגר"ח אז יסוד חשוב ואמר: כל זמן שהיה ילד, היה לאמו חשוב להראות שהיא גם בעניינים ולא רק האבא קובע, אבל עכשיו הנער כבר גדל והוא עצמו רוצה להיכנס לישיבה ולהמשיך ללמוד תורה, האימא בוודאי לא תעמוד בדרכו. למותר לציין כי לא נפל מדבריו ארצה וכך אכן היה.

בביקורי האחרון במעונו לפני חודשים ספורים כשדיברתי עמו על הקשיים בעניין תיכון חדש שהקמנו בחדרה, לחץ את ידיי בחום ואמר לי: אתה עושה גדולות, תמשיך להוציא יקר מזולל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!