קפצה לו הכיפה: כשדמי החבר לא מספיקים

זה קורה להם תמיד בנקודת השיא. בפסגת הקריירה. אחרי הדרך הארוכה שעשו במקומות ה׳נכונים׳, מהשירות בגלי צה״ל - חממת גידול הכוכבים - כפרחי עיתונות מבטיחים ועד שהתיישבו על כיסא הכתב הפוליטי של ערוץ 2, אל מול פני האומה.

הם עשו הכל כדי להיות אחד מהמילייה. הקטינו את כיפתם לכדי פקק ספרינג, ליהגו בסלנגים המעודכנים, החליפו הלצות שנונות עם יונית, פתחו חשבון טוויטר עם מספר עוקבים כיוצאי מצרים, ואפילו השליכו מידי פעם כמה גזרי עץ למדורת שנאת החרדים. הם התאמצו להוכיח כרטיס החבר במועדון התקשורתי האנין מגיע להם בזכות.

ואז, כשהיה נדמה שהם כבשו את הפנתיאון המקודש, קפצה להם הכיפה. בקטנה, במרומז, אבל זה היה מספיק כדי להקים עליהם את זעם הקליקה הסגורה שמיהרה להבהיר להם את מקומם כ׳בנים חורגים׳.

זה קרה השבוע, כשהכתב הפוליטי של הערוץ השני, עמית סגל שוטט השבוע ברח׳ אבן גבירול בתל אביב ונחרד לגלות מסעדות המוכרות חמץ בפומבי תוך רמיסת ערכי היהדות והחוק הישראלי. את תחושותיו לא העז לחלוק בפריים טיים הלאומי אלא בציוץ קטנטן בטוויטר. מי שלא מכבד את החוק בפסח, שלא יתאונן על אי כיבוד החוק בכל השנה, הסיק סגל את המסקנה המתבקשת.

ותהום כל העיר. הברנז׳ה התקשורתית שנהגה לחלוק מחמאות לכוכב העיתונות החד והשנון, הפכה פניה כשולי קידרה והחלה להמטיר עליו חיצים מורעלים, שנסובו בעיקר על חינוכו הדתי ועל כך ש״בסוף תמיד יוצא מהם המטיף״.

היה מן הראוי שנצא להגנת סגל שהותקף על רקע הגנת היהדות, ושכר שיחה נאה בהחלט מגיע לו, אולם קשה שלא לראות את האמת המחזרת על אכסניה שלה.

והאכסניה התקשורתית הזדונית הזו, היא זו המקדשת מלחמה, יום יום ושעה שעה, נגד המורשת היהודית באשר היא. בחלק ה״חדשותי״ היא מחוללת סנסציות מדומות נגד הציבור החרדי במטרה להשחיר את פניו, ובחלק ה״בידורי״ היא לועגת ומגחיכה את כל קדשי ישראל. בשתי הצבתות הללו היא תורמת את חלקה המכובד במלחמת התרבות הקשה המתחוללת בארצנו.

סגל ודומיו, וכן כתבים ״לענייני״, ניסו לפצח את השיטה. לא עוד עיתונאים דתיים ארכאיים שצמחו באולפנת תקשורת בשומרון עם טרמינולוגיה תנ״כית נוסח חנן פורת. אמור מעתה, עיתונאים צעירים ומעודכנים, שצמחו ב׳רימון׳ התקשורתי ושוחים היטב בבריכת הברנז׳ה. הם יתווכו את הדת בצורה מעודכנת ומאאגניבה. הם למעשה, בני דמותו של ה׳אח׳ הגדול נפתלי בנט, ממציא השיטה.

במסגרת זו, הם ׳יוכיחו׳ את נאורותם בהצטרפות לרדיפת החרדים. הם ירקדו ׳מה יפית׳ בכישרון רב, ילעגו ל׳שחורים׳ האדוקים ומנהגיהם, יתורו אחר כל סיפור צהוב או שלילי נגד החרדים, בפרט אם מדובר ביוצאי עדות המזרח. אלו יהיו דמי החבר שישלמו בנסיון להתקבל סופית למועדון.

אבל בסוף, ברגע האמת, הקונספציה קורסת, כי כשהכיפה המוסתרת היטב מאחורי ראשם נגלית - מיד כולם חוזרים למשבצות הרגילות והמוכרות. השנאה הקמאית לדת היא זו שמנצחת. שנים של שכבות איפור מתוחכמות קורסות אל מול המאבק מימי ראשית הציונות. המאבק על דמותה של מדינת ישראל.

ובמאבק הזה יש רק שני צדדים. הצד היהודי השורשי והצד הכפרני והמנותק.

בסופו של דבר, גם ה׳מעודכנים׳ יצטרכו לבחור את הצד שלהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!