פרופיל: הכירו את הגאון הרב אברהם יהושע סולובייצ'יק • מיוחד

כשאתה כותב על ר' אברהם יהושע, של נעליך בחרדת קודש – אומרים לי בבריסק.

אני מדבר עם תלמידים, מקורבים, בני משפחה רחוקים ואפילו מומחים שלא מטעם, וכולם שבים על האזהרה – בריסק זה דיוק, זה כחוט השערה. וכשאני מבקש מתלמידים מובהקים לדייק לי, לספר לי דבר דבור על אופניו, לשרטט ולתאר את נפתולי החצר הפנימית, הם פתאום משתתקים וממלאים את פיהם מים.

אחד המחוכמים שבהם, המליץ לי על כך מעשיה נאה – כשכתב הרב חיים קורלנסקי, תלמיד חכם אמריקאי ובר אוריין, את ספרו הביוגרפי על הבית הלוי 'הראשון לשושלת בריסק', נזקק הוא לזיכרונם של בני משפחת הרב סולובייצ'יק, מה שמטבע הדברים, וטבעם כמסוגרים ושתקנים, לא הצליח בקלות. לאחר תקופת מה הבין הרב קורלנסקי את הסוד, והוא נסע לביתו של 'הבית הלוי' הרבנית רבקה יפה שחיה בתל אביב, והאריכה ימים עד לשנת תשל"ג.

הרב קורלנסקי מצא דרך מבריקה להגיע לליבה – הוא ישב וסיפר לה את הסיפורים כשהוא משנה קמעא ממה ששמע. הרבנית יפה, שלא יכלה למעשה רב מאביה הגדול שיצא שלא מתוקן, הזדעקה והעמידה אותו מיד על טעותו, תוך שהיא מוסיפה פרטים ומרחיבה ומרבה עליו עדים, ומטרתו של הרב קורלנסקי עלתה בידו.

הרעיון הזה, שמעט חוצפה ישיבישית יש בו, שופך אור על האופי של בריסק. אין צורך לספר, רווחת התפיסה בחצר בריסק. הבנים של האבא חיים והרי הם עדות חיה לאבא, שהיה בעצמו עדות חיה לאביו, ולמעלה בקודש - בשביל מה צריך לעדות מפיהם ומפי תלמידיהם, שוודאי חוסר דיוק ייזרק בה? אך כשחשש קל של עיוות ושינוי מתדמיתה של בריסק עולה על השולחן, הרי שהם קופצים מיד ומאמתים ועומדים על השמועות לאשורן, ונמצא תיעוד ממלכת התורה הבריסקאית, על נהגיה ותורותיה, עומד על תילו.

בוצין בוצין, גרסת בריסק
משחר נערותו סומן הגאון רבי אברהם יהושע סולובייצ'יק לממשיך בבריסק. ראש הישיבה הגדולה והוותיקה בישיבות בריסק, נועד לתפקיד כבר מגיל צעיר.

כדי להיות ממשיך בבריסק, אתה זקוק לתכונות שהן דבר והיפוכו – מחד להיות מדויק עד לפרטי פרטים בהליכותיו של האבא הגדול, הסמכות היחידה בבריסק – "דער טאטע". ומצד שני לכתפיים רחבות, יכולת הכרעה ועצמאות. סתירה אמרנו? בבריסק משוכנעים שהא בהא תליא, שהחידוש הוא גופא המסורת, והדיוק בהליכותיו של האבא – אין דבר עצמאי מזה. להיות ממשיך בבריסק זה ליטול שרביט הנהגה של עולם התורה כולו, כך בעיני בני המשפחה.

הבן הבריסקאי הוא התלמיד המובהק של אביו, והיחיד שהבין למה בדיוק התכוון בחידושו על התוספות בזבחים, או בהתנגדותו ליוזמה פוליטית כזו או אחרת. הוא גלעד חי לרצונו של האבא בדיוק כמו שהוא לפיד לפני המחנה.

הגרא"י נולד בירושלים בב' תמוז תש"ט, לאביו הגרי"ד סולובייצי'ק, המכונה גם ר' יושע בער או ר' בערל בפי תלמידיו, שהיה בנו בכורו של הגרי"ז סולובייצ'יק הרב מבריסק, וממשיך דרכו. אמו של הגרא"י היא עטיל, ביתו של הרב יצחק ויינשטיין ונכדתו של הגאון הרב יהושע צימבליסט, ראש "ישיבת שואבי המים" של הורדנא. עטיל הלכה לעולמה לפני כשנה וחצי בגיל תשעים, בנערותה התפרסמה כשנטלה חלק פעיל במלחמת הפעילים נגד מסע השמד הרוחני של שלטון מפא"י לילדי עדות המזרח.

הוא התחנך בחיידר 'עץ חיים', כמו כל ילד למשפחת סולובייצ'יק, ולמד אצל אביו הגרי"ד, בהגיעו לפרקו נישא לכלה ממשפחה חסידית, בתו של הגאון רבי שמעון ברייש מציריך, בנו של הגרמ"י ברייש זצ"ל בעל ה'חלקת יעקב', שאף סידר את הקידושין לזוג הצעיר, לשניים יש לא פחות מ-16 ילדים בלעה"ר. הוא המשיך ללמוד אצל אביו עד שהוכשר על ידו ללמד בעצמו. מאז, ובמשך שלושים שנה הוא עומד בראש הישיבה הגדולה בישיבות בריסק, ונחשב למשפיע שבין רבני משפחת המלוכה הליטאית.

הבן של ר' בערל
בכדי לעמוד כראוי על הליכותיו ודרכי של הגרא"י, שומה עלינו להתבונן דרך שלוש נקודות, שעומדות בבסיס עולמו. הנקודה הראשונה היא כאמור אביו ודרכו, הנקודה השניה היא הישיבה, שלה הוא מקדיש את רוב תשומת ליבו וטרחתו, והנקודה השלישית היא השקפתו ודעותיו המוצקות של ר' אברהם יהושע, ההופכות אותו לאחד ומיוחד אפילו בכבשנה של בריסק.

אחד הגורמים לכך שהבריסק'ר הצעיר נחשב היום למשפיע והמרכזי שבין רבני בריסק, וזאת על אף שדודיו הגאונים עדיין משפיעים ומעמידים תלמידים, היא העובדה כי על אף היותו בן לאביו, הוא יודע לחדש ולהגיב. התלמידים שבים על כך שוב ושוב – אם במאבקים הציבוריים שהוא בורר בקפידה רבה במשך שנים, אם בהתבטאויותיו החדות בעת שיעור החומש המסורתי שהוא מוסר במוצאי שבת, ואם על ידי הדרכת תלמידיו הרבים המכהנים במשרות נכבדות בישיבות בארץ ובעולם, ר' אברהם יהושע הוא בעל אמירה ברורה לגבי מה שקורה – בציבור החרדי ובכלל. ועצמאותו כבן למשפחת סולובייצ'יק, באה לידי מבחן – כמעט כל מי שמכיר אותו שאתו שוחחנו אומר חד משמעית, ר' אברהם יהושע לא כפוף לאיש.

שלושת הנקודות הללו שזורות זו בזו – בעוד אי אפשר להפריד את דמותה של הישיבה מדמותו של אביו הגרי"ד, אי אפשר לראות את השפעתו ודעתו של הגרא"י ללא הישיבה והסמכות שהוא יונק מהיותו בנו ותלמידו של אביו, וראש הישיבה הבריסקאית הגדולה. כמו כל הסתירות לכאורה העולות במבט ראשון לתוככי הנהגות המשפחה, גם כאן – התעמקות בפרטים מראה שדבר מוביל לדבר, עניין משלים לעניין, ויחד נארגת תמונה אותנטית ומוקפדת. תמונה של אליטה ישיבתית ליטאית ישנה נושנה, פח שמן טהור ונדיר המשתמר בקנאות.

ישיבת בריסק לא הוקמה ככל ישיבה. לקראת סוף ימיו החליט הגרי"ז, הרב מבריסק, לפתוח ישיבה. את הישיבה ייעד לבנו, שכבר התפרסם בין הלומדים לחריף ובקיא, הגאון ר' יושע בער, אותו מינה הרב לעמוד בראשות הישיבה. לרב, כך ידעו התלמידים, חשוב שיגיעו לומדים לישיבתו של ר' יושע בער, לשם כך היה ממריץ ומפציר בתלמידיו ובאי ביתו כשהוא אומר להם על דבר בנו, ומציע להם לשלוח את ילדיהם. בתחילה היו כאלה שחששו, ואף חמקו מפניו, אך עם הזמן נוצר קיבוץ גדול של לומדים סביב ר' יושע בער, קיבוץ שהפך לימים להיות ישיבת בריסק הגדולה בארץ ישראל.

בתחילה היו לומדים בבית הכנסת 'אחווה' בשכונת 'כרם' בירושלים, שם היה בית המדרש של הישיבה באדיבותו של הגבאי הרב ברלין, כשאת השיעורים היה מוסר ר' יושע בער בביתו שבשכונת גאולה, ברחוב יוסף בן מתתיהו.

את מתכונת השיעורים, שהתקיימה עוד בחיי הרב מבריסק, בנה ר' יושע בער עצמו. בישיבה, שבה עוסקים בסדר 'קדשים' כמנהג בריסק, הועבר השיעור לשעות אחר הצהריים, בסדר ב', וזאת בכדי להקדיש את סדר א' כולו להכנה. מה שהיה הופך את סדר הצהריים לסדר שהיה סביב השיעור, בלי מקום ללימוד הבקיאות כלל.

שיטתו הייתה מבוססת על ההבנה הבריסקאית לפיה בונים את הפשט, דבר דבור על אופניו, בלי פלפולים וגיבובי מערכות. אבל ללא כל פשרה – לרדת לעומקו של פשט ולהבין את היסוד עד הסוף, זה הדרך וזו המטרה. משום כך החלוקה הישיבתית של עיון ובקיאות מיטשטשת, הכל צריך ללמוד, וללמוד בבריסק פירושו להבין דבר לעומקו, ולחתור להשיג את האמת.

כמה שנים לאחר פטירתו של הרב מבריסק החל ר' יושע בער בבניית מבנה הקבע לישיבה. את המבנה ייעד להיות על ביתו של אביו הרב, ברחוב פרס. בניין המתנשא לגובה שלוש קומות, כשהוא מורכב מבית מדרש, שם יושבים הבחורים והאברכים, עזרת נשים, למי שחסר מקום, ו"חדר זה" – חדר לימוד נוסף שבו יושבים המבוגרים, שמו המקורי – חדר 'זה' – הגיע לו מחמת הפתק התלוי על דלתו "אין להוציא ספרים מחדר זה", ובבריסק לומדים מה כתוב.

ומדוע קרע ר' יושע בער לגזרים את המלצתו של הרב שך?
תנאי הקבלה לישיבת בריסק נוקשים מאד. המלצות מראשי הישיבה חסרות משמעות ובבריסק רוצים דבר אחד – מבקשים. אתה מוכן לקבל? לדעת מה זה רבה? בוא לבריסק. אתה חושב עצמך למשהו – כלך אצל ישיבות אחרות. ההנהגה בישיבה, מבוססת כולה על אדם אחד ויחיד – אז ר' יושע בער, וכיום בנו הגרא"י. הנהגה קפדנית, כל תלמיד בקשר עם ראש הישיבה, המתעדכן לגבי מצבו והתקדמותו, לכל אחד מהלך ברור וכולם יודעים "שהם בבריסק".

ר' יושע בער בנה בקפידה את סדרי הישיבה. השיעורים נעשו קצרים מאלה של אביו הגרי"ז, אך ההנהגה נותרה כבבית אבא. כל תלמיד עובר דרך ר' יושע בער, הבוחן אותו בדבריו ובמבטו, ומחליט אם לקבלו או לא. תלמדים מספרים על אחד מגדולי ראשי הישיבות כיום שכשהגיע לבית ר' יושע בער בכדי שיקבלו, ובידו המלצה ממרן הרב שך, נטל ר' יושע בער את ההמלצה, בלי לעיין בה אפילו, וקרעה לגזרים. לאחר מכן קיבל את הבחור, כשברצונו להוכיח עד כמה כמעט ואין משמעות להמלצה כשמגיעים לבריסק, כאן מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך, והאמת המקומית שולטת ברמה.

בימיו של הגרי"ד היתה הישיבה ללא חדר אוכל, ללא פנימייה וללא דירות בחורים. רק בית מדרש. ועוד בית מדרש, ועוד עזרת נשים המשמשת לבית מדרש. כספי החלוקה המחולקים ללומדים, ולפי תקנתו של ר' יוש'ע בער מחולקת גם לרווקים, אמורים לענות לבחורים על צרכיהם. בפועל אז זה לא ענה על הצרכים, אבל אף תלונה לא נשמעת. בימיו של ר' אברהם יהושע החלוקה הפכה לנדיבה יותר, אבל מה שמיוחד בה היא העובדה שהיא לא כבולה לנוכחות בסדרים, איחורים וחיסורים, כמקובל בכוללים אחרים. אין את החשבונות הללו בבריסק, ואף על פי כן בית המדרש תמיד מלא מפה לפה.

אחד הדברים שהנהיג ר' יושע בער, הנהגה שנשמרת עד היום בכל ישיבות בריסק, זה "החומש שיעור", שיעור בחומש בפרשת השבוע אותו מסר ר' יושע בער בערב שבת או בשבת, בו דן והרחיב על ענייני פרשת השבוע בלימוד ובהשקפה והורה לשומעי השיעור דרך ברורה בלימוד ובהנהגה. השיעור הפך עם הזמן לפרק המוסר השבועי, שהרי מוסר כידוע לא נלמד בבריסק, והמשיך לנהוג הלאה במשך שנים רבות.

בשנה האחרונה לחייו של ר' יושע בער החל למסור בישיבה שיעורים בנו הגדול - ר' אברהם יהושע, חריף ובקיא כאביו ומי שכאמור סומן להיות ממשיך. ואיך מסמנים? בהוראת ר' יושע בער הלכו כל הבחורים המתקבלים החדשים את ישיבתו של ר' יושע בער, לשמוע שיעורים מבנו ר' אברהם יהושע. באותן שנים, יש להדגיש, מסר בישיבה שיעורים גם אחיו של ר' יושע בער הגרמ"ד סולובייצ'יק, ובכל זאת האב הורה לתלמידים החדשים ללכת לבנו, בבריסק זו הוראה שאין למעלה ממנה.

הגרי"ד זצ"ל לא זכה להיכנס לבנין הישיבה החדש עליו עמל, הוא הלך לעולמו בחודש אדר התש"מ, ומיד בסמוך לפטירה (בהעלותך, סיון תשמ"ג) נכנס בנו, ראש הישיבה החדש, לבניין המחודש. הבניין המפואר מוקם מעל ביתו של הרב מבריסק, כששני החדרים היחידים שנשארו כמו המקור הם החדרים בהם הרב מבריסק היה מוסר שיעור, שם מוסר היום ר' אברהם יהושע את השיעור, מקום נוסף נותר על מכונו והוא פתח הבית שם היה מדליק הרב מבריסק את החנוכייה, הפתח המעוטר בפח נותר שם, על כל השאר נבנה מבנה ענק המתנשא לגובה שלוש קומות. הבנין מאד צפוף, ולא מספיק ללומדים הרבים, בשנים האחרונות התרחבה הישיבה והיו שנים שפשוט רצו שלא לקבל תלמידים מחוסר מקום.

בבניין הישן אגב, לומדים עד היום קבוצת אברכים מבוגרים, גם אחיו של הגרא"י – ר' חיים, ר' רפאל. הגרא"י מחזיק את המקום ככולל נפרד מהישיבה.

ישיבה – פה לא לומדים, פה עוברים
שני כתרי חיים הם לבריסק - כתר שיטת הלימוד של הסבא ר' חיים סולובייצ'יק, וכתר עולם הישיבות הליטאי שמגיע עד לר' חיים וולוז'ינר. בריסק מביטה מהצד, או מלמעלה, על עולם הישיבות הליטאי שהיא כמעט ולא נוטלת בו חלק פעיל - הילדים לומדים בחדרים ירושלמיים, כמו 'עץ חיים', שבו למד כמו כל ילד במשפחה אפילו ר' אברהם יהושע עצמו, ומיד בגיל גדול יותר אצל הסבא.

כמעט ואין 'נפילה' בצאצאי הגרי"ז - ונפילה זה אפילו נכד שילמד במיר, בפוניבז' או בחברון. כולם עשויים בתוך הבית פנימה ובשביל הבית פנימה, ממך-אילך וחוזר חלילה. אך אין זה אומר שהאחריות לעולם הישיבות אינה מצויה, ואף בקנאות יתר ובהקפדה כדין המשפחה.

לדוגמה החתנים - שלושה מחתניו של הגרא"י עצמו הם חניכי ישיבת פוניבז'. אחד מהם הוא נכדו של הגרב"ד פוברסקי, נצר למשפחה ליטאית ישיבתית. גם עילויי ישיבתו של ר' אברהם יהושע מגיעים אליו הרי "מוכנים" מבתי הלימוד הגדולים של הדור, פוניבז', חברון, קול תורה ותפרח וכמובן - לייקווד. בריסקר'ס מומחים אומרים לנו שהיא גופא, חלק מהתפיסה היא שבריסק היא מעל הכל ולפני הכל ישיבה שלומדים בה תורה. לפני הנהגות, לפני קפידות, לפני האבא ולפני השקפה - זה בית של תורה. אבל איך לומדים תורה? ובכן, כאן בריסק מופיעה מיד עם הנהגותיה, קפידותיה, האבא הגדול וההשקפה המדויקת.

לימוד סדרי הישיבה והנהגותיה המכוונות מפי ר' אברהם יהושע, ואך מפיו, הן לא פחות מכך לימוד על אופיה של בריסק והליכותיו שלו.

השנינות של ר' אברהם יהושע היא לשם דבר, תלמידיו אוהבים להזכיר סיפור ממנו, שבמרכזו עומדת הברקה לשונית מחודדת, כדי להסביר על הנהגתו. פעם אחת, מספר לי תלמיד, התייחס הגרא"י למספר התלמידים בישיבה. אומרים לי שיש הרבה תלמידים בישיבה, אמר ר' אברהם יהושע, והמשיך – אצלי אין באמת תלמידים, יש "עוברים". אנשים עוברים אצלי, ובנתב"ג יש יותר עוברים.

תלמידים במובן המקובל בעולם הישיבות הליטאי, כמעט ואין אצל ר' אברהם יהושע. זה לא גורע ממאות ואלפי המבקשים שסביבו שסרים למשמעתו, וששנים ארוכות אחר שעזבו את הישיבה משחזרים את שיעוריו ותורתו, "אך בריסק זה רייד של בנים, לא של תלמידים", אומר לי אחד, תלמיד בעצמו. תלמידיו מדגישים זאת כשהם מראים איך למרות השנים הרבות בהן עומדת הישיבה על תילה, ואלפי בוגריה בכל עולם התורה הישראלי והאמריקאי, לא נוצרה כמעט קהילה למעט המשפחה וסביבותיה, והכל סובב סביב הישיבה ואברכיה.

אצל ר' אברהם יהושע יש להקפדה הזו גם ממד אישי. כשאביו הגרי"ד הלך לעולמו, והוא בחור צעיר שעל כתפיו נופל עול הישיבה שאז היתה היחידה שבישיבות בריסק, הגיעו כמה מתלמידיו הגדולים של אביו – ביניהם הגאון ר' חיים שלמה לייבוביץ' מראשי ישיבת פוניבז', הגאון ר' שמואל גפן, הגרא"נ גרבוז, הגר"א ארלנגר ר"י 'קול תורה' ועוד והציעו לו את עזרתם. לפי אותה השמועה, ר' אברהם יהושע הודה להם אך שלח אותם לדרכם, "הוא בעצם הבהיר להם שהכל נותר כשהיה, רק שכעת הוא מנהיג את העסק". והתלמידים סברו וקיבלו.

כמה שנים אחר כך פרש דודו הגרמ"ד והקים גם הוא ישיבת בריסק משלו, ולאחר מכן דודו האחר הגאון ר' מאיר סולובייציק, ויש אף את ישיבת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל חתן הגרי"ז, ישיבות שנפתחו ונסגרו חליפות עד שהתבססו – אבל ישיבתו של הגרא"י היתה ונשארה ישיבת בריסק המרכזית, המשמעותית והמשפיעה מבין כולם. והאחיין הצעיר, עוד בחיי דודיו, נעשה למשפיע שבין צאצאי משפחת סולובייצ'יק.

לישיבת בריסק, כפי שכבר הספקתם להבין, לא מתקבלים בדרכים הרגילות. החסם הראשון הוא הגיל. ישיבות בריסק מתנהלות בגיל הקיבוץ, לפני כמה שנים שלח הגרא"י את חתנו הרב חיים ישראל הערץ להקים את ישיבת 'יד הלוי', ישיבה גדולה-קטנה לגיל שטרם הגעה לישיבתו שלו. אך הנוהג הזה הולך כבר שנים אחורה, ולמעשה מקורו במכתב של הגרי"ז עצמו, בו הוא מפרט ש"הקיבוץ לבני עשרים ומעלה" - והאבא אמר.

כדי להתקבל בכלל לבחינה, אתה צריך שמישהו כבר ידבר עם הראש ישיבה עליך, שגם בשביל זה צריך אומץ מסוים. לאחר החריש הראשון על הצורב לעלות לביתו של הגרא"י כדי להיבחן, שזה כולל אמירת דבר תורה לפניו. לא בכל שנה יש רישום, ויש תקופות שפתק בישיבה מודיע – החורף לא יתקיים רישום, מפאת חוסר מקום.

בסיומו של המבחן, כמעט תמיד, מסביר הגרא"י שאין ממש מקום בישיבה. תשובה במקום לא ניתנת מעולם, ורק כעבור כמה ימים שולח ראש הישיבה את אחד מבניו, להודיע על החלטתו. אם העילוי זכה להתקבל, אמנם זה רגע מאושר – אבל למעשה זהו רק הצעד הראשון, ויש לו עוד דרך ארוכה עד שיהפוך לתלמיד מן המניין.

צריך להוסיף ולציין, שכל האמור הוא במי שאינו בן משפחה או יתום, כי בני משפחה מתקבלים על אתר, ואף נכנסים מיד לשיעורים, ולא צריכים לעבור את המסלול הארוך. כך גם יתומים, מחשש לעבור על האיסור לצער יתום. זה דאורייתא, יגידו בבריסק.

באוצר הישיבה שוכנים דרך קבע ספרי הגמרא, הראשונים ובני משפחת בריסק, כיוון שלמדו ועסקו ב"קדשים" כמעט ולא היה נצרך אחרון אחר, חוץ מה"שפת אמת" על קדשים, שבהוצאתו לאור טרח הרב מבריסק ותלמידיו, וכמה כרכים שלו מופיעים באוצר הישיבה.

המקומות מחולקים בקפידה בכל פתיחת זמן, הוותיקים נותרים במקומותיהם והחדשים מקבלים מקום. הישיבה מונה היום למעלה מאלף תלמידים ונחשבת לישיבה הגדולה ביותר בכל בית בריסק.

השיעורים של ר' אברהם יהושע - "יש לו נוסח"
אך כל השלבים הללו – הקבלה לישיבה, ההנהגות המיוחדות, השנים שבהן נצרב המתקבל, שהוא כבר תלמיד חכם קטן בעצמו, עד שהוא נכנס פנימה, וכולי וכולי, הכל זה רק מסביב לדבר החשוב בכל העולם של בריסק – השיעור.

פניו ההדורות של ר' אברהם יהושע, אופיו התקיף ודעתו הרחבה, ואפילו הזיכרון הצילומי שלו, הפנומנלי, והקפדתו על המסורת מהאב – כל זה לא היה עומד לו אילולא העובדה שהוא בין מוסרי השיעורים וראשי הישיבות החריפים ביותר בדור. אין פה גוזמה, העדות הזו שבה ועולה בשיחה עם כל תלמיד ש"עבר" אצלו. ומדובר בבוגרי הישיבות הטובות ביותר, שזכו לשמוע שיעורים מכל תופסי התורה בעת הזו, ר' אברהם יהושע הוא אחד הגאונים שבהם, ובית הכבשן הבריסקאי שהוא מנהל, נועד לכך.

רבים מתלמידיו הגיעו רק בשביל השיעורים, ולקחו מהישיבה רק את התורה – הם לא הפכו לבריסקע'רס בעצמם, אבל אין סוגיה שילמדו מיום שהיו בישיבה ברחוב פרס ועד סוף ימיהם, שלא יחשבו בה – מה ר' אברהם יהושע היה אומר כאן.

גם על השיעור כמובן שיש לר' אברהם יהושע מה לומר בעוקצנות האופיינית, שנותנת טעם בריסקאי אף בעובדות הרגילות והפשוטות ביותר. כששאלו אותו פעם מדוע הוא מוסר את השיעור על שולחנו של הגרי"ז זצ"ל ולא בהיכל הישיבה, מקום גדול יותר, הגיב ואמר - "לא אומרים פה שיעור, אנחנו לומדים". ההבנה בזה היא פשוטה, אין בבריסק שיעור באופן הפורמלי והישיבתי, אלא מתאספים ותוך כדי לימוד הגמרא, הקושיות עולות והתירוצים מתורצים, ככה לומדים איך ללמוד.

יש תלמידים שמעמיקים פה עוד רבד – הבדיחה על בריסק אומרת שר' אברהם יהושע משתעל בשיעור במקום שבו השתעל הסבא, כי זה בריסק. אבל במובן הרחב, התפיסה בבריסק היא שלימוד כמו האב והסב, היא "סיפור" – פה האבא שאל כך ופה הוא תירץ. ולכן קושיא על האבא היא טעות כי "מה שייך להקשות קושיות על סיפור". יש כאלה שמצטטים את המשפט הזה מר' אברהם יהושע בעצמו, אך כמה מתלמידיו מתעקשים שזה אכן משקף, אבל אלו לא דבריו שלו.

בתור רב'ה שמעביר שיעורים, הוא בעל כושר הסברה נדיר. ר' אברהם יהושע מסוגל להעביר את הניתוח הבריסקאי בצורה חדה וברורה. למרות שבדרך לימודו הוא מחדש ועולה מעל למה שאבא אמר, הכל עובר עם הניגון המתאים בניחוח הבריסקאי המיוחד, שלא ניתן לחיקוי. ואם אתם מתרעמים על הסטייה מדרך האבות, הנה עוד משפט של ר' אברהם יהושע - "לשמר את מסורת האבות, הוא חידוש ויצירה שאין כמותה" משפט שעובד נהדר כמובן גם להיפך.

השיעורים נמסרים שלוש פעמים בשבוע – בבוקר לאברכים המבוגרים יותר, ואחר הצהריים לצעירים – את אותו שיעור, ובנוסף החומש-שיעור במוצאי שבת. את השיעורים מוסר הגרא"י כמו אביו וכמו הגרי"ז עצמו – על סדר הגמרא, בלי דילוג ובלי פספוס. השיעורים כמובן על סדר קודשים, בעבר מסר הגרא"י חבורות בלילות במסכתות אחרות כמו טהרות וכדומה. לא עוברים דף ולא חלילה מדלגים. אם מסיימים את המסכת באמצע הזמן – ממשיכים מסכת חדשה, ואם לקראת סוף הזמן סיימו, מתחילים ביום למחרת מסכת חדשה.

מספרים על הגרי"ד שאצלו הגיעו הדברים עד כדי כך שפעם סיימו את זמן חורף כשנותר דף אחד במסכת, לזמן הבא הגיעו הבחורים, שמעו כמה שיעורים על הדף האחרון, ועברו הלאה, לדף הבא. הקפדה בריסקאית. אצל האב היה שיעור אחד בסדר ב', הבן ר' אברהם יהושע, מוסר את אותו השיעור גם בבוקר, לתלמידים הבוגרים יותר.

בשיעור – מתעכבים על הגמרא ודברי הראשונים, אחרונים לא בנמצא, לא 'קצות' לא 'נתיבות' ולא אחרונים אחרים שאהובים על בני הישיבות. רק ראשונים ושמועות משלושת הסבים, ככה המנהג. "בבריסק" אמר הגאון ר' חיים סולובייצ'יק, "אל תנסה להבין למה אמרו, תחתור לדעת מה אמרו", רעיונות כגון 'נראה לי' וכדומה מחוץ לתחום, כאן מתבטלים לפני הכתוב, ולא חלילה מלמדים אותו. כשאחד התלמידים התחכם פעם ותהה כמה אפשר לחדש בלימוד כך, כשבסך הכל רק משננים מה שהאבא אמר, אמר לו ר' אברהם יהושע משפט חריף, משלים ונהדר – "אצלנו לא לומדים מה לומר, לומדים מה לא לומר".

עם זאת, תלמידים וותיקים מעידים שמידי פעם אפשר לשמוע את הגרא"י שוזר בשיעורו, ואך ורק בו, דברים שהרב שך אמר, "ר' לייזר היה אומר כך", את העובדה הזו מסבירים בבריסק – ובהחלט יש צורך להסביר, בקרבה בין הסבא הגרי"ז לרב שך, וחיבתו הגדולה 'לדבר איתו בלימוד'. בנוסף לרב שך, לעיתים הוא מזכיר אף שמועות מהגר"י אברמסקי.

בכדי להיכנס לשיעורים יש להמתין שנתיים, וללמוד בלי שיעור. רק אחר שנתיים צריך לבקש מראש הישיבה להתחיל להיכנס לשיעורים ואם הוא קורא לך ומאשר בפניך אזי אתה יכול להיכנס, הכל נשמר בסדר מופתי ומדויק, כיאה לבריסק. בשיעור יושבים בחליפה, באופן מכובד. ישנם, עד היום, שלוש מעמדות: יושב, עומד, מחוץ לחדר. אמנם כולם שומעים, אבל השאלה איך, המעמדות מחולקים על פי וותיקות, גיל, וקרבת משפחה – בנוסף, התלמידים הישראלים מקבלים אישור כניסה לפני האמריקאים. השיעורים נמסרים רובם ככולם באידיש.

בשנים האחרונות החלו שני בניו של הגרא"י למסור גם הם שיעורים בהיכל הישיבה, שאליהם הסטנדרטים להיכנס פשוטים יותר. הראשון הוא הבן הגדול – הגאון ר' יעקב מרדכי. נשוא פנים ודומה לאביו, ורבים מדברים עליו כממשיך עתידי, מה שלא קרוב בשנים וזאת מפאת גילו הצעיר יחסית של אביו הגרא"י, שיחיה לאורך ימים טובים. לפני 4 שנים החל למסור בישיבה שיעורים גם הבן ר' חיים, הנחשב חריף מאד ותלמיד חכם גדול ששמו הולך לפניו כר"מ צעיר ומבטיח. בישיבה מוסר שיעורים גם אחיו של הגרא"י, הגאון ר' משה.

כאמור, חתנו של ר' אבהרם יהושע הקים ישיבה לתלמידים צעירים שבה אף מלמד תלמידו וש"ב של הגרא"י סולובייצ'יק, הרב דב שפירא, חתנו של הגראי"ל שטיינמן ואביו של ר' דוד שפירא, נאמן בית הגראי"ל.

מפיהם ולא מפי כתבם
אחת התעשיות המעניינות שמתנהלות סביב ר' אברהם יהושע זו תעשיית ה"הפטע'ס", דפי השיעורים הכתובים שלו הנמסרים בעירבון אך ורק לתלמידי הישיבה ואחר הבטחה כי לא יעתיקו חלילה מילה מהאמור ב'מחברת'.

"למעשה", אומר לנו אחד התלמידים, "בבריסק יש חרדה גדולה מכל הקשור בהדפסת שיעורים והפצתם". דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם מבלי שזה עבר את מכבש האומר עצמו, וזהו מכבש בלתי אפשרי. הקדמת בני המחבר לספרו של הגר"ח מבריסק המספרת כמה הוא יגע ומחק ושוב מחק קטעים מספרו, הפכה להוראה. הגרי"ז עצמו גם מיעט לפרסם דברים כתובים, וכשהתפרסמו שיעורים שלא עברו עריכה – "סטנסיל", קמה סערה בבריסק.

שיעורים של ר' יושע בער עצמו לא יצאו לאור במשך הרבה שנים מהסיבה הזו. מה ששינה את ההחלטה היתה העובדה שדודיו של הגרא"י החלו להדפיס את שיעוריהם על מסכתות קדשים, וכך גם תלמידיהם – כמו הגרמ"מ שולזינגר, תלמידו של הגרמ"ד סולובייצ'יק, שטרח בהפצת תורת רבו. העובדה הזו העלתה חשש בבריסק של ר' אברהם יהושע שאביו, שנפטר בגיל צעיר, יידחק מהזיכרון הישיבתי כממשיכו של הרב מבריסק לטובת אחיו הצעירים, וזירז אותו להוציא שיעורים של אביו, כך יצאו לאור כמה כרכים מתורתו של הגרי"ד.

ספרים של ר' אברהם יהושע עצמו אין עדיין, אבל יש שיעורים שמסתובבים. המפורסמים יותר נכתבו על ידי הרב משה פורטנוי, שהוא אחיו של הרב חזקי, נהגו ועוזרו האישי של הגרא"י. בשנים האחרונות יש עוד כמה כותבי שיעורים שדפיהם מסתובבים בין התלמידים.

ההקפדה היא בעיקר סביב ההדפסה או ההקלטה. וזה לא רק הקפדה על הדפסה של שיעורים, אלא אפילו הדפסה של מעשים והנהגות. עבודתו של הרב מלר, שכתב את כרכי "הרב מבריסק", נתקלה בהתנגדות בבריסק של ר' אברהם יהושע, ותלמידיו המובהקים לא יירכשו את הספרים, וזאת למרות שרוב המעשים מבוססים על עדותו של הדוד הגרמ"ד. יש פה עניין של מסורת – ברגע שזה כתוב בספר אז זה כבר לא מאבא לבן, כי יש ספר, וזה מהספר.

לפני כמה שנים, כשבפורום 'בחדרי חרדים' התפרסם 'אשכול בריסק' המפורסם, קיבלו זאת בעין שלילית בסביבתו של ר' אברהם יהושע. חלק מהאברכים שנידבו פרטים באשכול ההוא, מונעים עד היום את רגליהם מהישיבה בעטיו של אותו אשכול.

אך למרות ששום דבר מודפס אין בנמצא. למד הבן ממה שקרה לאב הגרי"ד שלא הותיר אחריו חומר מודפס או מוכן לדפוס, ובמשך השנים ר' אברהם יהושע השלים, עד כמה שאפשר להשלים בבריסק, את חיבורו המסודר על סדר הרמב"ם, שיובא לדפוס רק אחרי פטירתו כנהוג. הדבר נשמר בסוד כמוס, אבל הוא מן המפורסמות בקרב יודעי דבר, ובשנים האחרונות הפך לסוד גלוי.

רק לא אמריקה
ההליכה בין בתרי אורחות חייו והנהגותיו של ר' אברהם יהושע מעלה סתירות לכאורה, תרי קלי דלא משתמעי לעיתים, ורק בהתבוננות מקרוב פתאום מובנים יותר, מתיישבים על הדעת.

אחת הסתירות הגדולות הללו, שמתעצמות לעיני כל מי שעומד בשעריה של הישיבה היא הנוכחות האמריקאית יוצאת הדופן, גם במושגים של עולם הישיבות בישראל ועל אחת כמה וכמה בבריסק, בכל אחת מאשכול הישיבות וכמובן גם אצל ר' אברהם יהושע.

לפני שיורדים לעומק הקשר האמריקאי, צריך להדגיש כי חשיבותו של ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק בארצות הברית היא מכרעת. כרטיס כניסה לכל תפקיד תורני משמעותי או שידוך טוב זה אם עברת אצל הגרא"י, הוא נחשב לאישיות התורנית המשפיעה ביותר בארצות הברית. "בכלל כל הרייד של הישיבות באמריקה זה בריסק", סח לי אברך שהסתובב לא מעט בלייקווד. "בריסק. ר' ברוך בער. באמריקה אוהבים תפיסות חותכות. חד משמעיות. ור' אברהם יהושע הוא סמכות העל, הראש ישיבה של הדור".

אבל אם זה נראה לכם מובן מאליו, זה כי לא עמדתם על ההתנגדות החריפה, הקשה והמיוחדת אך לבריסק לכל מה שקשור לארצות הברית של אמריקה. מקורה של ההתנגדות הוא ברב מבריסק עצמו, שראה באמריקה עולם של הפקרות, של נינוחות. אי אפשר להישאר ירא שמים בארה"ב גרס הגרי"ז, והורה לכל צאצאיו שלא לדרוך על אדמת היבשת (מה שלא הצליח אצל ביתו, אך הצליח אצל ביתה שלה).

אירופה זה דין אחר כמובן, ואפילו ר' אברהם יהושע עצמו נוסע כמה פעמים בשנה למנוחה באירופה, בעיקר בשווייץ, שם הוא מבקר אצל חמיו בציריך – אבל ארצות הברית? מאן דכר שמיה. אין להקפדה הזו אח ורע אצל אף קהילה אחרת, וזה רק מעצים את הפרדוקס כשאתה נכנס בשערי ישיבות בריסק, ומאות בני תורה ילידי ארה"ב, אמריקאים עם פאות לחיים בריסקאיות, מתנצחים בלימוד במבטא אמריקני טהור.

שלא כפי המפורסם - הנהירה האמריקאית לישיבת בריסק, החלה עוד לפני מלחמת ששת הימים. היא החלה בעקבות כמה רבנים, תלמידים של הרב מבריסק זצ"ל, שהמריצו את תלמידיהם ללכת ולבקש תורה מאיש האמת של הדור, ומממשיכי דרכו – בניו.

התלמידים החלו נוהרים לישיבתו של ר' יושע בער. כשהם היו חוזרים לארץ המותרות הם כבר היו אחרת לגמרי: יהודים של צורה ושל תורה, מביטים בעולם הזה בזלזול ויודעים כי טוב סחרה מכל סחורה, כמו שבבריסק גורסים זאת. הנהירה הזאת גברה וגברה ולימים הפכה לזרם המרכזי בישיבות בריסק, תופעה שאפילו בבריסק, אמני ההסברה וההגדרה, מתקשים להסביר.

אני שואל את תלמידי בריסק שניאותים לפתוח לי צוהר לעולם הסגור והשתקני, איך הם מסבירים את התופעה. שיטת הלימוד בישיבות האמריקאיות זה הסבר אחד, ההתנערות מההתפלספות הישיבתית, ההגדרות הרכות והמורכבות – לטובת ההגדרות הנוקשות והחותכות של שיטת הלימוד בבריסק, אך זה ביצה ותרנגולת – מה קדם למה, ההליכה האמריקאית אחר בריסק או שיטת הלימוד הקרובה לבריסק? אין ספק שזה דבר הגורם לדבר.

גם תירוץ בסגנון הצוויי דינים שמעתי - "זה שלא נוסעים לאמריקה", אומר תלמיד אחר, "לא אומר שלא מלמדים תלמידים מאמריקה תורה. זה דין שונה". נו. סיבה נוספת ומשמעותית היא שפת האידיש הנהוגה בישיבה, ונוחה יותר לאמריקאים.

יש הסברים גם ברמת ההנהגה. עולם הישיבות האמריקאי כפוף לישראלי, תלמיד שבא לבריסק מארה"ב בא לקבל תורה בלי התחכמויות. תלמידי עולם הישיבות הישראלי, שחלקם בנים לרמי"ם חשובים וראשי ישיבות בעצמם, פחות צייתנים במובן הזה, ופעמים רבות באים לכמה שנים "כדי ללמוד קודשים", ולסמן את הוי היוקרתי של בריסק, ולהמשיך הלאה. לא כמו האמריקאים שבאים ונכבשים כליל.

עם כל זאת ואף על פי כן, היחס בישיבה לתלמידים הישראלים הוא מכובד יותר, ולפי מדדי ההערכה הפנימיים – כמו הקריאה להיכנס לשיעור, התלמידים הישראלים זוכים לקדימות מאשר אלה האמריקאים, שנאלצים להתאמץ קצת יותר בכדי להשיל מעליהם את טומאת ארץ העמים.

רמת התלות האמריקאית בר' אברהם יהושע היא כל כך גבוהה עד כדי כך שכל עולם הישיבות האמריקאי נתפר לפי מידותיו, לא פחות. לפני למעלה מעשר שנים החליט ר' אברהם יהושע שלא לקבל תלמידים אמריקאים, מחוסר מקום בישיבה. ראשי ישיבות בארה"ב נתקפו בהלה. זה כמה עשורים שמסלול חייו של בחור ישיבה ליטאי בארה"ב בנוי מלימודים בישיבה מקומית עד גיל 20, ואז שלוש שנות לימודים בישראל, כמעט תמיד בבריסק.

היוקרה של "הישיבות הקטנות" מתבססת על יכולתן להעניק לתלמידיהן המוכשרים כרטיס כניסה לבריסק. "אם לא תכניס את הבחורים שלנו לבריסק, אין טעם להמשיך עוד ואפשר לסגור את הישיבות", התחננו ראשי בפני הגרא"י. בסופו של דבר אגב, נעתר הגרא"י וקיבל 200 תלמידים אמריקאים באותה השנה.

אתם רצים אחר הכסף, והוא בורח
הקסם האישי של ר' אברהם יהושע הוא לשם דבר. האופי הזה, בליווי ההשפעה הרבה שלו בארצות הברית, מביאים לפתוח גבירים נכבדים שמבקשים לתת לו כסף. כמקובל בידו מאביו, הוא לא יוצא חלילה למסעות התרמות, והוא אדיש לחלוטין לגבירים, יהיו עשירים ככל שיהיו. אדישות שמעוררת פליאה, במיוחד בעידן בו ראשי ישיבות וכוללים נסמכים אך ורק על כספיהם של נדבנים.

בבריסק כמובן שאין ולו שקל שמקורו במדינת ישראל, בית החינוך לבנות הוא סגור יותר מבית יעקב סטנדרטי – מוסד בריסקאי לחלוטין שנקרא "מסילת ישרים" ומסונף לבנות ירושלים, ומנוהל על ידי נשות המשפחה. ההכנסות הן אמנם מתורמים ונדיבים, אך ר' אברהם יהושע מתייחס אליהם בביטול גמור.

בישיבה מספרים איך פעם נזף אביו הגרי"ד באחד מראשי הישיבות הטורח כל היום סביב ממון ואמר לו "אתה יודע מדוע יש לכם בעיות של כסף? משום שאתם טסים ונוסעים להשיג אותו, זה הבעיה ולכן אין לכם כסף", ולאו דווקא ממידת הביטחון, הוא התכוון בעיקר לכבוד התורה המתבזה בכיתות רגליהם של ראשי ישיבה אחר בעלי הממון.

סיפור ידוע עוסק בתקופה שבה חפץ ר' אברהם יהושע להוסיף קומה לבניין, נדיב אמריקאי ששהה בארץ הגיע לביתו כשהוא מעוניין לתרום את כל הוצאות הבניה, הוא דפק בדלת ואחד הילדים פתח לו – "האבא ישן", הוא אמר לגביר. "תגיד לו שיש לי עוד שעתיים טיסה לארצות הברית ושאני רוצה לתרום לישיבה", הבן אפילו לא מצמץ – "האבא ישן", הוא שב על התשובה. הגביר ניסה להסביר את גודל התרומה, סכום עתק, ואת העובדה כי הוא יוצא כעת מהארץ. התשובה נשארה זהה – האבא ישן.

הגביר הבין שאין מה לעשות והחליט להישאר בארץ, הוא דחה את הטיסה ליום אחר והגיע כעבור כמה שעות, הוא נכנס לראש הישיבה והציע לו את תרומתו, וכאן זכה להלם מחודש – ר' אברהם יהושע סירב לקחת יותר משליש מההוצאות. למה? זו ההחלטה. לא רוצה ליטול תרומה יותר משליש.

הגביר ההמום יצא מהבית, למחרת הוא החליט שהוא רוצה לתרום בכל מחיר, הוא שב לביתו של הגרא"י ולא ידע את נפשו כשהגרא"י אמר לו שהוא לא מעוניין לקבל ממנו תרומה כלל, זה הכל. התפיסה שהממון או כל שיקול אחר לא יכול להפעיל לחץ, מושרשת עד העצם.

בסביבה הסיפור גרם להתפעלות, לא בבית סולובייצ'יק, שם זה נראה מובן מאליו.

נשיא 'אתרא קדישא'
עמדותיו הפוליטיות של הגרא"י הן נושא מורכב. למעשה בריסק היא קהילה קנאית, היא משויכת לעדה החרדית, לא משתתפת בבחירות ולא נוטלת כספי ממשלה, אבל כשמדובר בר' אברהם יהושע, למרות הכל, דעתו מקורית, עצמאית ולא צפויה.

בין בני הרב מבריסק לגרא"מ שך, מנהיג היהדות החרדית ומי שעיצב את דמותה בארץ הקודש, שרר מתח. למרות הקרבה בין הרב שך לרב מבריסק, חילוקי דעות מרים סביב הכניסה לממשלתו של בגין הביאו את ר' יושע בער להתרחק מהרב שך, ופרשייה משפחתית עגומה שבה צידד הרב שך שלא לפי דעת משפחת סולובייצ'יק, לא עזרה לטיב היחסים. ר' אברהם יהושע עצמו צידד באותה פרשייה בדעתו של הרב שך דווקא, אך זה לא עזר, הנתק הפך לממשי וזה גם הפריד את בריסק מהשפעה על עולם הישיבות הליטאי בכללותו, לפחות מהשפעה הישירה.

אך למרות זאת, אי אפשר להגיד שהגרא"י הוא איש העדה החרדית, ממש לא. הוא תמיד יהיה מקורי, אם זו הפגנה נגד הגיוס שהוא פתאום יעקוץ בחריפות – "מפגינים כדי להעיצר ולהפגין שוב", או את הצד שכנגד, בסגנונו המכובד והמוקפד. יש לו עמדה פוליטית ברורה, הגם שהוא מקפיד שלא לצאת איתה בפומבי, ורק שח אותה לתלמידיו, עם מרירות ליטאית נוקשה, שמביטה בעין בלתי מרוצה על מצב העניינים, גם ביהדות החרדית כיום.

את דעותיו הפוליטיות הוא נותן בחומש שיעור, שזכה לכינוי "לושן'הרע שיעור", מידי מוצאי שבת. לחומש שיעור נכנסים רק לפי הזמנה, ושם ר' אברהם יהושע נותן דרור לשונו, כשהוא לא חוסך את שבט ביקורתו אף מהגדולים ביותר, ובדרכו הבריסקאית לא ימנע ביקורת גם מגדולי הדורות שלפניו.

פעם אחת העיר בחריפות על אחד מזקני הדור, וסיפר את המעשה הידוע עם זקנו הנצי"ב שבצאת ספרו "העמק שאלה", אמר לסובבים כי אם היה גדל כרצון אמו להיות סנדלר פשוט ירא שמים, היו שואלים אותו בשמים – "ר' הירש, איפה העמק שאלה?!", המשיך והפטיר ר' אברהם יהושע על אותו תלמיד חכם – "כשהוא יעלה לשמים, ישאלו אותו – איפה הנעליים?!".

ב"חומיש'יעור" הוא גם עוקץ את התלמידים ומצליף בהם בשבט לשונו, זה נחשב לאות של כבוד, "אם הגרא"י התייחס אליך זה סימן שאתה בר הכי", אומר לנו תלמיד מבוגר.

ר' אברהם יהושע משמש כנשיא האגון 'אתרא קדישא' של ר' דוד שמידל, שעוסק במחאה על ביזוי קברי קדמונים וחיטוטי שכבי. הארגון ידוע כקיצוני, ואפילו בחוגי העדה החרדית הוא מזוהה עם הפלג השמרני יותר.

הגרא"י הוא אחד המסורים לעניין, ומקדיש חלק מסדר יומו לעיסוק בפעילות הארגון שבנשיאותו גם הגאב"ד הגרי"ט וייס והאדמו"ר מפשווערסק, אך ר' אברהם יהושע הוא הדמות הדומיננטית. זאת בנוסף לעיסוקו בענייני הישיבה, שבה מסייע על ידו בנו ר' חיים.

אנקדוטה נוספת ומאד מעניינת היא משפחתו החסידית של ר' אברהם יהושע. בבריסק ממעטים לקחת שידוכים מעולם הישיבות הליטאי וממשפחות האצולה הישיבתיות, וזאת גם משום שאין אצולה שהיא למעלה ממשפחת סולובייצ'יק, מה שנכון – אף לא משפחות ידועות ומיוחסות כפינקל או שמואלביץ'.

גיסו האחד של הגרא"י הוא בן דודו הגר"ח פיינשטיין, וגיסו האחר הוא ר' שמילי ברגר, גיסם של הגבירים החסידיים ר' אליש אנגלנדר פטרונה של מכנובקא, והרמ"ח פרידמן, מהיושבים ראשונה במלכות בחצר ויז'ניץ.

ממרר בבכי בעת קריאת ההפטרה
דיבור על הגרא"י בלי דיבור על יראת השמים שלו, זה עיקר חסר מן הספר. היראה המוקפדת של בריסק היא לשם דבר.

לא הרי החומרות של חוג חזון איש לחומרות של בריסק. בעוד אצל החזונאישניקים החומרות היא הכרעה הלכתית, ותפיסה שכך ההלכה, בבריסק זה לרוב מחמת הספק – ובבריסק הרי מקפידים אפילו שלא לפסוק הלכה, אחד הפוסקים בבריסק הוא הגאון הרב אברהם דב ליטמנוביץ', תלמידו של הגר"מ ברנדסדורפר וגיסם של הגר"נ קופשיץ והגר"נ קרליץ.

אין דבר שיותר מפחיד בבריסק מחשש איסור דאורייתא, ולכן לעיתים מוטב להחמיר. בני משפחת בריסק עצמם גם אינם הולכים עם ציצית קטן בשבת – משום שבגלל שאין תכלת זה ספק דאורייתא, ואז חשש טלטול, או עם כיפה מתחת לכובע ("זה לא בגד"). החומרות הן רק בבואה לפחד הגדול שמא יעברו על סרך איסור תורה.

בבריסק אסור להחצין רגש. בעוד אצל חסידים ואנשי מעשה תפילות בצעקות ובתנועות הן דבר שבשגרה, בבריסק זה על גבול הפסול. רגש הוא דבר שצריך להסתיר. איפוק הוא משהו להתגאות בו, לא רגש.

אבל עם כל זאת, ר' אברהם יהושע נחשב אדם רגיש. בשבת חול המועד פסח הוא קורא את מגילת שיר השירים בדבקות ובהשתפכות הנפש, הבכיות בתשעה באב בשעת הקינות זה לשם דבר, ובהושענא רבא, כשהוא אוחז בד' מינים בידיו ומתייפח וזועק את ההושענות מקירות ליבו, אין מי שיכול להישאר אדיש. בשעת קריאת ההפטרה הוא גם כן בוכה, ובברכת התורה, נוהג המשתלשל מסבו הגרי"ז.

ההתרגשות הזו עומדת בניגוד לאופי הבריסקאי האדיש והקר, שגם ממנו לא חסר לר' אברהם יהושע, כשצריך. אם לא היה מדובר בבריסק'ר היה אפשר להגיד שמדובר בדמות בעל שיעור קומה מוסרי, אבל בבריסק, כידוע, אין מוסר.

אין כלום חוץ מבריסק
אחד ומיוחד הוא ר' אברהם יהושע. בעל השפעה כבירה ביחס לגילו הצעיר, השקפה מיוחדת והליכות שאין דומה להן. הייחוס המפואר שלו שני רק לאופיו, חריפותו, לשונו החדה וזכרונו הצילומי.

תלמידיו משנים עברו זוכרים את קומתו התמירה, את מבטו החזק ועיניו החודרות. עם מסורת בריסק בשמאלו ודעתו הנחושה לימינו הוא מנהיג את תלמידיו וישיבתו ברמה.

בנושאי הדור הבוערים על הפרק, הוא ממעט להביע את דעתו, שלא כמו דודיו. וזאת למרות שיש לו עמדה מנוסחת ובהירה, ואחריות כבדה לגורל עולם התורה והישיבות, הנחה על כתפיו כנצר לראשי ישיבת וואלוז'ין, ולאבי שיטת הלימוד הישיבתית. זה בדמו, בנפשו הדבר.

רבים תוהים האם יבוא יום ובו ישבור את שתיקתו, וייטול לעצמו מידת הנהגה בבעיות העומדות על הפרק. ההערכה העצומה לה הוא זוכה בקרב כל גדולי ישראל וראשי הישיבות - רבים מהם תלמידיו, מכל הפלגים והמינים, היא חסרת תקדים. ובכל זאת, לעיתים דומה שחוץ מענייני הישיבה, דבר לא מעסיק את יומו. או שכך זה רק נראה.

הגאון ר' אברהם יהושע מזכיר את סבו הגדול הגרי"ז, רק שלא כמוהו - הוא בוחר כאביו להסתגר בדל"ת אמותיה של בריסק, משל לא רק שכל העולם כולו כדאי לה, אלא היא כשלעצמה העולם כולו.

הכתבה התפרסמה במגזין 'בקהילה'
בהכנת הכתבה עזרו רבים וטובים, פרט לטוקבקים ותגובות - אשמח להערות והארות לתיבת המייל האישי.

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!