חג הפסח: אני, אתה והדודה

פסח הוא החג הכי דודתי שיש, חג דביק, משפחתי: אבא עם בנו, סבא עם נכדו, הסבתות והדודות.

כן. זו אכן מטרת החג: אחת בשנה כל המשפחה מתגברת על המרחקים הגיאגרפיים והרגשיים ומתאחדת לישיבה סביב שולחן אחד.

אוכלים יחד, קוראים את ההגדה יחד, מתווכחים, רבים, מתידדים ומגלים שהכל, כל מה שיש לנו נשאר במשפחה.

לפי השקפתו של רבינו שמשון רפאל'ס הירש, המשפחה היא השדרה עליה בנוי עם ישראל, התא המשפחתי הוא זה שעליו נערך מעמד הר סיני ונולדה האומה הישראלית. וזה עיקרו של חג הפסח.

בפירושו לספר שמות מסביר הרש"ר כי זה גם מהותו של המצווה המרכזית של החג - קרבן הפסח: כנאמר: "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".

ללכד את הפרטים, במסגרת של משפחות. וממשפחה גרעינית לבית אב של דורות, וממנו לקהל עדת ישראל.

לא יחידים חופשיים הם המרכיבים היסודיים של העם לפי הרש"ר הירש, אלא המשפחה. זה התא שעליו נבנה הגוף השלם של ישראל.

זהו איפה מהותו של חג הפסח, לחזור לשורשיןם, ליסודות שמצויים בקשרים הנטווים ביננו לבין בני המשפחה, בין אב לבנו, בין אם לבתה. הדינמיקה המשפחתית הזו שאתם אוהבים או לא צוליחים או לא בחג נהזה, היא הדינמיקה הפועמת בלבו של העם הזה מאז יומו הראשון במצרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!