כדי להפוך לעם, צריך להתחיל מההתחלה • טור

א.
עיקר עיסוקי בשבועות האחרונים, כפי שניתן היה להתרשם מהמאמרים האחרונים, היה במפעל "קמחא דפסחא" המתקיים זו השנה העשירית ברציפות על ידי מוסדות "מגדל אור" בנשאות הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן.

שמם של מפעלי "קמחא דפסחא" יצאו לתהילה, אך עד היום לא זכיתי ללוות אותו מקרוב. האש בעיניים ורוח העשייה המלווה את כל מאות הפעילים והמתנדבים, מחזקת ומרגשת.

חג הפסח כידוע הוא חג החירות. כולנו מצווים ליישב כבני חורין ולספר ביציאת מצריים. מצוות שתיית ארבע כוסות יין אינה פוסחת על אף יהודי. המצווה נזכרת לראשונה במשנה במסכת פסחים. למרות שהמצווה אינה חיוב מן התורה אלא מצווה דרבנן בלבד, אף על פי כן הקפידו חז"ל ביותר על יישומה. הקפדה זו מתבטאת בכך שאפילו עניים המתפרנסים מצדקה מחויבים בארבע כוסות יין גם אם ייאלצו למכור את בגדיהם לשם כך. כמו כן, נפסק בהלכה כי גם אדם שהיין מזיק לו צריך להשתדל ולשתות מעט ממנו.

בעניין הזה מספרת הגמרא על רבי יהודה, אחד מהתנאים, שהיה שותה ארבע כוסות ולאחר מכן נאלץ לחבוש את ראשו בשל כאבים "מפסח ועד עצרת" - כלומר במשך שבעה שבועות עד חג שבעות סיבת ההקפדה היא כיוון ששתיית ארבע הכוסות מזכירה ומפרסמת את נס יציאת מצרים. זהו ההסבר לכך שגם נשים חויבו במצווה.

זוהי אחת הסיבות, שכל ארגוני החסד והצדקה, משקיעים משאבים רבים על מנת לדאוג לכל צרכי החג עבור אלו שאין להם. למרות שבכל השנה אנו מחויבים לדאוג לחלשים בחברה, חג הפסח מחייב אותנו יותר.

אם הייתם מגיעים במהלך השבוע האחרון לבית האריזה הענק, הממוקם באנגר במחנה סירקין, של חבילות החג של פרויקט "חג שבע", הייתם משתוממים מההיקף. מאות ואלפי ארגזי מזון נארזים על ידי מאות מתנדבים ופעילים. אותם משלוחים נארזים ונשלחים לאלפי משפחות ברחבי הארץ. בין המשפחות המקבלות את חבילות החג תוכלו למצוא את כל הסוגים. דתיים ושאינם (עדין), שומרי מצוות ושאינם(עדין), ספרדים ואשכנזים.

בפתח "הגדה של פסח" אנו מזמינים את כל הנצרכים לבוא ולסב עמנו סביב שולחן הסדר. בן חורין אמיתי, הוא מי שיודע לדאוג לשני לכל צרכיו. אין אנו יכולים לשבת כבני-חורין, עד שלא דאגנו לכל אלו שאין להם.

ב.
כידוע שיעבוד עם ישראל במצריים נועד בכדי לזכך את היהודים לקראת הפיכתם לעם. עם ישראל שיקבל את התורה ושישמור את מצוות ה', היה צריך לעבור בכור ההיתוך עד שהגיע לפסגה הזו. שיעבוד מצריים, יציאת מצריים והניסים הגדולים, נועדו בכדי להכין אותנו למעמד הגדול "מעמד הר סיני" בו קיבלנו את התורה הקדושה והתחייבנו בשמירתה .

יש להבין מדוע על עם ישראל היה לעבור את שיעבוד מצריים, 210 שנה של קושי בלתי יתואר, עבדים כפשוטו, בכדי להפוך לעם? מדוע נצרכו בני ישראל לסבל הגדול הזה?

התשובה האהובה עלי היא, שבכדי להפוך אותנו לעם, היה עלינו להתחיל מהתחלה. אם ביום בהיר אחד בני ישראל היו נהפכים לעם, היו הבדלי מעמדות בין איש לרעהו, דבר שהיה מקשה על החיבור של עם ישראל. בכדי לקבל את התורה היה על עם ישראל להיות "כאיש אחד בלב אחד", והאפשרות ליצור דבר שכזה עוברת דרך שיעבוד. בני ישראל היו משועבדים במצרים. כולם היו עבדים שווי זכויות. (או מדויק יותר: ללא זכויות...) כשעם ישראל יצא ממצריים לא היו הבדלים בין איש לרעהו, וממילא הדרך להפכם לאומה אחת הייתה קלה יותר.

מעין זה אני נוהג לומר שלעיתים רבות מדינת ישראל זקוקה לבחירות, רק בשביל שיוכלו להתחיל דף חדש. הרי הקואליציה ההולכת ומתגבשת לה כעת, יכלה להיווצר גם בקונסטלציה הפוליטית הקודמת. למעט מפלגה אחת שלא הייתה קיימת, הייתה אפשרות לעשות שינוי בקואליציה ולהמשיך עוד שנתיים. אך יש משהו בבחירות שהופך את כל הפוליטיקאים שוב למחזרים אחר קול הבוחר. החל מראש הממשלה, השרים ועד הח"כ הפשוט, כולם נזקקים לקולו של הבוחר, והם יעשו הכל בכדי לזכות בו. (והנה עוד נקודה למחשבה על הבחירות שהסתיימו זה עתה...)

ג.
כשאנו אומרים בליל הסדר "כל דכפיין יתי וייכול, כל דצריך ייתי וייפסח" אנו מכוונים לכל יהודי ויהודי. ללא הבדלים כלל וכלל. באמירה זו אנו למעשה כוללים את עצמנו בתוך כלל ישראל, ומכריזים בזאת שכולם כשרים וראויים להיכנס ולסב יחד עמנו.

מחבר ה"הגדה של פסח" מעלה נקודה מדהימה, שאף מסתמכת על פסוקים בתורה ועצם הרעיון יש בו ללמד משהו על אופיו של החג. "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" פותח מחבר ההגדה ואומר. "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". בעל ההגדה מציב ארבעה סוגים של טיפוסים השונים במהותם, באופיים, בגישתם לחיים ולסובב אותם המסבים יחדיו בשולחן החג. כל אחד באישיותו מייצג גוון אחד ביהדות. אמנם הם שונים כל כך, אבל כולם יושבים כעת לעריכת הסדר.

כל אחד מארבעת הטיפוסים מגיע לשולחן הסדר עם "סדר יום" משלו. איש איש ואמונתו, דתו והשקפותיו. אנשים שבמהלך השנה לא היו יכולים להתאחד סביב רעיון או לנסות להבין וללמוד האחד מן השני, מנסים בלילה הזה, בליל הסדר, למצוא את המאחד והמשותף. לנסות להגיע לנוסחה אחידה שכל אחד יוכל ליטול בה חלק.

בעל ההגדה נותן התייחסות מתאימה לעל אחד ואחד מן הבנים. בליל הסדר נותנים לכולם לחוש את החוויה, לכולם נותנים מענה, לכולם יש תשובות. גם ההוא שמבין הכל, גם ההוא שלא מבין כלום, גם להוא שחושב שהוא מבין ואפילו להוא שיודע שהוא לא מבין...

המסר היוצא מההגדה הוא שעם כולם צריך לשוחח. יש דרך לפנות לכל אחד ולהסביר לו, יש אפשרות לשבת לשיחה בדרכי-נועם ולהגיע להבנות. כולם יכולים לשבת סביב אותו שולחן, להגיע עם מטענים שונים, אך לחלוק דעה משותפת. להגיע לנוסחה שתפשר בין הצדדים. יש דרך להעביר את המסר לכל אחד, וזאת רק אם נדע ונשכיל לדבר לכל אחד בשפתו, ברמתו ובמידת התעניינותו, אזי המסרים יקלטו.

ארבעת בנים הללו, הם אנחנו! אתה את אני והוא – כולנו. אמנם בנים שונים אבל, משפחה אחת – משפחת עם ישראל. אוסף של מנהגים שונים, דעות שונות, עדות שונות – אבל כולנו ביחד בסדר!
ליל הסדר מביא בעקבותיו דרישה לגישור, קירוב והצגת הצד הטוב והיפה ביהדות ובמסורת ישראל. חג הפסח מחייב אותנו לצאת עם תובנות ומחשבות על היום שאחרי. כיצד לוקחים את החג הגדול הזה וממנפים אותו לאחדות העם.

הכותב משמש כמנכ"ל מפעלות הרב גרוסמן יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!