פסח - חג הענווה • מה ניתן ללמוד מליל הסדר?

חג הפסח הוא ראש וראשון לחגים ולמועדים בתורה. ובתור חג שכזה, ניתן להשליך ממנו לנושאים מהותיים בחיינו.

המוטיב המאפיין את ליל הסדר, הוא "והגדת לבנך" – הילדים שואלים את האבא: "מה נשתנה", וההגדה כולה היא בעצם תשובת האב, המגוללת למעשה את סיפור שיעבוד עם ישראל במצרים והיציאה משם באותות ובמופתים גדולים עד לקריעת ים סוף.

מכאן רואים את החשיבות העליונה והמשקל הרב המיוחס להנחלת המורשת לדורות הבאים.

בפסח אנו אוכלים מצות, משמעות המקרינה אף היא השפעה לכל השנה. הן החמץ והן המצה עשויים מבצק - קמח ומים. ההבדל ביניהם הוא, החמץ-בצק שתפח, המצה-בצק שלא תפח. התפיחה היא סמל להתנשאות ולגאווה הפסולים.

אדם מתנשא ומתגאה, הרי הוא כבצק שתפח ולכן הוא דומה לחמץ. לעומת זאת, אדם המשפיל עצמו ומתנהג בענווה, הרי הוא כבצק שלא תפח, והוא דומה למצה.

חג הפסח מורה לנו דרך התנהגות לכל השנה. לברוח מהגאווה ולהתנהג בענווה. לכן ליד שולחן ליל הסדר, יושבים בצוותא כל הארבעה בנים: החכם, הרשע, התם, וזה שאינו יודע לשאול. עלינו לחבק את כולם וגם את הבן החמישי שלא מופיע כלל בהגדה, הבן שנראה לנו שהוא רחוק בכלל משולחן הסדר וממהותו.

חד וחלק: הגאווה הר, והעולה בו ייפול.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!