לקראת חול המועד: על הסגמנט האידיאלי לטיול משפחתי - והפעם: יונדאי i30cw

פסח הוא חג של טיולים.
האביב בשטח, הכלניות פורחות, והנחלים זורמים אחרי החורף.
זה הזמן המתאים לטיולים ארוכים, אפילו בני יומיים ושלושה.
מה מתאים יותר לנסיעות כאלו אם לא רכב סטיישן?

מצד אחד לא צריך להטלטל עם מיני וואן שלא מתאים לכל אחד - לא רק מבחינת הנסיעה עצמה אלא גם מבחינת הדלק שהוא שותה, ומאידך יש כאן רכב נוח עם תא מטען ענק שיכול להוביל כמעט הכל.
אם הדברים הללו אמורים בציבור הכללי, על אחת כמה וכמה שהם מתאימים ככפפה ליד לציבור החרדי.

בעבר היו דגמי הסטיישן נדירים מאוד בארץ, והיו נראים רק בציבור החרדי, בעיקר בדגמי ה"סובארו אברכים"- הלא הוא הסובארו סטיישן המרובע המיתולוגי שכיכב בשנות ה-90 ובתחילת המאה הנוכחית למניינם, אך כיום, בהשפעה אירופאית לא מעטה הפך סיגמנט הסטיישן למוביל ומבוקש.

הפעם לקחנו למבחן את ה-i30 cw של יונדאי. ניתן לומר על הדגם הקודם שלה וגם על זה העכשווי שהם הסטיישנים הפופולאריים ביותר בארץ. יהיו שיאמרו שהסיבה לכך היא עובדת היותו דגם פשוט וזול, אך האמת היא שיונדאי היא בין היחידות שהמרה על הסגמנט הכה מצליח - בניגוד לאחרות.

אז נתחיל מבחוץ. ה-i30 cw הקודם היה, למען האמת, ממש מכוער. העובדה שהיה לו עיצוב ייחודי בנוף לא הפחיתה מהכיעור שלו. להפך, אולי רק הבליטה אותו. הדגם החדש לעומת זאת נראה אחרת לגמרי. תסתכלו בתמונה המצורפת בה תפסתי את הדגם החדש ליד הישן ותראו את ההבדל התהומי. הוא מעוצב, עדכני ויפהפה. דא עקא, נראה שיונדאי פשוט העתיקו אחד לאחד את הסטיישן של פורד, שהיו הראשונים שהכניסו בתנופה לארץ את הסטיישנים. אז אמנם ההימור הצליח ומתחת ידיה של החברה הקוריאנית יצא דגם מושלם בניחוח אירופאי שכיף לנסוע ולהשוויץ בו, אבל דווקא מהם, שמתמחים בייצור דגמים שונים לגמרי וייחודים הייתי מצפה למשהו אחר.

האורך שלה עומד על קרוב לארבעה וחצי מטרים אבל הם נבלעים וכמעט לא מורגשים מבחוץ, בשל הקווים היפים שלה. אפרופו המראה, אולי כדי לשבור סטיגמות של "רכב עבודה" הורידו ביונדאי את הגגונים שכל כך סימלו את הדור הקודם.

נקפוץ פנימה.
חלל הרכב מרווח, רחב ונעים לעין. אין ספק. המושבים עצמם נוחים גם הם ומותאמים גם לנסיעות ארוכות אבל למרות הניסיון להראות (באמצעות תיפורים שמשווים מראה של עור) שמדובר בחומרים איכותיים, התוצאה קצת מאכזבת. מי שילטף את הדשבורד וההגה ירגיש שמדובר בחומרים פשוטים, וחבל.
ההגה מאובזר ומצויד במערכת שמע ובקרת שליטה, אך הלחצן שהכי אהבתי מתפעל את מערכת ה-flex steer שניתן למצוא בעיקר ברכבי ספורט. מדובר בלחצן ששולט במערכת ההיגוי ויכול להניע את ההגה בין מצב normal המתאים לנהיגה בין עירונית, מצב sport המתאים למהירות גבוהה ודרך מעוקלת ומצב comfort שעדיף לנסיעה עירונית ולחניה.

כאמור, הוא מרווח אך משפחתי וכמו יונדאי אמתי מאובזר בתאים רבים, בעיקר באזור תא הנהג. אחד התאים הללו, אם תהיתם מחובר למערכת המיזוג ומעניק מעין תא קירור למשקאות ודברי מאכל הצריכים קירור. ואם כבר מדברים על המראה הפנימי, חבל מאוד שאין אופציה של מושבים בהירים כמו ב-i35 וב-i30 שהיו מעניקים לרכב יותר קלאסה ומראה רחב ועשיר יותר.



כאמור, למרות שמדובר ברכב ארוך למדי הוא עדיין משדר משפחתיות ומחזיק את כל המשפחה באותו תא, ללא הרגש של הרחקה בין ההורים היושבים מקדימה לבין הילדים היושבים מאחור.

ה-i30 cw מתגלה כיציב על הכביש, גם בגשם ואפילו שוטף אבל באותה נשימה הוא מתקשה לקחת בקלות מהמורות בדרך, בעיקר בעיר.

לחיצה על הדוושה גורמת לו לצאת לדרך בקלות רבה והמהירות שלו - אולי בזכות מנוע ה1.4 ליטר בעל ה-135 כוח סוס ובזכות ששת ההילוכים - עולה בקלות מרשימה וללא כל מאמץ. יחד עם זאת חווית הנסיעה נהרסת באמצעות בעיה בסיסית במשפחתיות של יונדאי - רעש הכביש החודר פנימה. ייתכן שאם יום לפני כן לא נהגתי על רכב אחר שהיה שקט להפליא, לא הייתי חש בזאת.

ואיך אפשר בלי העיקר שלשמו התכנסנו כאן - הבגאז' הגדול.
ליונדאי בגאז' גדול משמעותית (50 ליטר יותר) מאשר המתחרה העיקרי שלו פורד פוקוס. הוא מתבטא בעיקר בגובה שלו (שבגללו היו ששאלו אותי האם מדובר במיני ואן) ומציג מקום מרשים בעל נפח נדיב מאוד של 528 ליטר. הבגאז' נראה ידידותי וקל להעמיס אותו. אם תקפלו את 2 המושבים האחוריים תקבלו מקום גדול בהרבה ושטח הבגאז' יעמוד על לא פחות מ-1642, כמעט פי 3. וטבעות המטען בפינות הבגאז' שהופכים אותו לשמיש בהרבה, רק מחזקים את האמירה "מי צריך מיני וואן אם יש לנו סטיישן?".

וישן מפני חדש תוציאו

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!