יומא דהילולא: תולדות ומעלת השל"ה הקדוש

גזע קודש מחצבתו
רבינו השל"ה הוא נו"ן לאחת משלושת המשפחות המיוחסות בישראל, שהעיד רבינו אור שבעת הימים רבי ישראל בעל שם טוב על טוהר ייחוסיהן דור אחר דור, היא משפחת 'הורוויץ' המעטירה, דור אחר דור, בן אחר בן עד ללוי בן יעקב אבינו.

הראשון ממשפחת הורוויץ הוא רבי ישעיה הלוי בן רבי משה הלוי, מגולי ספרד היה רבי ישעיה והיה עתיר נכסים, וקנה לו את הכפר הורוויץ שעל יד פראג, בירת בוהמיה, ועל שמה נקראו המשפחה לדורות עד היום הזה הורוויץ.

בנו הצעיר היה הגאון רבי שבתי שעפטיל הלוי ראש ומנהיג ודיין הקהילה דפראג, חתן הגאון רבי עקיבא כ"ץ מאובן, אחד מבניו היה הגאון רבי אברהם הלוי, שגם הוא כאביו היה ראש ומנהיג ודיין בקהילת פראג, אך לימים הלך ללמוד תורה בעיר הגדולה קראקא, ומשם לעיר הבירה לבוב, ושם נתמנה לדיין דגלילות לבוב, ומשם נשתקע בסוף ימיו בארץ הקודש ונשתקע בעיר חברון עיר האבות, ושם מנוחתו כבוד בבית החיים הישן דשם.

בעל מחבר ספרים 'חסד אברהם' על שמונה פרקים לרמב"ם, 'ברית אברהם על דרכי התשובה והוידוי' 'עמק ברכה ספרו הגדול בהלכה' ועל כולנה השאיר אחריו צוואתו המפורסמת הנקרא בשם 'יש נוחלין'.

בניו היו הגאונים רבי יעקב הלוי משעברשין, ורבי ישעיה הלוי בעל השל"ה.

וזרח השמש
בערך בשנת ש"ל נולד רבי ישעיה הלוי בעיר הבירה לבוב, כשנולד אמרו עליו שנשמה גבוהה בא לעולם.

בעל 'סדר הדורות' מביא בשם המקובלים שנשמתו הוא מניצוץ רות המואבייה, ורמז לכך שמגילת רות שמונים וחמשה פסוקים, שבעים ושבעה מתחילים באות וא"ו, ושאר השמונה יוצא מהם הצירוף ישעיה בא"ל (בן אברהם לוי), והחיד"א בשם הגדולים מוסיף ע"ז שהמגיד אמר להרב החסיד מו"ה שמואל מק"ק פראיישדורף שמבועז שורש נשמת השל"ה, ושניהם לדבר אחד נתכונו.

בים התורה טבע ולמד משנות ינקותו, תחילה למד אצל אביו הגאון רבי אברהם הלוי, אך גלה למקום תורה לעיר קראקא בבית הגאון רבי שלמה בן רבי יהודה ליב אב"ד העיר הנקרא בפי כל המהרש"ל השני.

בהגיעו לפרקו זכה בו רבי אברהם מויל, החכם השלם החסיד מופלג ופרנס דעיר ווינה, שנתן לו את בתו הרבנית מרת חיה, שאהבתה לתורה היתה עד למאוד, וכל הממון שהכניסה מבית אביה בזבזה להחזקת לומדי תורה, ועל מצבתה נחקק 'ראויה היתה להיות שכינה שורה עליה אלא שאין ראוי לכך דורה'.

השל"ה משמש כאב בית דין
רבי ישעיה הלוי שכל מעיינותיו היו הרבצת תורה והעמיד תלמידים הרבה, ומעל שלוחנו לא נחסר שמונים תלמידים, וכל צרכיהם עליו הן בלימוד התורה והן בגשמיות כל צרכיו היה על ביתו, וכפי שכותב בנו "כמעט בכל הגולה נתפשטו תלמידיו, ורוב הגולה רובא דרובא התאוו תאוה לתורתו ולהנהגתו וקיבלו אותו עליהם לאב בית דין ולראש ישיבה".

אכן כמעט בכל הקהילות החשובות היה רבינו לאב בית דין, רבנותו הראשונה היה בעיר דובנא, ומשם לגלילות וואהלין שברוסיה, ומשם נתקבל לאב בין דין העיר הגדול אוסטראה, ומשם נתקבל בשנת שס"ו לרבה של פראנקפורט הקהילה הגדולה והמפוארת שמדינת אשכנז.

ביום כ"ז אלול שע"ד גורשו יהודי העיר פראנקפורט ורבי ישעיה חזר לעיר מחצבו ושורש משפחתו היא העיר פראג ויחד עם הגאון רבי שלמה אפרים לונטשי בעל 'עוללות אפרים' ו'כלי יקר' שימשו בכתר הרבנות בעיר פראג.

בכל מקום אשר רבי ישעיה איוה למושב לו הקים את ישיבתו והרביץ תורה לפני התלמידים, תיקן ובידק את צרכי העיר. נעתיק לשון כתה ההכתרה שלו בקהילת פראנקפורט - "קיבלנו עלינו את הרב האלוף הגאון מוהר"ר ישעיה בן מוהר"ר אברהם הלוי להיות לנו לאב בית דין וריש מתיבתא, מורה צדק, יורה יורה, ידין ידין, יתיר יתיר, ובידו שבט מושלים ומטה אלקים, להעמיד עמוד התורה וחוקיה ומשפטיה".

רבי ישעיה אמר על עצמו לבניו בסוף ימיו: "דעו בניי יצ"ו כי זיכני ה' להיות מרביץ תורה בכל המדינות".

השל"ה עולה לארץ ונעשה למרא דארעא דישראל
ביום ד' אדר שנת ש"פ נסתלקה עליו הרבנית, אז החליט בנפשו לעזוב את ביתו אחריו בניו וכל הכבוד והרבנות שהיו לו והלך להסתפח בנחלת בית ה' היא ארץ הקודש, וכה כותב בספרו (שער האותיות אות ק') בשם בעל החרדים "וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו".

מכתבו שכתב מארץ ישראל כותב את סדר נסיעתו ביום ח' אלול שנת שפ"א עלה על הספינה, ובערב יום הכפורים הגיע לטריפולי, בערב חג הסוכות הגיע לארם צובא חלב, ומשם לדמשק, וביום השישי לסדר ויצא יעקב ויפגע במקום ב' כסלו שנת שפ"ב, הגיע לארץ הקודש.

בהגיעו לארץ הקודש, התמודדו ביניהן שני קהילות האשכנזים שבצפת ושבירושלים שרבי ישעיה יניד ראשם עליהם להיות עליהם לאב בית דין, אך רבי ישעיה איווה לו את ירושלים עיר הקודש משוש כל הארץ, וכפי שכותב באיגרתו כי ירושלים אף שהיא בחורבנה עתה, היא משוש כל הארץ, ושלום ושלוה ומזונות טובים, ויין מובחר מן המבחר.

בארץ הקודש נתעלה ברוב חכמה ובפרט בחכמת הנסתר, וכפי שכותב באיגרתו, שכיבדו אותו להעתיק את ספר מגיד מישרים של רבי יוסף קארו, ובו כותב כי מיום ניתנה התורה לא היה ספר כזה, גם שאר כתבי האר"י ז"ל נתגלה לו שם, וכפי שכותב בספרו (מסכת ראש השנה) זיכני השי"ת ומצאתי קונטרסים נחמדים, עין לא ראתה אלקים זולתך, והיה האור גנוז עד בוא איש האלוקים הרב האשכנזי האר"י ז"ל וגילה סוד ה' ליראיו.

למרבה הצער לא ארכו ימי שבתו בירושלים, וכלשונו בספרו (שער האותיות אות ק') "וייסורין של ארץ ישראל, הן מן הישמעלים, הן מן החלאים, מזבח כפרה הם".

בימים ההם היה הפחה שבירושלים רשע גדול ועריץ וביקש מס מבני העיר ואחר רוב השתדלנות לא עלתה בדם, ונעצר רבי ישעיה יחד עם עוד חמשה עשר מחשובי העיר, ובדמים מרובים פדו אותן, וברח ונחבא למעלה מארבע חדשים.

משם קבע איתן מושבו בצפת ומשם לטבריה, שם נסתלק מרוב יגון ואנחה וסאת הייסורים שעברו עליו, ונטמן בעיר טבריה על יד מקום מנוחת התנא הקדוש רבי יוחנן בן זכאי והרמב"ם.

שני לוחות הברית
רבי ישעיה השאיר לדורות אחריו את ספרו 'שני לוחות הברית' - אחד מאוצרות הרוחניים המופלאים ביותר שזכה להם עם ישראל, ונתקבל בחיבה באחד הספרים המוקדשים אשר נקרא בפי כול השל"ה הקדוש.

הספר הבנוי ומיוסד על אדני בנין האדם בחיי היום ובחיים הזמנים, כשמתחילה כותב את הקדמתו הנפלאה 'תולדות אדם', ומשם לספר 'עשרה מאמרות' שנבראו העולם עשרה שרשים גדולים עיקרי האמונה, ובסופן 'שער האותיות'.

ספר 'דרך חיים' המחולק למסכתות - 'מסכת חולין' על עניני לימות החול, 'מסכת תמיד' על עניני תפילה בית המדרש וספר תורה, 'מסכת שבת' על עניני שבת, ולספר 'עשרת הדברות' המחולקת לעשרת זמנים ומועדים שבשנה.

החלק השני הוא 'לוחות הברית' על שני חלקי התורה תורה שבכתב ותורה שבעל פה. לסיום כתב את ספרו 'עשרה הילולים' על עשרה שערים של בעל חובות הלבבות.

על ספריו של רבינו כתב הרה"ק רבי יצחק איזיק מקאמרנא זי"ע שכולם ברוח הקודש נאמרו, והיא מאירת עינים ומשיבת נפש.

תפלת השל"ה
ידוע בפי כולם גודל מעלת תפלת השל"ה. ונהגו כל בית ישראל לאמרם מדי פעם ובעיקר בערב ראש חודש סיון וביומא דהילולא של השל"ה אשר חל היום - יא' ניסן.

רבי ישעיה בן רבי אברהם הלוי זצ"ל.

התפילה:

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ".

כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!