אל תשכחו אותנו מחוץ לבית • טור שבועי

כעת, עם תחילת המשא ומתן הקואליציוני, חשוב לי להעמיד בפני נבחרינו את השורות הבאות, שכתבתי ביחס לדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם לאחרונה בנושא הדיור, ולקוות כי 'יחזירו אותנו הבייתה'.

הפרשנים התחילו, וימשיכו, לדון בפרטי הדו"ח. כל אחד ינסה לראות בדברים את מה שיתמוך בעמדתו הפוליטית. אחד יסביר ברהיטות מדוע אולמרט הוא זה שיוצא אשם במחדל, ואילו רעהו יסביר באותה מידת שכנוע, מדוע דווקא נתניהו הוא האשם.

יהיו שיזכירו את שרי השיכון, אחרים את שרי האוצר. הצד השווה, שכולם יחפשו אשמים. היתה בעיה, קבע המבקר, זיהו אותה מאוחר. טיפלו בה, אם בכלל, יותר מאוחר. ולזוגות הצעירים - שכבר הפכו למבוגרים עם ילד או שניים - זה כבר לא עוזר. המחירים בשמיים והדירות לא בהישג יד. ידון המבקר בארוכה, מי היה צריך לעשות, ומה היה עליו לעשות. מי ראה, מי לא שמע, מי עשה ומי לא מספיק. אבל המבקר עצמו, כך נראה מהדו"ח, טחו עיניו מראות.

לא פעם כתבנו, ואף קיבלנו ביקורת על כך, על המשבר החמור, כפליים מזה של כלל הציבור, שנכפה על הציבור החרדי בכל תחום הדיור.

לא באתי לכתוב כאן על המישור הפוליטי, בו ספג הציבור החרדי מכה אחרי מכה בשנים האחרונות. באתי לכתוב אך ורק על נושא הדיור. שהוא הנושא האקוטי ביותר היום בישראל, ושבעתיים גורלי כשמדובר בציבור החרדי. מול הסכמי גג שנחתמו פה-ושם על ידי שרי האוצר והשיכון, שאפשרו בניית עשרות אלפי יחידות דיור - בעצלתיים אמנם, אבל זה גם משהו - הציבור החרדי מחוץ לתמונה לחלוטין. שכחו אותו. אף אחד מכל אותם שיווקים אינו מתאים לציבור החרדי, לצרכיו, להרכב הבינוי הציבורי הנדרש לו.

והחמור מכל, כפי שכתבתי, הוא שכשכבר בודקים את נושא הדיור והמשבר, החרדים בכלל מחוץ לתמונה. שום מילה בכל הדו"ח הארוך והמפורט הזה לא מוקדשת למשבר החמור והעמוק של הציבור החרדי. אם כן, המבקר שהגיע לחקור את רשלנות הדיור, חטא בעצמו באי שימת לב לציבור גדול ואיכותי בישראל, שסובל פי שניים מהבעיה, ולא נראה כי פתרון בדרך אליו.

לו היה הדו"ח מעמיק ואמיתי, היה המבקר בוחן את צרכיו האמיתיים של הציבור החרדי. את מה שהוגדר על ידי טובי הפרשנים כבעיה קיומית אמתית של הציבור הזה בכל הקשור לדיור וההשלכה שלו על הציבור החילוני. בעשרים השנים האחרונות לא נבנתה אף עיר חרדית חדשה, והאופציות הקיימות, כוללות חיכוך בלתי נפסק בין הציבור החרדי לציבור הכללי. שלא באשמת אף אחד מהצדדים – זוהי אשמת ההבדלים העמוקים והכנים בין שני הציבורים, כפי שכולנו הכרנו בבית שמש. אתם שואלים את עצמכם בוודאי, מדוע אני כותב על איום קיומי. ובכן, מידי שנה נישאים בציבור החרדי כמה אלפי זוגות צעירים. מדובר בכמות בלתי מבוטלת בעליל. אלא שהמצב הנוכחי הותיר את הציבור החרדי בפני חוסר אונים, מה שמוביל את אלו שכן יש באפשרותם, לרכוש דירות במקומות "מעורבים". הציבור הכללי לא רואה את הדברים בעין יפה, וקולות על "כיבוש" ו"התחרדות" הופכים במהרה לחיכוכים שלא מוסיפים לאיכות החיים של אף צד. היתה כאן הזדמנות פז שהנושא יעלה על סדר היום. חבל שהמבקר פספס אותה. חבל שהוא פספס אותנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!