בין ממשלה לאומית לממשלת אחדות לאומית • טור

שעה לאחר שתושבע הכנסת ה-20, ביום שלישי בערב, יעשו את דרכם 30 רכבי שרד מהמשכן אל עבר הבית ברחוב בלפור. שרי וח"כי הליכוד הטריים ובני/בנות זוגן/ם שהוזמנו להרים כוסית ערב פסח עם בני הזוג נתניהו, יגלו בהמשך הקדנציה שזה האירוע הקואליציוני האחרון שהתקיים בפטיו של בלפור.

הממשלה החדשה לא תביא לחידוש מסורת ערבי גיבוש הקואליציה שהיו נהוגים עד לפני הקדנציה הקודמת במעון הרשמי של משפחת נתניהו. שום דבר לא באמת השתנה. לפיד הוחלף בכחלון, אבל ליברמן הוא אותו הליברמן, נתניהו אותו נתניהו ובנט הוא אותו הבנט. אם הגברת כועסת על ח"כים בליכוד שלא התגייסו להגנתה, מה היא תגיד על חברים בקואליציה שתקפו את בעלה בבחירות. עוד בקדנציה הקודמת לא קיבל יו"ר הבית היהודי אור ירוק להיכנס לבית, קל וחומר שלאחר שתקף את נתניהו בקמפיין, את הבית בבלפור הוא ימשיך לראות רק בטלוויזיה. אם בנט יצורף לממשלה, לא תתקיים יותר הרמת כוסית ערב פסח, ולא ישלחו הזמנות לראשי המפלגות להשתתף בחוג התנ"ך ע"ש שמואל בן ארצי בשבועות.

חרף האיבה בבית, את הטלפון הראשון אחרי הבחירות עשה נתניהו לבנט. אחרי כל השנים שבהן להבטחות שלו לא היה שום ערך, הפעם מנסה נתניהו לא לשבור לעצמו את המילה. בינתיים זה מצליח. בינתיים. אפילו בנט קנה את זה לרגע. ההתרגשות שאחזה ביו"ר הבית היהודי ביום שלישי כשהוזמן ראשון לפגישה עם נתניהו, התחלפה בתחושת עלבון צורבת. הפגישה עם ראש הממשלה היתה טעונה וצוננת. שר הכלכלה היה משוכנע שעל שולחן הכתיבה של ראש הממשלה תונח ההבטחה שקיבל מנתניהו עוד לפני פיזור הכנסת: אחד משלושת התיקים הבכירים בממשלה שתקום. למחרת התברר שבעוד עם בנט דיבר נתניהו רק על קווי היסוד של הממשלה, לכחלון הבטיח ראש הממשלה את תיק האוצר, ולאיווט שקיבל פחות מנדטים ממנו, מתכוון נתניהו לתת את החוץ. וכל זה מתחת לאפו של לוחם הסיירת. לנתניהו לא היה אומץ לומר את כל זה לבנט. חומר הנפץ הזה התפוצץ לו בפנים כשקרא בעיתון שהוא מועמד לתיק החינוך. וכידוע, ידיעה בישראל היום כמוה פקס מלשכת ראש הממשלה.

הדם עלה לבנט לראש. גם שתו לו את המנדטים עם קשית, וגם גנבו לו את הכיסאות. לאורך כל הקמפיין עשה בנט מאמצים עילאיים לנצור את האש ולא לירות בתוך הנגמש. מי שהפר את הסיכום היה נתניהו, שגם סחב לו את כל המפלגה מתחת לרגליים וגם השאיר אותו נטול תיקים בכירים.
בסביבת נתניהו מסבירים (לעיתונאים, לא לבנט) שהמצב השתנה עם ההתרסקות של הבית היהודי. לבנט יש רק שמונה מנדטים ותיק בכיר לא עומד על הפרק. שיתמודד עם המציאות החדשה, הם אומרים. בנט משתולל. הנחת העבודה של נתניהו היא שליברמן לא ייכנס ללא תיק החוץ, והבית היהודי השותף הנאמן והגדול יותר יצטרף בכל מקרה, מעליבה את יו"ר הבית היהודי. לא רק שתרם איברים ליכוד, הוא יישאר מצולק וצולע.

העימות בין בנט לנתניהו צפוי להחריף. כל הדם הרע יצוף ויעלה. נתניהו ינסה לתמרן אותו להחזיר את החינוך למפד"ל. אם לא יבלע את הצפרדע ויחתום על הסכם עם הליכוד, יהיה זה בנט שיביא במו ידיו את הרצוג לזרועות נתניהו. בנט מבין שאם עד ל"ג בעומר, מועד תום המשא ומתן הקואליציוני הוא לא יישר קו עם נתניהו, הוא עוד עלול לקום למדורה קואליציונית שבה יתברר שהוא נותר בחוץ והרצוג מונה לשר החוץ.

אנחנו והם
בשבועות הקרובים תתנדנד ישראל בין ממשלה לאומית לממשלת אחדות לאומית. מילה אחת שעושה את כל ההבדל. האם המצפן של נתניהו מכוון לוושינגטון או לעפרה ובית אל? האם הוא מתכוון לחולל תהליכים מדינים של ממש או שמא מדובר בעוד קדנציית סרק שתתמקד במשחק האשמות בלתי פוסקים בין ירושלים לרמאללה? אף אחד לא יודע מה נתניהו רוצה. הסבירות הגבוהה יותר היא שתוקם ממשלת ימין בת 67 מנדטים, ובכל זאת אין מי שמוכן להתחייב שה"אנחנו או הם" מקמפיין הבחירות לא יהפוך ל"אנחנו והם". בצוות המו"מ של הליכוד רוצים לסיים את התהליך מהר, אבל במקביל פוזלים להרצוג. כל האפשרויות פתוחות.

מלאכת הרכבת הממשלה צפויה להיות ארוכה ומייגעת. אם מישהו חשב שהמו"מ הקואליציוני יהיה קל ומהיר, כבר ביומו הראשון ברור שהוא ימרוט את העצבים של כולם. הקדנציה האחרונה ומלחמות המע"מ 0 הוכיחו שכדי שהממשלה תאריך ימים, כל מהלך או רפורמה צריכים להיות מעוגנים בהסכמים הקואליציוניים. גם אם כל השותפות הטבעיות יכנסו לממשלה, לנתניהו יהיו 67 אצבעות רק על הנייר. כשהדבק הקואליציוני העיקרי המחבר בין השותפות הוא התיעוב לנתניהו, כל חקיקה תצטרך להיות מעוגנת בכתובים מראש. עד שהכל ייחתם ירוצו שליחים וספינים על הקווים בין נתניהו להרצוג.

ראש הממשלה יצטרך להחליט האם הוא מוכן לשלם את המחיר הנקוב של הרצוג: תיק החוץ לבוז'י, אולי המשפטים ללבני, משרדים לאיתן כבל ועמיר פרץ, תיק כלכלי בכיר ליחימוביץ וגם אראל מרגלית לא יוחמץ. אולי אפילו רוטציה חלקית מצומצמת בסוף הקדנציה. את הכעס שיעורר המהלך בימין ובליכוד נתניהו ינטרל בבחירות הבאות כשיצעק שוב גוועלד ויתריע שהערבים עולים על גדרות הקלפיות. ראשת מפלגת העבודה לשעבר היא המפתח לייתכנות המהלך. אם יחימוביץ' תתגייס למענו, החיילים שלה יתייצבו אחריה בשורות. בידיה לבלום או להכשיר את המהלך. כבל יביא איתו את מירב מיכאלי וסתיו שפיר. ממשלה כזו תציל את הרצוג מפריימריז הקבועים על פי חוקת המפלגה בתוך 14 חודשים.

אחרי שהוכחש כי מילצ'ן מתווך בין הצדדים, היום בצהריים נפוצה שמועה שנתן אשל מנסה לחבר את לבני ולפיד לקואליציה של נתניהו. על פי השמועה לפיד יקבל תיק אוצר מורחב, לבני תביא את כל הסיעה חוץ מפרץ. הרצוג התרגז כששמע על זה. "כל יום לקראת המהדורות של שמונה בערב מתחילים הטלפונים מהכתבים עם גל שאלות שנועד ליצור פאניקה שתוריד את המחיר של כחלון ובנט", הוא אומר. "אתמול התקשרה כתבת לשאול אם לבני נפגשת עם צוות הליכוד. שלחנו לה סלפי של שנינו מבית הקפה שבו בדיוק ישבנו", הוא מספר. הרצוג ולבני מתעקשים בתוקף שעד לרגע זה לא נעשתה שום פניה מהליכוד. הכל ספינים הם אומרים.

צפירת הרגעה: כחלון לא יזיז את בכירי האוצר ממקומם
כחלון הוא לא רק רפורמטור מוצלח אלא גם פוליטיקאי אמיץ ובעל חושים חדים. הוא ישב בחוץ קדנציה אחת וכבש את הבחירות הנוכחיות עם 10 מנדטים שיהיו חלק מכל מקואליציה שתקום כאן. בניגוד לקודמו בתפקיד, יש לו הרבה יותר ניסיון, והוא הרבה פחות תמים. הוא מכיר היטב את הקליינט שממול ויודע שנתניהו מתחיל לעבוד רק תחת לחץ בזמן פציעות. הבוקר ביטל כחלון את פגישת צוותי המו"מ עם הליכוד. לנתניהו יש זמן? גם כחלון לא ממהר לשומקום. לפיד היה פראייר, כחלון מגיע מפוכח. הוא יודע שמה שלא יוציא כעת מרה"מ במו"מ, לא יקבל מנתניהו אחרי שהממשלה תקום. מה שלא ייסגר מראש לא יקרה לעולם. ויש לו רק הזדמנות אחת להוכיח את עצמו. הבוקר הוא הורה לצוות המו"מ של כולנו, שחברים בו בין היתר אלון גלרט ואביגדור יצחקי, לא לקיים פגישות עם הליכוד עד להודעה רשמית של נתניהו כי אינו מחויב לתת ליהדות התורה את ועדת כספים ולא לש"ס את מנהל התכנון.

כחלון מגיע לאוצר רעב להצלחות וחמוש בהבנה שרפורמה מצליחה מתחילה בפקידות. לפיד בעט בפקידיו, כחלון יחבק. בכירי האוצר יכולים לנשום לרווחה. לשר הנכנס אין כוונה לחולל שינוים פרסונאליים, הוא לא יזיז אף אחד מתפקידו. דווקא התפטרותה המוקדמת מדי של יעל אנדורן מתפקיד המנכ"לית, תאלץ את כחלון בניגוד למה שתכנן למנות איש מטעמו למשרה הנחשקת. לקו הגמר יגיע ככל הנראה שי באב"ד.

לראשונה בתולדות המשרד יתיישב על הכיסא שר שמשוחרר מחובות למגזר כלשהוא. לא לוועדים, לא לישיבות, לא לקיבוצים ולא להתנחלויות. אירוע נדיר במחוזותינו הפוליטיים. מופע חד פעמי. קודמיו הגיעו ללשכה ברחוב קפלן כשלרגליהם שלשלאות מכבידות ומגבילות. שטייניץ היה קשור בעבותות לנתניהו, שהיה חייב לחיים כץ ולוועדים החזקים במשק, לפיד הוקף בחונטה של בעלי הון, לבייגה שוחט היתה מחוייבות לפריימריז. כחלון לא חייב מאומה לאיש. רק לציבור בוחריו. זה מעודד, זה מבטיח, זה מעורר ציפיות. זה גם מפחיד. אין כמו הבוחר הישראלי ביכולת להפנות עורף בין רגע. תשאלו את לפיד שאיבד מחצית מתומכיו בחודשים האחרונים.

מבחן השטיח
ממשלת 67 החלומית יכולה להפוך מבחינת נתניהו גם לסיוט. כל אחד ממרכיביה יכול לאיים בפרישה ולהפיל את הממשלה, כל חקיקה שנויה במחלוקת יכולה לערער את היציבות הקואליציונית. קשה לראות איך שר התקשורת לשעבר כחלון תומך בהצעת החוק לפירוק ערוץ 10, איך ליברמן מצביע נגד נוני מוזס, או איך החרדים תומכים ברפורמות של בנט. 67 האצבעות יכולות להפוך בהינף יד ל-61 או פחות. נתניהו יצטרך להשקיע לא מעט בתחזוקה. בשנה הראשונה הכל יהיה על מי מנוחות. ככל שיחלוף הזמן המהומות יחזרו למסדרונות.

אחרי שירפד את השותפות הקואליציוניות ייגש נתניהו לטפל בליכוד. אם לא יוגדל מספר שרי הממשלה, יאלץ להחליט נתניהו מי מבין 15 הטוענים לכתר יאייש את שמונת התיקים הפנויים. חמשת השרים המכהנים לא יורדו בדרגה. אם לנתניהו יש מצפן מוסרי הוא יגלה לו שהוא חייב לכל אחד מהם. ארדן, כץ, שטייניץ ושלום מצפים לשדרוג אבל הסיכוי שיישארו בתפקידם, כמו יעלון, גבוה יותר. אחד התיקים יימסר לשרה. ככל הנראה זו תהיה מירי רגב. רה"מ מעדיף אינתיפאדה בעזה רק לא אינתיפאדה מרגב. אחרי כל זה יישארו לליכוד שני תיקים פנויים שעליהם מתמודדים לפחות 9 מועמדים, שרובם ככולם מחזיקים בהבטחות להתמנות לשרים. האחרון שבהם הוא בני בגין, לפניו קיבלו הבטחות לשרות גם אלקין, לוין, גמליאל, דנון, רגב, חיים כץ, אקוניס הנגבי וגם חוטובלי שמעוניינת בשדרוג. כולם יעברו בשבועות הקרובים את מבחן השנאוצר או הפודל. נתניהו מחלק תיקים בדרך כלל למי שמאיים עליו או לאלו ששפוטים לו. כשיקבלו את התיקים ידע כל אחד מהם אם הוא זכה בתפקיד כי הוא איים לנשוך או משום שליקק והשתטח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!