בניסן נגאלו: ומי בחלום? המשיח • טור שבועי

"בטח אתה יודע. תגיד, הסיפור עם המשיח ו'רֶבְּ-חיים', היה או לא היה?".

לפני שאספר לכם מה עניתי לשואל (ולטובת הקוראים שהיו עסוקים השבוע בקרצוף הבית לפסח), אצטט מילה במילה מההודעה הדרמטית שעברה השבוע במאות אלפי טלפונים סלולריים: "הרבנית קולדצקי ביקשה להודיע לכל עם ישראל שאביה הרב קניבסקי פגש במשיח אשר אמר לו שעומדת להיות מלחמה גדולה ושאנחנו ממש קרובים לגאולה השלמה וכל התהליך הוא עניין של חודשים בודדים!!

"עוד היא אמרה בשמו שעד מוצאי שנת השמיטה בה אנו נמצאים, עם ישראל יזכה להיגאל גאולת עולם!!! (ריבוי סימני הקריאה, במקור – ש.ק.). ואנו אומרים: כל שנותר לנו לעשות זה לפנות מקום בלב לדברים הגדולים הללו, שיוצאים מפי אחד מגדולי ישראל, שכל מילה אצלו שקולה ומדודה. את הדברים ניתן לאמת עם הרבנית קולדצקי שתחייה.

"אנא הפיצו ושתפו עם חברים ומשפחה את דברי הרב הגאון על מנת שאנשים יעשו תשובה במהרה ויבינו שסוף סוף שנגמר הזמן ומשיח כבר כאן".

"היה או לא היה?", שואל השואל.

אני משיב לו מיד, מבלי להסס: לא היה ולא נברא. ואף כי חזקה על שר התורה שיודע הרבה יותר מאיתנו, נוסח ההודעה מוכיח כי אין שחר לדברים. ומעשה שהיה לאחר שחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, כאשר אזרחי ישראל היו נרגשים עד כדי אופוריה וידעו לספר על המשיח שאו-טו-טו מגיע. ביקש האדמו"ר מאוז'רוב לשאול את הבבא-סאלי האם ידוע לו משהו, וזה השיבו קצרות: "מי שאומר - אינו יודע, ומי שיודע - אינו אומר".

מיודענו השואל לא נשמע משוכנע מתשובתי. אמרתי לו: יודע מה, בוא נצא מנקודת הנחה שזה נכון. הרי אחד משלושה-עשר עיקרי היהדות, הוא: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. אם בזכות המחשבה שמשיח בן דוד עומד בפתח נעשה תשובה, נבער ברצינות את החמץ שבלב, מה טוב.

השואל לא נרגע: אתה אומר את הדברים על דעתך או שבדקת את הדברים אצל הרב קניבסקי?
מיד אני מרים טלפון לר׳ יעקב-ישראל קניבסקי (איזה שם קדוש), נכדו-חביבו ונאמן ביתו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ומייסד המפעל האדיר 'שותפים לתורה'.

אני לא צריך להסביר לו מה הנושא. בימים האחרונים, הטלפון שלו מצלצל עם מאות פניות דומות. "לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה", הוא משיב. "זה דמיון פרוע".

אני חוזר עם התשובה לשואל. הוא נשמע מדוכדך. כך, באחת, נגוז חלום המשיח, אך המחשבה לא מפסיקה להטריד אותי: כלום אנו זקוקים לנבואות, חלומות והזיות כדי להאמין שהמשיח בדרך? הרי נולדנו וגדלנו על האמונה הפשוטה שהמשיח יבוא היום, ובכלל, היום יותר מאי פעם, צריך להיות עיוור כדי לא להאמין שאנו נמצאים בעיצומה של תקופת 'עקבתא דמשיחא'. מדוע אנו זקוקים להמציא את האמונה היהודית בכל פעם מחדש באמצעים שונים ומשונים, כמו דמות רחל אמנו שנחשפה בפני חייל צה"ל במנהרות בעזה, תגלית בחלום עם הבבא-סאלי/הרב כדורי, וכעת, עם ר' חיים והמסר הישיר מפי משיח בן דוד.

סניגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, היה עושה מזה מטעמים ופונה למרומים: ריבונו של עולם, ראה את בניך, מאמינים בני מאמינים, מצפים לגאולה בקוצר רוח, עד שהם רואים את ניצניה בכל מצב, אפילו באמצעות דמויות הצדיקים, אפילו בחלומות הלילה. אנא, ענה להם, השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים.

פסח, חג האמונה, בפתח. בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להיגאל.

2.
וכשם שאנו זקוקים לריגושים וחידושים בתחום האמונה, כך לצערנו, הפכנו אדישים מול ים הצרות. אין כמעט אסון שמצליח להעיר אותנו מהתרדמת. ואז בא האסון הנורא בליל שבת בניו-יורק. קולמוסים נשתברו ודמעות נשפכו אודות השריפה הגדולה אשר שרף ה', בעלותם בסערה השמימה של שבעת הילדים לבית משפחת ששון.

אותי תפסה במיוחד האמונה העוצמתית של האב השכול, ר' גבריאל ששון. שעות אחדות לאחר שקבר את שבעת ילדיו בהר המנוחות, מטריד אותו ש"הרבה יהודים חילונים לא מבינים מה זה לימוד תורה ומה זו המתיקות של התורה. אם לומדים, אפשר לקפוץ משמחה. הילדים שלי כל-כך אהבו ללמוד איתי תורה כי זה שימח אותי ושימח אותם. הלימוד המשותף יוצר קשר חזק בין אב לבנו, בין אדם לחברו".

הוא מבקש מאיתנו להתפלל לרפואת רעייתו גילה בת פרנסיס ובתו ציפורה בת גילה, המאושפזות בבית החולים, ולהתחזק לעילוי-נשמת הילדים. "אני מבקש מכולם לקחת על עצמם חיזוק - אם לא שומרים שבת, שישמרו שבת, או משהו אחר, בין אדם לחברו, לעשות שלום בין בני משפחה שיש מריבה. בסוף, קיום המצוות הוא לא בשביל הקב"ה אלא בשבילכם. זו הנחמה שלי. במקום שהבנים שלי יהיו גופות, הם יחיו בתוך מצוות ואהבה של אנשים אחרים. זה הביטוי שלהם בחיים".

3.
לפני שבועות אחדים, נכנסו ילדי משפחת ששון לאולפן הקלטות. מכל השירים שבעולם, הם בחרו להקליט דווקא את השיר 'די לדמעות' של הזמר יעקב שוואקי. המילים הנוגעות ללב, המושרות בקולם הטהור והמתוק של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, הפכו למזכרת נצח מצמררת.

כל-כך הרבה דמעות זלגו
כל-כך הרבה שנים אנחנו קוראים
בבקשה, לא עוד
כל-כך הרבה שבורי לב
חברים אבדו ואינם
בבקשה, לא עוד

עכשיו, מגיע הזמן
שכולם חייבים להתאחד
ולהיות חזקים שוב - לעולם

ילדים קטנים וחסרי אונים
מחלות ובלבול
בבקשה, לא עוד
אנשים תשושים ובודדים,
רעב, מלחמות ורוע
בבקשה, לא עוד

עכשיו- מגיע הזמן
שכולם הם כאחד- לנצח
תנו לממלכה להתרומם שוב!

לא עוד בכי, ירושלים
תאירי באורך פעם נוספת, ירושלים
אנחנו צריכים לראותך גאה שוב,
על הר ה'
ואז כבר לא נבכה יותר, ירושלים

אויבי החופש,
שנאה ללא שפיות,
בבקשה , לא עוד
נשק של חורבן,
טרור ושחיתות,
בבקשה, לא עוד!

עכשיו- מגיע הזמן,
לחזור ולהישאר- הפעם לעולם,
תנו לאור לזרוח שוב!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!